טיפול סיום
ההרצה בק.ט.מ 390 כולל בעיקר החלפת שמן ומסנן שמן והידוק ברגים כללי. היצרן מורה לבצע את הטיפול אחרי אלף קילומטרים. אלא שהלו"ז שלי הוא במזרח התיכון, לא באוסטריה הייקית, כך שבשל אילוצי זמן ומרחב, נאלץ הקטום הקטן להתאפק קצת עד הטיפול המיוחל. עוד 500 ק"מ, אם לדייק. יאמר לזכותו, שהוא קיבל זאת בהכנעה, בלי להתלונן.
בדיקת שמן ואקרובטיקהעוד לפני הטיפול נתקלתי בתלונה הראשונה באגף התחזוקה – בדיקת השמן. אין כאן מדיד כמו שהיה בק.ט.מ 620 הישן שלי, אלא חלונית, בחלק התחתון של המנוע, שדרכה אפשר לראות את רמת השמן במנוע. פתרון שחוסך אצבעות מלוכלכות ולכן מבורך בדרך כלל, אלא שב-RC390 החלונית הזו נמצאת מאחורי פיירינג, חיפוי גוף פלסטי. אומנם יש בחיפוי חור הצצה ייעודי לעניין, אלא שהוא דורש להתמקם עם הראש פחות או יותר בגובה החלונית – תוך כדי שאתה מחזיק את האופנוע זקוף... תרגיל למתקדמים ביוגה הודית, או כזה הדורש שני אנשים. מזל שהאופנוע לא מראה נטייה לאכילת שמן.
.JPG)
צילום: מנהל
הידוקים וכיווניםאת הטיפול בחרתי לבצע במוסך אופרוד הוותיק, המוכר לכל בעל ק.ט.מ בעבר ובהווה. וזה המקום לאחל להם בהצלחה במשכנם החדש והמרווח בדרך בן צבי 98 בת"א. קבעתי תור מראש, ובשעה היעודה חיכה לי ליפט פנוי. תוך עשר דקות החל אסי המכונאי לטפל באופנוע. עובר על כל הברגים לוודא שהם מהודקים, מותח קלות את השרשרת, וכמובן מחליף את השמן והמסננים. הוא חיפש את מקור הזמזום הטורדני בו נתקלתי במצבים מסוימים, ואיתר בית פיוז רופף שהתחבא מתחת לחיפוי מיכל הדלק. בסוף הטיפול גם דאג לנקות את האופנוע שלא יישארו סימני שמן (אין דבר מעצבן יותר מלקבל את האופנוע או המכונית אחרי טיפול עם סימני טביעות יד שחורות). בסך הכל שהיתי במוסך כשעתיים, ועלות הטיפול – לפני הנחות חבר/מיקוחים – עומד על 526.5 שקלים, לפני מע"מ (כ-620 ש" כולל מע"מ). סביר ביחס לזמן שהושקע באופנוע.
ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי גם שיעלו את עומס הקפיץ במתלה האחורי בשני קליקים. במצבו המקורי (והפתוח כמעט לחלוטין) המתלה נטה להסגר על גלים/שקעים גדולים במהירות גבוהה. זה, אגב, הכיוון היחידי שהרוכב יכול לעשות במתלי האופנוע. בסעיף זה בא לידי ביטוי העובדה כי מדובר באופנוע כניסה זול יחסית – אין אפשרות לכוון שיכוכים באף אחד מהמתלים, מלבד האפשרות להחליף שמן במזלג הקדמי לאחד סמיך/דליל יותר (דבר שדורש, כמובן, פירוק של המזלג).
