קטגוריה: מכוניות ספורט
גרסה: MX-5 מיאטה 2.0 ל' ידנית
מתחרות: אין מתחרות ישירות
המכונית היפנית שהחזירה לחיים את הרודסטר האירופאי של שנות השישים איתנו כבר יותר מרבע מאה. תקופה ארוכה שבמהלכה הפכה
ה-MX-5 מיאטה לרודסטר הנמכרת ביותר בהיסטוריה, עם כמעט מיליון יחידות. הדור הרביעי, שמגיע אלינו עכשיו, מתאפיין בעיצוב שונה מאוד משל הדורות הקודמים, אבל שומר על אותו מתכון בסיסי – מנוע קדמי, הנעה אחורית, שני מושבים בלבד תחת גג בד מתקפל, וממדים זערוריים.
אבל את הרכב הזה לא שופטים בצורה המקובלת. כאן הנוחות, המרחב הפנימי, האבזור וצריכת הדלק הם פרמטרים משניים.
מאזדה מיאטה נולדה להעניק הנאה מנהיגה ספורטיבית.
עיצוב ונראותיש דברים שהם אוניברסליים. שלא דורשים הסברים ופונים לכל הגילאים והמינים בצורה שווה. מכונית ספורט אדומה וקטנה עם גג נפתח היא אחד מהם. אנשים ברחוב עצרו אותנו לשאול שאלות או סתם עקבו במבט וחייכו. גברים, נשים וטף. אז אפשר לדבר על העיצוב ששונה לחלוטין משל הדורות הקודמים ברוח ה"קודו" - סגנון העיצוב העכשווי של מאזדה. אפשר גם להזכיר את זה שהזנב הזכיר לרבים את ה-Z4 של ב.מ.וו. אבל השורה התחתונה היא שתמשכו מבטים, מהסוג החיובי, בכל מקום אליו תגיעו.
צילום: אורי שר הדבר החשוב ביותר בחלק הפנימי של הרכב הזה הוא שיש מעט ממנו. ממש מעט. שני מושבים בלבד, בלי בדל רמז למושב אחורי. הנהג והנוסע יושבים בחלל אינטימי, שלא לומר צפוף, בין מנהרת הינע (שלשם שינוי באמת משמשת את מכלולי ההנעה) לדלת. יש תא כפפות בין משענות המושבים ומתחתיו שני מחזיקי כוסות - וזהו פחות או יותר מבחינת חללי אחסון.
לייעוץ חינם עם מומחי הרכב של אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
הדשבורד מזכיר מאוד את זה של המאזדה2 – כולל החומרים הנוקשים. מערכת המולטימדיה של
מאזדה, כולל המסך המזדקר מעל הקונסולה המרכזית, כוללת קישוריות בלוטות', ומושבי העור מחוממים. לא היינו מתנגדים למצלמת רברס - הראות לאחור עם גג סגור לא מבריקה. מערכת השמע כוללת רמקול במשענת הראש של הנהג - אבל לא של הנוסע. מה שהופך שמיעת מוזיקה כשיש שני אנשים ברכב לבעייתית.
ההגה, המעט גדול מדי לטעמנו, אינו מתכוון לעומק, והמושב אינו מתכוון לגובה (ניתן לכוון את זווית הבסיס), מה שמכתיב תנוחת נהיגה נמוכה מאוד, עם רגליים פשוטות קדימה. ואולי זה בכוונה - בכל זאת, זו מכונית ספורט... הישיבה נוחה למדי למרות בסיס מושב מעט קצר, אך בגלל גובה המושב, הכניסה והיציאה מהרכב דורשות גמישות ומעט מאמץ.
גג הבד מתקפל ידנית אל חלל מאחורי המושבים. הקיפול והפתיחה פשוטים ומהירים למדי, אך דורשים מעט גמישות וידיים ארוכות.
צילום: אורי שרצילום: תומר פדרבאופן מפתיע, המיאטה אינה מצוידת במתלי "בטון" נוקשים ובועטים, וגם מידת הצמיגים סבירה - 205/45-17. פחות ממידת הצמיגים של לא מעט משפחתיות. היא מתמודדת בצורה מוצלחת למדי עם שיבושים עירוניים וצולחת פסי האטה בנוחות מפתיעה. אך ה-
MX-5 לא מצליחה להחליק שיבושים קטנים. על אספלט גבשושי, מהסוג שמוצאים בכבישים משניים וישנים, המכונית ממש מרקדת. במפגש עם גלים בכביש בין עירוני היא עשויה לסגור מתלים, אך עושה זאת בצורה "רכה", מבלי לחבוט ביושבים ברכב.
רמת הרעש סבירה עד כ-100 קמ"ש, אז רעשי הרוח חודרים את בד הגג ברמה שמפריעה לשיחה באוטו ותעיק בנסיעה ארוכה. רעשי הכביש סבירים, ורעש המנוע זניח בשיוט. כאשר הגג פתוח, רמת רעשי הרוח טובה מהצפוי, לפחות במהירויות שפויות, וכך גם ההגנה על הנוסעים (לפחות כאלו בגובה ממוצע) מפני משבי רוח.
בעניין אחר – בנסיעה עירונית המנוע ותיבת ההילוכים מחממים את מנהרת ההינע. אפילו בימי המבחן הקרירים זה לא היה ממש נעים, בקיץ זה עלול להפוך לבעיה אמיתית.
צילום: אורי שר מי שמקשר את המושג "מכונית ספורט" עם ביצועים ברוטאליים, עשוי להתאכזב מהמיאטה. היא לא איטית, אבל גם לא תערבל את קרביך בכל לחיצה על הגז.
