הצצה לגיליון 355 / טורו החודשי של ניצן אביבי - אוטו

הצצה לגיליון 355 / טורו החודשי של ניצן אביבי

העורך מדבר על מגרש המכוניות שניצח את גוגל ועל פרידה ממכרה וותיקה

קניתי השבוע רכב, לא משנה מאיזו עדה, מחברה גדולה לממכר רכב. מכיוון שאני מכיר את הרגלן של חברות כאלו להתקין צמיגים זולים על הרכב במקרה הצורך, הבהרתי למוכר מראש, ובדרך שאינה משתמעת לשני פנים, שאני לא מוכן לנסוע ברכב עם צמיגים גרועים. לכן ביקשתי מהמוכר שהיה והרכב יזדקק להחלפת צמיגים, שיצרו איתי קשר לפני כן, כדי שאוכל לטפל בנושא בעצמי, ולשדרג את הצמיגים במעמד ההחלפה במקרה הצורך- על חשבוני, כמובן. "אין בעיה" היתה התשובה - וכמובן שכעבור כמה ימים, כשצלצלתי לברר איך מתקדמת הכנת הרכב, התברר שכבר החליפו את הצמיגים, ושכחו לדבר איתי לפני כן. מעצבן, אבל האמת שדי צפוי. עם כל הדיבורים היפים של אנשי המכירות והפרסומות עמוסות הסלבריטאים, ניסיוני עם החברות הללו הוא שהן מתמחות בעיקר בממכר הרכב. משמע כל מה שנמצא לפני חתימת החוזה. מאותו שלב ואילך, רמת השירותיות מתחילה להתדרדר. אבל זו לא הפואנטה.

הפואנטה היא שכאשר באתי לקבל את הרכב, גיליתי עליו סט צמיגים עם שם שלא נתקלתי בו מעולם. נכון, אני מעורה בעולם הרכב, כולל הצמיגים, קצת יותר מהאדם הממוצע - אבל עדיין, יש מאות, אם לא אלפי, חברות/מותגי צמיגים (רובם, כך נדמה לפעמים, בסין), וספק אם יש מישהו שמכיר את כל השמות והסוגים. בשביל זה המציאו את גוגל, לא? אני שולף את הטלפון החכם שלי, פותח את מנוע החיפוש ומקליד את מה שנראה כמו שם החברה . גוגל יודע לספר לי כי מדובר בדמות מהמיתולוגיה היוונית, עם הקשר ימי. אני מנסה להיות קצת יותר ספציפי, ומוסיף את המילה צמיגים לחיפוש. גוגל מציג לי שוב את אותו דף תוצאות, פחות או יותר, ואני נשבע שאני יכול לשמוע את מנוע החיפוש מגרד בראשו ותוהה - "מאיפה הוא צץ עם השם הזה, לכל הרוחות?". או.קי... אולי טעיתי, והשם השני הוא שם החברה? אני מקליד שוב, הפעם את השם השני שמופיע על הצמיג – SAILFISH (שוב עם הקשר ימי. מעניין אם במקרה). ושוב - גוגל יודע לספר לי על עונת הדיג המתאימה לדגים הללו, מפנה אותי לסרטוני הדרכה ואף מציע לי חבילות נופש הכוללות מסע דיג. צמיגים? לא, באמת שאין לו מושג, מצטער. "אולי אדוני רוצה פרסומת לצמיגים בזול?".

לא חשבתי שאגיע ליום הזה. היום בו אשאל את גוגל שאלה אמיתית, ועוד על מוצר שעומד ממש לפני, ולא אצליח למצוא ולו קישור רלבנטי אחד. שום בדל של מידע. כלום. לא אתר מכירות שמציע את הצמיג הזה למכירה בקזחסטן עלית. לא מישהו שמוכר צמיגים כאלו באיביי או עליבבה. כלום. נאדה. גורנישט.

כן כן, ידידי. מתברר שישראל היא באמת מעצמת הייטק. עובדה, סוחרי מכוניות ישראליים, במרדפם אחר הצמיגים הכי זולים שאפשר להתקין על רכב, הצליחו לנצח את גוגל. ואם זה מה שיכולים לעשות מוכרי המכוניות המשומשות שלנו, כנראה שהשמיים הם הגבול! איראן? קטן עלינו...