.JPG)
צילום: מנהל אבל העיקר הוא, כמובן, העובדה שעכשיו אפשר סוף סוף לפתוח גז כמו שצריך. מגבלת הסל"ד בהרצה השאירה אותנו מתחת לשיא המומנט של המנוע, ובעצם מחוץ לתחום החזק. נכון שההספק בסל"ד נמוך ובינוני מספק בהחלט להתניידות יום יומית, כמו שכבר אמרתי, אבל לא יותר. הכח האמיתי נמצא מעבר ל-7000 סל"ד. לא מדובר, כמובן, בכח עוקר כתפיים/מקמט אספלט בסגנון אופנוע ספורט גדול, אך בהחלט מדובר בדחף מלהיב. רוכב חדש, שעוד לא "התקלקל" ברכיבה על מנועים עם יותר ממאה כ"ס, בוודאי ייהנה מכך עוד יותר ממני. אני עוד זוכר איך התלהבתי מהעוצמה של ה-XJ400 עליו למדתי רכיבה באלף הקודם – והוא הציע פחות סוסים והרבה יותר משקל...
נורה אדומה מהבהבת בלוח המחוונים ברגע שחוצים את קו ה-7000 סל"ד, למרות שיש עוד כ-3000 סל"ד עד הקו האדום. זה קצת מוקדם, אך האמת היא שבהילוכים הנמוכים הקו האדום מגיע מהר מהצפוי, ולכן אפשר להבין את הגישה הזהירה של מי שתכנת את הנורה הזו. במצערת מלאה (ובעניין הזה – לא הייתי מתנגד למהלך מצערת פחות ארוך), וכשהמנוע נשמר בשליש העליון של הסל"ד, הביצועים בהחלט מכובדים, וקשה לפעמים להאמין שסינגל קטן הוא זה שאחראי לכל הבלגאן. הבדל הכח מול ה-CBR300 ששהה אצלנו קודם משמעותי – למנוע של הקטום הקטן יש את תוספת הפלפל שהיתה חסרה להונדה.
ואם כבר פלפל, לא הייתי מתנגד לצליל מעט חי יותר. אלא שבשל מבנה הייחודי של מערכת הפליטה, בה הדוד מתחבא בתחתית האופנוע, אין כאן אפשרות קלה (וזולה יחסית) של החלפת הדוד האחורי באחד פתוח יותר מתוך מבחר רחב. האפשרות היחידה, ככל הידוע לנו, היא להחליף את כל מערכת הפליטה לכזו של אקרופוביץ', עניין לא זול – כ-13,000 שקלים (מי שמזמין את המערכת במעמד קניית האופנוע, זוכה להנחה של 50%).
.JPG)
צילום: מנהל ברכיבות של יותר מחצי שעה הייתי מתחיל לסבול מ"נמלים" בכפות הידיים שהיו הולכות ונהיות אגרסיביות במהירות, כך שאחרי שעה כבר הייתי צריך לעמוד בצד ולשחרר את הידיים. הפתרון נמצא בדמות כיוון מחדש של זווית ידית הבלם וידית המצמד, כך שכף היד נשארת בזווית ישרה יחסית. הוויברציות בידיות עדיין מפריעות ברכיבות ארוכות, אבל הרבה פחות. יכול להיות שבעתיד אחליף את ידיות הכידון לכאלו מעט מרופדות יותר רק כדי לראות אם זה מצליח לפתור את הבעיה סופית. עכשיו המגבלה ברכיבות ארוכות היא סיבולת הישבן – המושב קטן למדי ומרופד בקמצנות. זה נהדר כשצריך לזוז עליו מצד לצד בפניות, קצת פחות ברכיבה בקו ישר לאורך זמן.
מה בתכנוןבמקור חשבתי לרדת עם ה-RC לסדום ערד,
כמו שעשה אריאל עם ה-CBR. שיניתי את דעתי בגלל שילוב של סיבות – ה-CBR נוח יותר ברכיבה למרחקים ארוכים, ואריאל צעיר ועמיד יותר ממני (וכנראה גם עם יותר זמן פנוי). אז התוכנית המעודכנת כוללת גניבה של בוקר ארוך לטובת כבישי הרי ירושלים ברגע שהחום יפסיק להיות מעיק כל כך. התכונות שה-390 מפגין בפניות בהתניידות היום-יומית שלי גורמות לי לחכות לרכיבה הזו בקוצר רוח.
.JPG)
צילום: מנהל 
