קטגוריה:
סופרמיני
גרסה: סיאט איביזה, 1.0 ליטר, רובוטית דו-מצמדית (DSG), סטייל
מתחרות בולטות: יונדאי i20, סקודה פאביה, פורד פיאסטה, שברולט סוניק ועוד
מחיר הגרסה הנבחנת: 83,000 שקלים (87,000 שקלים עם התוספות)
לפני קצת יותר משנה הציגה סיאט ישראל גרסה מוזלת לאיביזה אוטומטית במחיר של 80,000 שקלים (ב"מבצע" שלא נגמר). המחיר, שהיה זול משל כל המתחרות הישירות, הפך את האיביזה ללהיט מכירות לוהט.
עם הגעת הגרסה המחודשת של האיביזה, החליט היבואן לדבוק ברעיון שהביא להצלחה, אך עדכן מעט את הנוסחה; מחיר המבצע הלא-מוגבל-בזמן התייקר במעט, ומתחיל כעת ב-83,000 שקלים, אבל גם רמת האבזור עלתה – יחד עם קבלת מנוע חדש ומעט חזק יותר – מנוע ה-1.0 ל' טורבו החדש של הקונצרן.
סיאט איביזה
צילום: בני דויטש
עיצוב ונראות
השינוי החיצוני שעברה האיביזה מינורי, ורק חובבי טריוויה אדוקים יבחינו בו. ככזה הוא עדיין חסר משהו מההרמוניה שיש לדגמי המותג החדשים יותר. אך העיצוב עדכני וגרסת חמש הדלתות נראית גדולה יחסית – ולפחות כעת הידיות ובתי המראות הם בצבע המרכב. הדגם שנבחן כלל גם חישוקים קלים, חלק מחבילה קוסמטית שמחירה 3000 שקלים המוצעת במסגרת אותו מבצע (עוד 1000 שקלים נדרשים עבור צבע מטאלי – משמע כל צבע שאינו לבן).
פנים הרכב
בסביבת הנהג בצעו הספרדים קצת יותר שינויים מאשר למראה החיצוני, ויחד עם השיפור ברמת האבזור, הנקראת "סטייל", התחושה בתא הנוסעים השתפרה משמעותית. החלק העליון של הדשבורד עשוי כעת מחומר רך (החלקים האחרים עדיין קשיחים), דיפון הדלתות שופר וכך גם מבנה המושב והריפוד. לשיפור בחומרים נוסף שיפור באבזור וזה כולל בקרת שיוט, מערך מולטימדיה מקורי עם בלוטות' ותפעול מההגה, וצג חדש בין המחוונים שמעניק ללוח המחוונים מראה מודרני. יש עוד פרטים, כמו ריפוד עור להגה ולבורר, שעוזרים גם הם לסיאט להיפטר מתחושת ה"חסכו כאן" שאפיינה את גרסת הבסיס של האיביזה בעבר.
הצג של מערכת המולטימדיה הוא צג מגע, ולמרות שהוא קטן למדי – וזה בולט אל מול המסגרת הגדולה – הוא קל לתפעול. תנוחת הנהיגה טובה, אבל למרות גם המושב החדש לא הכי נוח בנסיעות ארוכות. מאחור המרחב אינו גדול במיוחד, למרות שהאיביזה נראית גדולה ביחס לסופרמיני.
סיאט איביזה תא נוסעים
צילום: בני דויטש
נוחות נסיעה
מקצה השיפורים נגע גם בכיול המתלים. נוחות הנסיעה, עניין חלש באיביזה הקודמת, שופרה משהו, אבל עדיין לא מצטיינת. היא עדיין מעבירה יותר מדי מטלאי הכביש, בייחוד בעיר, אבל בצורה קצת פחות חדה, שמפריעה פחות. עם זאת, יותר מדי רעשי כביש ורוח חודרים לתוך האיביזה.
התנהגות ובטיחות
לאיביזה הבסיסית התנהגות כביש בטוחה וצפויה. הדגם המחודש יוצר תחושה שהוא מעט קליל מאשר בעבר. ההגה משלב בין תגובות נחושות להפנייתו למשקל קל מדי כמעט בכל מצב. מעבר לכך מסתפקת האיביזה בתגובות בטוחות אך פחות ספורטיביות ממה שרומז שם המותג. למרות שהמנוע יכול לאתגר לעיתים את אחיזת הצמיגים הקדמיים, רב הזמן האחיזה טובה. הבלמים מאבדים מעט דיוק ויכולת תחת עומס.
האיביזה לא עברה עדיין מבחן ריסוק לאחר מתיחת הפנים (לא תמיד מבוצע מבחן לדגם מעודכן). הדור הקודם קיבל ציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק של יורו NCAP, מ-2011. אבזור הבטיחות בגרסה זו כולל התרעה על לחץ אוויר נמוך ומערכת נגד דרדור.
סיאט איביזה. רמת האבזור שופרה
צילום: בני דויטש
מנוע וביצועים
אחד השינויים החשובים בגרסה המחודשת נמצא בחרטום. את מקום מנוע ה-1.2 105 כ"ס הוותיק החליף מנוע חדש - 1.0 ליטר, 3 צילינדרים ומוגדש שמייצר 110 כ"ס. מנוע זה מבטיח על הנייר שיפור מהותי במומנט ובחיסכון בדלק, ועם תיבת ה-DSG (שבעה הילוכים) מאיצה האיביזה המחודשת ל-100 קמ"ש ב-9.3 שניות (9.7 ש' בעבר).
כבר ביציאה לדרך ברור שמדובר בחטיבת כח אפקטיבית, שמייצרת ביצועים טובים בהרבה ממה שניתן לצפות מסופרמיני זולה. מעבר להשהיה קלה בזינוק, התחושה קלילה ונמרצת, ונראה שלמנוע החדש פעולה מעודנת (הישג מרשים לאור מספר הצילינדרים) וזורמת מבעבר. וגם אם בהאצות הוא נשמע למדי, הצליל נעים לאוזן.
נראה שגם פעולת תיבת ה-DSG שופרה. היא עדיין ממהרת להעלות הילוכים, אבל עושה זאת בצורה שמתחשבת יותר בתנאי הנהיגה. גם תפעול בורר ההילוכים שופר. בתנאי נהיגה מגוונים שכללו חלקים מאומצים, רשם הרכב כ-14 ק"מ לליטר.
סיאט איביזה
צילום: בני דויטש
תמורה
הקלף החזק של סיאט איביזה המחודשת הוא עדיין התמורה הטובה לכסף. למעשה, למרות ההתייקרות אפשר לומר שבסיאט אף שיפרו את איכות התמורה בזכות שיפור האבזור ואיכות תא הנוסעים.
בגילה המופלג זו בוודאי אינה הסופרמיני הטובה בשוק, אבל השילוב בין מחיר תחרותי לחבילה נטולת פגמים משמעותיים (ואפילו כמה יתרונות – בדגש על יחידת ההנעה) הופך אותה לאחת העסקאות המוצלחות בשוק הרכב הישראלי. אחרי הכל מדובר בסופרמיני שימושית וזריזה במיטב המסורת האירופאית, במחיר שקרוב יותר לשל מכונית מיני.

צילום: בני דויטש