******************************************************************
כל סוף הוא התחלה חדשה, אומר הפתגם - וזה עובד גם הפוך. הרכב החדש, שהצטרף למשפחתנו כתוצאה מאוסף של שיקולים פרקטיים, משמעו גם פרידה. פרידה מה-306XSI הנאמנה שלי. היא איתי כבר שמונה שנים. שלוש מתוכן שירתה כרכב היחיד במשפחה - זה שמסיע אותנו לכל מקום עם ילדה קטנה ותינוק, עגלה, תיק חיתולים, צעצועים, שמיכות וכל אותה כמות בלתי-נתפשת של ציוד שמלווה יציאה מהבית עם תינוק. במונחים עכשוויים, היא לא הרבה יותר גדולה מסופרמיני - ובכל זאת, הסתדרנו.

אחרי שהחליף אותה בתפקיד הרכב הראשי אוטו גדול ומרווח יותר, לא נתנני ליבי למכור אותה. כמה פעמים גמלה בי ההחלטה, וכבר עמדתי לפרסם מודעה - ולא הצלחתי. פעם אחת, אחרי כמה חודשים שבהם הרכב כמעט ולא זז, החלטתי למכור. לא בשבילי - בשבילה. "מגיע לה מישהו שיוציא אותה מדי פעם לנשום קצת אוויר פיתולים צלול כיין" אמרתי לעצמי " ולא ישתמש בה רק להסעות גנים". תוך יומיים היו שני מתעניינים רציניים, אחד אפילו קבע לבוא לראות את הרכב, אבל ביטל ברגע האחרון. קבענו שנקבע מועד חדש אחרי שאחזור מטיסה ארוכה לחו"ל, אלא שהוא לא צלצל שוב, ואני, במעמקי ליבי, שמחתי שלא צלצל.

יש בה פשוט משהו כיפי ותמים שלא פוגשים במכוניות מודרניות. כיף לנסוע איתה אפילו לגן וחזרה. תגובת הדוושה המיידית, בכל סל"ד, היא משהו שלא קיים היום, בעידן המנועים המוגדשים. יחסי ההעברה הקצרצרים בגיר הם כל כך לא פוליטיקלי-קורקט בעידן שכל כולו מרוכז בחסכון בדלק, אבל מעניקים לאוטו חיים. לא סתם קיצור יחסי ההעברה היה אחד הצעדים הראשונים ב"חימום" מכוניות בימי קדם. הכל ישיר יותר, פחות מסונן מאשר מכוניות מודרניות. כמו לאכול עגבניה שקטפת הרגע מערוגה בחצר של איזה כפר באירופה לעומת עגבניות חממה (בחורף) בסופר. אם הייתי צריך תזכורת שלהנאה מנהיגה אין קשר ישיר למהירות הנהיגה, לא הייתי צריך יותר מסיבוב איתה כדי להזכיר לי. פניה עירונית במהירות חוקית היתה מהנה לא פחות, לפעמים יותר, מתקיפה של פניה בסדום ערד במלוא הקיטור במכונית מודרנית, מגוננת ומבודדת.

אז נכון, צודק גיא בטורו כשהוא כותב שהמכונית הזו נחותה ממכונית משפחתית מודרנית כמעט בכל סעיף (חוץ מהנוחות, כנראה). היא פחות מרווחת, פחות מאובזרת, פחות מעודנת, פחות חזקה (רק 123 כ"ס מ-2.0 ל' - וזה כשהיתה חדשה) ופחות מהירה מהרבה מהן. אבל אהבה למכוניות, כמו כל אהבה, לא מגיעה ארוזה ברשימת תכונות פרקטיות. אהבה והגיון יכולים ללכת ביחד - אבל לעולם לא יהיו אותו הדבר. לכן, בניגוד אליו, אני לא חושב שחובב הגה יבכה אם ייסע היום ב-306 ידנית, אפילו אם זו "סתם" 1.6 ל'. הוא יחייך.
אבל לפעמים ההיגיון מנצח אהבה. אז אם מישהו רוצה מכונית עמוסת קלישאות - "בטעם של פעם", "היום כבר לא מייצרים מכוניות כאלו" וכן הלאה וכן הלאה - שיצור קשר. אני אשמח לדעת שהיא עוברת לבית טוב, שידע לשמור עליה ולהתייחס אליה יפה. מגיע לה.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות