פורטוגל, מדינה שטופת שמש בקצה הדרום־מערבי של אירופה, לחופיה נשברים גלי ענק של האוקיינוס האטלנטי, ואנשיה נעימים ורגועים — די מזכיר קצת את גבעת אולגה (ים, כן?) פרט לזה שאת שיפודי דובי מחליפים מאכלי ים (ועוד קצת הבדלים). הגעתי לשם כדי להתרשם מ
זיקר 7X, רכב פנאי חשמלי בגודל בינוני. רשימת התוספות האופציונאליות הייתה רבה והצחיקה אותי מעט.
מעוניינים לגרור? נהדר. תשמחו לדעת שיש וו גרירה שכבר מגיע עם הכל, כולל מוט חיבור מסיבי לאחורי הרכב עם שקע חשמל. יש גם קורות העמסה מאסיביות לגג, או כיסוי רשת עד לגג, להגן על יושבי הרכב מפני ציוד שעלול ליפול עליהם. הוא יכול להיות גם מאחורי המושבים האחוריים וגם מאחורי הקדמיים. יש גם מעין מכשיר קטן שיכול לחתוך את החגורה בעת הצורך, אחרי תאונה נגיד, ולמכשיר יש גם נוקר סמוי בתוכו שמכה חזקה על החלון תאפשר לשבור אותו בנסיבות עגומות כנ"ל.
בכלל, ניכר כי מי שתכננו את זיקר 7 איקס היו אנשים רגילים, כאלה שממש סביר שיתכננו מעין פטנט של פתיחת דלתות גם אם הרכב הגיע לקרקעית אגם, ככה במקרה בגלל שאיבדתם שליטה ממש לידו.
צילום: יצרן
לא רק סביר, הם הכריזו על כך ואפילו הקרינו סרטון להדגמה; הם אשכרה זרקו את הרכב עם אדם בפנים לתוך אגם. אני לא מכיר אותו אבל סביר ששם המשפחה שלו הודיני.
בכל מקרה, יש גם שטיחים מדליקים. מודה, הרוב מצאו אותם פחות יפים, אבל בעיני הם נאים מאוד, מזכירים לי את האייטיז ואפילו ראיתי איך הם יושבים בתוך מכונית האספנות שלי, מתמזגים נהדר עם צבעי המושבים והמרכב. ואז ראיתי שהם עולים 400 אירו, והם בכלל לא יפים לדעתי.
אהובים וקסדות
בדיוק חודש חלף מאז שארגנו טורניר קארטינג לזכר חבר שהלך מאתנו לעולם שכולו טוב. כך מספרים על העולם הזה לפחות. בכל מקרה, המשפחה שלו הוזמנה למסלול שבבית ברל, ואנחנו חברים שכמעט כולנו בזמן כזה אחר עבדנו בקרטינג והתחרינו בו, הגענו לחלוק לו כבוד. כולם עלו למדידת זמנים לבד ממני, כי איחרתי ואז גם גילינו שאין קארט פנוי בשבילי. קורה. לא פחות מעשר קבוצות, שעה של נהיגה, כשאני ודני, זקני השבט, נמצאים יחד.
אני ישוב בקרטינג, הגוף הפצוע והחבוט שלי מתעלם באלגנטיות מהמוח שלי שמשדר מלחמה בצעירים ממנו. זינוק ובעיקול השלישי כבר צללתי ואז תאונה. לא שלי. אני במיקום השני אחרי שזינקתי אחרון. הראש עדיין במלחמה ואז בזמן עמידה בהמתנה לחילוץ אלה שבתוך הצמיגים, אני קולט את החברים מתקדמים ומתחילים לעקוף באיטיות מושלמת אותי ואת המקום הראשון, מתייצבים ככה באלגנטיות לפנינו. תגיד לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה. זינוק נוסף ממקום העצירה וסחבק זוכר עבודה, מתמקם ראשון — עד שאחד החברים, בנוכלות מושלמת, שלא חשבתי שיידרדר אליה... הדביק אותי לצמיגים.
יש לי חבר שהוא גאון טכני. באמת גאון. כאילו כל פיסת מוח אפשרית ממוקדת לתחום הטכני, יש עוד כמה שממוקדות הומור, אבל פה זה נגמר. פלא שהוא מצליח ללכת ולנשום בו־זמנית. אז העילוי הזה גרם למצמד הייחודי שיש לי בנבלה העתיקה שנקראת בשפה הרשמית "ב.מ.וו סדרה 6" להיות ממש עדין וקל לשימוש. וזה רק אחד מהפתרונות שלו. עכשיו העילוי הזה, גם אוהב ספורט מוטורי והוא מנסה לשדל אותי לצאת למספר אירועים מוטוריים שקשורים בהם מכוניות קלאסיות קיצוניות, אבל לא רק. המכשול הוא אשתי ומנהלת הבנק שלי, אבל תחזיקו אצבעות שכל הכוכבים יסתדרו ואני והעילוי נביא לכם רשמים כמו שצריך, הן בכתב והן בווידאו.
צילום: יותם קריסטל
אנחנו על המפות
בעודי במטוס וכותב את המילים האחרונות לטור, קיבלתי את הידיעה שאיתי שדה, הנער הכל־כך מוכשר, ניצח את כל שועלי אירופה בדריפט, בתחרות שנערכה במסלול נורבורגרינג. זה לא כל כך מובן מאליו, מכיוון שמדובר ברמות הגבוהות ביותר של הענף הזה. אז מזל טוב איתי ושרק נראה אותך עוד ועוד על המדרגה הגדולה ביותר בפודיום.
מזל טוב נוסף מגיע לאלי אלבג, שסופסוף רווה מעט נחת, על זה שרכבו הגיע למקום הראשון בתחרות הדראג שנערכה בפסח. אז לאלי היקר, שאת חותמו המוטורי השאיר כבר בתחילת המילניום עת כיכב במיאוצי דראג טרום היותם חוקיים, אני מאחל שלא נפסיק לשמוע עליך, אבל רק בהקשרים מוטוריים.
מזכיר שלא שוכחים את כולם. מבחינתי חג החירות וחג העצמאות לא נחגגו ולא ייחגגו עד אשר יחזרו כולם מהמנהרות
[email protected]
