קטגוריה: סופרמיני
מתחרות: טויוטה יאריס, סיאט איביזה, פורד פיאסטה, פיג'ו 208, רנו קליאו ועוד
מחיר הגרסה הנבחנת: 79,000 שקלים
זירת הסופרמיני הידנית התעוררה בתחילת העשור כשהתברר שבמחיר הולם יש שוק גם למכוניות שאינן אוטומטיות. המחיר לגרסה ידנית, הסתבר, נמוך בהרבה מזה של ההצעה האוטומטית. הסיבות לכך היו גרסה חלשה ורמת גימור פשוטה יותר, אבל גם העובדה שגרסאות אלה פנו ללקוח היחיד ולא לציי רכב; במקרה של תיבה ידנית פשוט לא צריך לתת הנחה לציים. עם זאת, גרסאות אלה הפכו רגישות להוזלות במחירי סופרמיני אוטומטיות, וכל שינוי משמעותי, כמו הפחת המחיר לאיביזה, השפיע על מחירי גרסאות אלה ועל העניין בהן.
גם
יונדאי פונה לנישה הזו, והיא עושה זאת עם i20 החדשה, שמחירה עם תיבה ידנית נמוך ב-24,000 שקלים ממחיר זו האוטומטית, 23%(!) פחות.
.jpg)
צילום: מנהל כמו הגרסאות היקרות יותר של i20 החדשה, גם הגרסה הידנית הזולה נראית מכובדת, גדולה ומודרנית ביחס לקטגוריה. למעשה, למעט חיפויי החישוקים ומידותיהם קשה להבדיל בינה לבין הגרסאות היקרות יותר.
פנים הרכבגם סביבת הנהג אינה שונה מהותית מזו שבדגמים היקרים יותר שבחנו. גם כאן היא נעימה לעין, ברורה ויוצרת רושם איכותי למדי, וגם בגרסה זו ניתן לקבל גוונים שונים למשטחי הפלסטיק ולדפנות. עיצוב המחוונים, מערכת השמע והמשטח הקדמי נאה, הנדסת האנוש טובה והמתגים מוארים באופן נעים בלילה. גם רשימת האבזור מניחה את הדעת למכונית זולה, והחיסרון הבולט מבחינה זו הוא כנראה תפעול ידני לחלונות מאחור, ובהחלט היינו שמחים לבלוטות'.
הביקורת העיקרית שלנו נוגעת לתנוחת הנהיגה הלא נוחה. האחראי לכך הוא גלגל הגה שלא ניתן כלל לכוון אותו (למרחק או לגובה) – חיסרון מאוד נדיר בימינו. הופתענו לגלות עד כמה חוסר היכולת הזה השפיע על נוחות הישיבה שלנו – הן לנמוכים והן לגבוהים בינינו, שהתלוננו גם על מרווח ברכיים לא טוב. גלגל ההגה שאינו זז היה אחד האחראים לכך שהמושב היה לא נוח, ואליו הצטרפו רכות יתר (שבלטה בנסיעה ארוכה) ומחסור בתמיכה. המרחב מאחור, כרגיל ב-i20 החדשה, טוב.
.jpg)
צילום: מנהל נוחות הנסיעה נאותה רוב הזמן, אבל כשפני הכביש הופכים גליים וגם על שיבושים גדולים המכונית נעה מדי, וריסון התנודות של בולמי הזעזועים אינו מושלם. לפעמים, תוך כדי התנועה הזו, היא גם לא מצליחה לסנן טוב את מיחושי הכביש.
מנוע וביצועיםהיונדאי מייצרת תחושה שהכל בה קל לתפעול, ותכונה זו בולט גם במה שעושה את הגרסה הזו: המצמד מאוד מאוד קל ללחיצה ולשילוב ובורר ההילוכים נעים לשימוש. עם 84 כ"ס, מנוע ה-1.2 ליטר אינו חזק במיוחד, אבל הוא עושה את העבודה. ברגע הראשון, בעיר, ה-i20 אפילו מרגישה זריזה (בייחוד בהשוואה לגרסה האוטומטית), זאת למרות נתון האצה מקובל של 13.1 שניות ל-100 קמ"ש. מחוץ לעיר, בייחוד בעליות, דורשת היונדאי הידנית לא פעם הורדת הילוך או שניים כדי לשמור על הקצב או כדי להאיץ למהירות גבוהות. אבל גם בתחומים אלה של סל"ד גבוה, המנוע אינו הופך רועש מדי. ה-i20 גם חסכונית עם קצב של 15.5 עד 17.5 ק"מ/ל' בנסיעה רגועה.
התנהגות ובטיחותמבחינת התנהגות היונדאי עושה הכל די בסדר. לוקח קצת זמן להתרגל להגה הקליל (מדי), אבל מעבר לו המכונית משדרת תחושה בטוחה ויציבה, כאשר חטיבת הכוח לא באמת מאתגרת את האחיזה הסבירה. במהירויות גבוהות עלולה היונדאי להפגין מעט רגישות לרוחות צד. הבלמים חסרים משהו בהדרגתיות תחת עומס, אבל רוב הזמן פעולתם יעילה.
.jpg)
צילום: מנהל האבזור הבטיחותי שגרתי לתחום וכולל מערכת עזר לזינוק בעלייה, ניטור לחץ אוויר, ושש כריות אוויר.
תמורהבסופו של דבר, למרות פער המחיר הגדול (24,000 שקלים[!!!]) ביחס לגרסה האוטומטית – וגם בגללו –
יונדאי i20 בגרסתה הידנית היא מכונית הולמת וראויה. אין לה נקודות חולשה של ממש – פרט לכוונון ההגה (וגם חלונות הידניים מאחור) – אבל הגימור בפנים נאה ונעים לעין. גם בגרסה זו, יונדאי i20 יוצרת תחושה של מכונית אמיתית וראויה בזכות עצמה, ולא של גרסה מוזלת.
התפעול הידני קליל, נוח וזורם, וגרסה זו תתאים גם למי שאינו חובב מושבע של תיבה ידנית. במובן מסוים, ובהתחשב במחיר של 79,000 שקלים (מעט יקר מזה של חלק מהמתחרות), התחושה היא שזו גרסה נכונה יותר מהאחרות. ההרגשה שלי היא שזו מכונית שחיי היום יום עימה יהיו בהחלט נעימים.
.jpg)
צילום: מנהל