ה-MX-5 מצוידת במנוע 2 ל' אטמוספרי, 160 כ"ס, הזהה בבסיסו לזה שאפשר לפגוש במאזדה 3, במאזדה 6 וב-CX-5. אולם כשהוא מושך רק 1015 ק"ג דרך תיבה ידנית עם הילוכים קצרים, מתקבלים ביצועים מכובדים בהחלט. הנתון הרשמי מדבר על 7.3 ש' למאה קמ"ש, ומהירות מירבית של 214 קמ"ש, ועל הכביש אין בשום שלב תחושה של מחסור בכח. המנוע עולה בסל"ד בקלילות וברצון, אך לא היינו מתנגדים לצליל מעט "חי" יותר בסל"ד גבוה.
למרות ששיא המומנט מתקבל רק ב-4600 סל"ד, המנוע מספק דחף יעיל הרבה קודם לכן. אין בעיה להאיץ בעליה בהילוך שישי ב-2500 סל"ד, למשל. לנהיגה נמרצת עדיף, כמובן, להשאיר את המנוע בטווח שבין 4000 סל"ד ל-6700 סל"ד (שם ממוקם המנתק) - מלאכה פשוטה למדי בזכות חלוקה טובה של יחסי ההעברה בתיבה וידית הילוכים בעלת מהלך מכאני, ברור וקצר, גם אם מעט כבד.
צריכת הדלק, למקרה שתהיתם, סבירה - סביב 14 ק"מ לליטר בשיוט בין עירוני רגוע, בערך 11 ק"מ לליטר בסך המבחן, שמטבע הדברים היה נמרץ מהרגיל.
צילום: אורי שר התנהגות ובטיחותלמיאטה ארבע כריות אוויר, והיא השיגה ציון של ארבעה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי - ציון מכובד למדי עבור רודסטר קטנה. בקרת היציבות שלה יעילה למדי מבלי להיות היסטרית (ואפשר, כמובן, לנתק אותה לחלוטין).
אבל העיקר ב-MX-5, כמו בכל מכונית ספורט, הוא התנהגות הכביש והחיבור בין נהג למכונה. זה המבחן האמיתי שלה.
אנשי
מאזדה למודי ניסיון בתחום - בכל זאת, עשרים וחמש שנים לא הולכים ברגל - והצפיות היו גבוהות. הם סימנו V בכל הנקודות החשובות - משקל קל, ממדים קטנים ומנוע קדמי-מרכזי (המנוע נמצא לפני תא הנוסעים, אך מאחורי הסרן הקדמי). ואכן, המיאטה מציעה התנהגות זריזה מאוד, עם הענות מהירה להפניית ההגה, התנהגות נשלטת מאוד ואחיזה טובה (על כביש יבש. על כביש רטוב האחיזה היתה בינונית בלבד, אולי מכיוון שהמבחן נערך במהלך הגשמים הראשונים של העונה). בניגוד לעדת מכוניות ה"כוון ושכח" המודרניות, את המיאטה צריך לנהוג באמת. היא מושפעת מאוד מקווי הנהיגה, מהעברות משקל, מתזמון החזרה לגז - בקיצור, מושפעת מאוד מהנהג, גומלת על ביצוע נכון, ומתבלבלת מטעויות.
לייעוץ חינם עם מומחי הרכב של אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
המתלים, כאמור, רכים מהצפוי, והרכות הזו תורמת גם היא לחיבור למעשה הנהיגה – העברות משקל מוחשיות יותר ובעלות אפקט משמעותי יותר על ההתנהגות, וזוויות הגלגול עוזרות להעריך את העומס הפועל על האוטו. אולם הרכות הזו פוגעת ביכולת האבסולוטית של הרכב, זו שמודדים עם שעון ולא בתחושות. ובכלל, המיאטה היא מכונית דרמטית. הישיבה הנמוכה, הזריזות שהופכת לעצבנות במהירות גבוהה וזוויות הגלגול גרמו לנו לא פעם לטעות ולחשוב שאנו נוסעים מהר יותר ממה שנסענו באמת.
אבל במישור הדינאמי יש למיאטה חסרון בולט אחד – ההגה. הוא לא גרוע בפני עצמו, וכנראה שאם היינו פוגשים בו במכונית משפחתית לא היינו מתעכבים עליו יותר מדי. אבל במכונית ספורט כמו המיאטה ציפינו ליותר. הוא קל ומעט אלסטי סביב המרכז. רק תחת עומס גבוה הוא מתחיל לתקשר עם הנהג, וגם אז בקול ענות חלושה. לפחות הוא מציע זווית צידוד גדולה (אם כי מהלכו מעט ארוך מדי), דבר שישמח את חובבי הדריפטים. כי כן, עם הנעה אחורית ומשקל קל, המיאטה היא בהחלט דרך טובה להכנס לתחום (בתנאים מבוקרים בלבד, כמובן).
סיכום ותמורהאין טעם לדבר על
המיאטה במונחי תמורה לכסף. כמעט רבע מיליון שקלים בשביל מכונית קטנה, לא מאובזרת או חזקה במיוחד, הופכים אותה לתמורה גרועה למדי כמעט בכל פרמטר רגיל בו נבחנות מכוניות. אולם זו לא מכונית רגילה. ה-MX-5 היא כלי שעשוע, לא כלי תחבורה – והיא נטולת מתחרים ישירים. למרות ההגה, היא כלי נהיגה מענג, המיועד לסוג האנשים שיכולים להוציא סכומי עתק על תחביב - אנשים מהסוג שקונה את רכבי הצל"צ הבכירים או את דגמי העל של אופנועי הים.
המבחן המלא יפורסם בגיליון הקרוב (גיליון 357)
צילום: אורי שר
