אעשה שקר בנפשי, אם לא אקדיש הפעם את הטור האישי שלי לאהבה חדשה שפיתחתי. התאהבתי בכתיבה.

אני בטוח שכל מי שקורא אותי עכשיו מגחך. עשרות שנים שאני כותב בעיתון הזה — מאות טורים, מאמרים, מבחנים, ועליהם הוספתי גם תסריטים לווידאו... ורק עכשיו התאהבתי?

אז זהו, שעכשיו זה משהו אחר לחלוטין. זו לא כתיבה של טור דעה אליו ניגשתי עם רצון לומר משהו עליו חשבתי וגיבשתי דעה, או מבחן, שסיכומו ידוע עוד לפני שנכתבה האות הראשונה, שהרי הוא מבוסס על מבחן שהסתיים, על התוצאות שעלו בו.

בשנים האחרונות התאהבתי בכתיבה חופשית. כתיבה של סיפור שבא מתוך הדמין שלי, כזה שאינו מבוסס על מציאות כלשהי שהכרתי. הסיפור הפך לספר, שנכתב, שונה, נערך, תוקן, ושוב ושוב...מאתיים חמישים עמודים של ספר, כולם פרי הדמיון.

רוצים לקחת חלק במסע? לרכישת הספר לחצו כאן

לכאורה זה פשוט כל כך. אתה כותב מה שבא לך, הדמויות נשלטות על ידך, הן אומרות מה שאתה מכתיב להן, האירועים לא יקרו — אם לא תגרום להם לקרות. לכאורה, רק לכאורה.



למעשה זה ממש ההפך. בטור, אני כותב את מה שאני רוצה להגיד; במבחן דרכים, אני כותב את ממצאי המבחן, וכל שנותר לי זה למצוא את הדרך המעניינת ביותר להעביר אותם לנייר או המסך.
כאן זה ממש לא כך. הדמויות, ברגע שעלו לראשונה על הכתב, מקבלות חיים משל עצמן. אתה מקליד, ועל המסך מופיעות מילים שלא התכוונת לכתוב. אתה ממשיך ושוב הדמויות מקבלות עצמאות וכך גם האירועים.

אין קשה מזה. לעיתים הלכתי לישון באישון לילה, כשבמוחי הדיאלוג האחרון שכתבתי ולא ידעתי איך לסיים אותו, מה למשל תהיה התגובה של הנער תומאס, שאביו לא רוצה להכיר בו. תבינו, ידעתי מראש איך יתקדם הדיאלוג, ידעתי איך ייפתח וגם איך ייגמר. מה שלא ידעתי, זה איך יגיב הנער לסיום הזה, מה הוא יגיד או יעשה.

בניגוד למה שאתם אולי חושבים הרגע, הפתרון לא הגיע בחלומי. גם כשהתעוררתי לא ידעתי איך תומאס יגיב. התיישבתי ליד המקלדת, ואצבעותיי רצו עליה מבלי שמוחי התערב בנושא. ואז קראתי את מה שתומאס אמר ודמעות זלגו מעיני, כאילו לא אני כתבתי אותם אלא תומאס דיבר.
אם זה נשמע לכם דמיוני, נסו לכתוב ספר, רומן, ואולי תיווכחו שזה ממש כך. ואולי לא. אני יודע מה התהליך שעבר עלי בספר הראשון שכתבתי. אולי אצל אחרים, אולי אפילו אצלי בספר הבא — זה יהיה אחרת. אני מאוד סקרן לדעת ולכן התחלתי לכתוב את ספרי השני...

אני לא אובייקטיבי כמובן, ואולי אחרים יחשבו אחרת (אני מקווה שלא), אבל אני חושב שהספר שכתבתי טוב, ובכל אופן הוא יצא מעבר לכל ציפיותיי. הוא קצבי, מרתק, אנושי, דרמטי לעיתים. יש בו קרקס שלם של דמויות, לעיתים מובנות ולעיתים סתומות.

אבל, כמו שכתבתי, אני לא אובייקטיבי. לכן, אשמח מאוד לשיפוטכם. קראו את הספר והגיבו עליו בפני — ברשת החברתית, בדוא"ל, בכל דרך שתמצאו לנכון (נו טוב, לא בכל דרך. אל תצלצלו אלי בשעות הקטנות של הלילה, בבקשה).

עיקר שכחתי, לספר קוראים "הצחוק", והוא יוצא לחנויות הספרים. כמובן שדאגתי שהוצאת הספרים כנרת, תעניק הטבה מיוחדת לקוראי הוותיקים. הפרטים במודעה המצורפת בתחתית העמוד. ניתן לרכוש את הספר גם באתר הוצאת כינרת - לחצו כאן.

ובסיום הדברים אזכיר, שוב, כי לישראל דרוש שר לבטיחות בדרכים במשרה מלאה

danny@auto.co.il 

1649843
צילום: אוטו