כריזמה / טור אישי של אריאל אלסיבוני - אוטו

כריזמה / טור אישי של אריאל אלסיבוני

אריאל אלסיבוני מדבר על הארלי דווידסון ודטרויט / טור מגיליון 356

אמריקה היא לא הבון–טון אם אתה מחשיב את עצמך לאנין מוטורי. אותי, ואותך, חינכו לעקם את האף ולהרים גבה במקום בו משיקה ארצות הברית למוטוריקה. הסיפור מוכר: אחרי משבר הנפט הפסיקו האמריקאים לייצר את המכוניות שאפיינו אותם, מכוניות שהיו גדולות מהחיים עצמם, והחלו מנסים להיות משהו אחר. זה התבטא ביצורים שונים מאוד. מנועים מוקטנים והנעה קדמית ביאכטות באורך שבעה מטרים. משם פחות או יותר הכול התחיל להתדרדר. כשאנשים בגילי התחילו לעצב את טעמם המוטורי אמריקה כבר היתה על הקרשים.

גם בעולם האופנועים לא נשאתי את עיניי לעבר אופנועים אמריקאים. הם לא היוו חלום מבחינתי. רפליקות מירוצים יפניות? בוודאי. לועסי מדבריות אירופאים? כן בבקשה. אקזוטיקה איטלקית? ברור. קאסטום אמריקאי? תעשה לי טובה - לא תודה.
אבל משהו מתחיל להשתנות. אני לא יודע אם זה ענין הגיל, או העובדה שעם השנים אני הופך להיות קיצוני ולוחמני פחות (אריאל הפך לא מזמן לאבא... המערכת), אבל מבחינתי העניין כבר לא כל כך חד משמעי. שלא תבין אותי לא נכון, אני לא חושב שקורבט יכולה להיות עדיפה על 911 - לא היום ולא בעוד 50 שנה. אבל אני כן חושב שיש דברים שהאמריקאים טובים בהם ושיש להם מקום בתוך התרבות המוטורית ואפילו, ירחם השם, אצל אוהבי נהיגה. ולא אני לא מתכוון שאימפלה יכולה להחליף מיאטה, אבל אני כן חושב שמבחינתו של חובב רכב יש מקום לשתי אלו, זו לצד זו. האחת תהיה נפלאה לגיחות נהיגה נטוראליות השנייה תהיה קרוזרית כוחנית.

האמריקאים הלכו קצת לאיבוד בשלושת העשורים האחרונים. הם מנסים לייצר את מה שאנחנו העיתונאים והצרכנים "דורשים" מהם, והם לא ממש טובים במשחק הזה. קאדילק יכולה לנסות לשכנע אותנו שה–CTS-V יכולה לנצח במשחק שהמציאה ה–M5, אבל אנחנו לא קונים את זה. אבל יש דברים שקאדילק ידעה להציע כבר לפני המון שנים שהגרמנים לא יוכלו להציע אף פעם. ואם תעשיית הרכב האמריקאית רק תשכיל להבין את זה ותנגן על אותם מיתרים שהפכו אותה לענקית, אנחנו נקבל מכוניות מדהימות ושונות. הם רק צריכים לעצום עיניים ולחלום.

ויש לי דוגמא מצוינת ליצרן רכב אמריקאי שלא ניסה להיות משהו שהוא לא. חרק שיניים, דבק בנוסחה ושיפר אותה והגיע להצלחה כלכלית אחרי משבר נוראי. יצרן שמוכיח שלהיות נאמן ליכולות שלך, למקוריות שלך - יכול להוביל להצלחה. תמשיך לקרוא; התשובה אוטוטו לא במהופך.

כבר חודשים שלא יצא לי לשים יד על אופנוע כמו שצריך. מגרד לי, בא לי. אחרי 22 שנות רכיבה רצופות חוויתי שיממון בחודשים האחרונים. בין מבחני דרכים שאני מבצע עבור המגזין אותו אתה קורא והדרכות הנהיגה המתקדמת אותן אני מעביר - לא נשאר לי זמן. והייתי צריך את ניקוי הראש שמתלווה לרכיבה ארוכה. יש כמה אופנועים חדשים ומעניינים בשוק שעליהם עדיין לא יצא לי לרכוב אבל מצאתי את עצמי נמשך לאופנוע שעליו כבר רכבתי לפני כמה חודשים.

ההארלי דיווידסון סטריט גלייד טורינג הוא לא אופנוע שקשור לשום דבר אופנועני שאי פעם הערכתי. הוא לא מהיר, הוא לא מניף את הגלגל הקדמי לאוויר במהירויות תלת ספרתיות. הוא לא ממש נוח לרכיבות ארוכות. הוא לא טוב בשטח. והוא לא נראה כמו שום דבר שהיה תלוי לי על הקיר בגיל ההתבגרות. או היום. פשוט לא. אז למה הרגשתי שהוא הכלי הנכון להעברת החוטר הדו גלגלי? למה כשחשבתי על כל האופנועים הזמינים למבחן, דווקא הוא שהדליק "כן" ברור בראש?
יש כמה סיבות. יופי נתון לאינטרפטציה אישית אבל הדבר הזה משדר דבר אחד ברור - ב–ר–ז–ל. משטחים אדירים של מתכת, גוש/מנוע ענק - כל אלו יוצרים אצלך תחושה של משהו אחר עוד לפני שטיפסת עליו. שנייה אחרי שהנעת, הוא גם מרגיש ברזל, רועד, רועש. זה לא מרגיש יעיל. זה מרגיש מלא אופי. אם שמעת V8 אמריקאי ישן על קרבורטורים מכוון להספק גבוה - אתה יכול להבין שהמתקפה הויברו–ווקאלית הזו מרשימה. ממיסה.

במטרים הראשונים אתה מנסה להשתלט על המסה, מנסה להבין את החיה הזו. וברגע שנופל לך האסימון אתה מבין שמתחת לכל הברזל הזה יש אופנוע, שדורש יד רמה ומבינה, וכשאחת כזו מפעילה אותו - יש לו סט יכולות מרשים למדי. הנסיעה הארוכה עברה בכבישים וק"מ רבים אבל ההפתעה התגלתה בדרך נוף גלבוע. כביש צר, מפותל וטכני. ההרלי המגודל יורד אל תוך הסיבובים האיטיים, משרה ביטחון כמו קטר, חלקי מתכת מלטפים מדי פעם את הכביש ושתי הבוכנות האדירות האלה מפעמות אותך אל הפנייה הבאה עם נחישות של צונאמי. אין כאן מהירות יוצאת דופן, יש אדם שנותן מענה למכונה שדורשת תפעול. וכמו במכוניות, גם באופנועים זו עבודה שאנחנו אוהבים. עבודה מבורכת. בלי פילטרים ובלי אלקטרוניקה. בלי ביצועים יוצאי דופן ובלי קליפרים ראדיליים. אופנוע גס, לא מהוקצע ולא מתנצל. כובש. אופנוע שמזכיר לי שבעולם המידע שלנו יש עדיין יש דברים בלתי ניתנים לכימות. כריזמה לדוגמא. זה המרכיב העיקרי בטורינג הזה.

איזה קטע - זה גם בדיוק מה שחסר לדטרויט היום.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות