ק.ט.מ RC390 - מבחן ארוך טווח (דיווח שני) / משקל זבוב - אוטו

ק.ט.מ RC390 - מבחן ארוך טווח (דיווח שני) / משקל זבוב

ה-RC390 של ק.ט.מ לובש צבעי קרב מלאים ומציע לרוכב המתחיל מפרט ספורט באריזה ידידותית

את ק.ט.מ האוסטרית לא צריך להכיר ליושבים בציון, לפחות לא לאלו בעלי זיקה כלשהי לעולם הדו-גלגלי, בוודאי אם הם חובבי שטח. אופנועי השטח של החברה שולטים בשוק המקומי כמעט מאז הגיעם, לפני יותר מעשרים שנה.
גבירותי ורבותי, מהפך
בשני העשורים הללו עברה החברה מהפך אדיר. מחברת נישה אירופאית קטנה יחסית, הפכה ק.ט.מ לאימפריה, עם מכירות שגדלו בקצב מהיר והיצע דגמים רחב בהרבה. חלק מהצמיחה הזו הגיעה בעקבות שיתוף פעולה עם חברת בג'אג' ההודית, במסגרתו האוסטרים נותנים את הידע וההודים את כוח העבודה הזול, לטובת יצור ליין אופנועים קטנים, פשוטים וזולים (יחסית).
התוצאה של שיתוף פעולה זה היא אופנועי כביש בנפחים 125 עד 390 סמ"ק (373, ליתר דיוק). הסדרה הראשונה שיצאה הייתה 'דיוק' – אופנועים נטולי פיירינג (מיגון הרוח העשוי פלסטיק והמסתיר את השלדה והמנוע) שהציעו תנוחת רכיבה זקופה יחסית. בתחילת השנה הצטרפה אליהם סדרת RC, באותם נפחים והספקים בדיוק, אבל עם פיירינג מלא ותנוחת רכיבה רוכנת יותר.
האח הבכיר בסדרה הזו, RC390, התייצב במערכת למבחן ארוך טווח בן חצי שנה, כאשר החודש הראשון מוקדש להרצה; "אל תעבור את ה-7000 סל"ד, ואל ת#%ן את המנוע" הורה לי זיו מד.ל.ב בשפתו הציורית, ומסר לי את המפתחות כאשר מד המרחק מצביע על 3 ק"מ בלבד.
עוד בהודו הם ידעו לעצב
אני עושה סיבוב סביב האופנוע לפני שאני מתיישב. האוסטרים האלו יודעים לעצב אופנועים סקסיים, אפילו כשהם בהודו. שלדת מסבך הצינורות הכתומה שונה כל כך משלדות הקורות המקובלות באופנועים קטנים, והזנב הזקור בזיג-זג כתום נראה קרבי – ופשוט יפה (גם בזכות העובדה שהאגזוז מתחבא בגחון). המושב האחורי מעוצב בצורה של כיסוי ONE-SEAT – רעיון יפה שתורם גם הוא למראה הקרבי. המזלג השמנמן מלפנים – מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ – נראה מבטיח, וידיות הקליפאון המחוברות למשולש העליון דואגות לתנוחת רכיבה קרבית.
האמת שחששתי מעט מרמת הגימור – אין מה לעשות, גם אני קורבן של דעות קדומות כמו כולם. אבל המפגש הראשוני הזה מפיג את חששותיי. אומנם ראיתי כבר ריתוכים יפים יותר מריתוכי השלדה הזו, וגם אביזרי השליטה בקוקפיט יכלו להיות מעט טובים יותר, אבל עדיין מדובר באיכות טובה. לא הייתי שקט גם לגבי הבלמים, שנושאים את הלוגו bybre. ידעתי שמדובר במותג-בן של ברמבו המוכרת, והקוטר (300 מ"מ מלפנים) נראה מבטיח, אך בכל זאת – זה מותג המיועד לקטנועים ואופנועים קלים המיוצרים במדינות עולם שלישי.
קטן, ולא במקרה
אני עולה על הכלי ומופתע מגודלו הזעיר. ולא שהייתי צריך להיות מופתע; הרי אותה שלדה בדיוק משמשת גם את ה-125 המיועד לבני נוער. אבל התחושה היא שהוא פשוט קטן. תנוחת הרכיבה הצפופה תורמת גם היא לתחושה ותפריע לאנשים גדולים, אבל אני דווקא הסתדרתי איתה בלי בעיות. לאורך זמן אותה תנוחה מתגלה כנוחה מהצפוי; עובדה שעד היום לא נשמעה אף מחאה מצד הגב הכבר-לא-ממש-צעיר שלי.
יציאה ראשונה לדרך, ואני רושם לעצמי שילוב מעורפל של המצמד, אבל הדרגתי למדי. תיבת ההילוכים דורשת החלטיות במעבר בין ההילוכים, אך זה עניין צפוי באופנוע בתול, שהולך ומשתפר עם הזמן. זווית הצידוד מוגבלת, כמקובל באופנועי ספורט, ושדה הראייה במראות מצומצם – עניין מקובל באופנועים בכלל. לפחות הן מותקנות בצורה חכמה, ולא מווברצות בשום מהירות או סל"ד.
המנוע מפגין גמישות סבירה, ולמרות שאסור לנו לנצל את מלוא 44 סוסיו (אפילו שיא המומנט נמצא מחוץ להישג יד, ב-7250 סל"ד) אפשר להתנהל עם התנועה ואף לפניה בקלות. בהילוך השישי מגבלת הסל"ד מתרגמת לכ-130 קמ"ש, כך שגם שיוט בין-עירוני אינו מהווה בעיה.
מה שכן בעייתי במקצת בעיר הם המתלים ותנוחת הרכיבה. המתלים פשוט קשים ומעודדים את הרוכב לתמרן סביב מכשולים כשאפשר; תנוחת הרכיבה מקשה על זריקת מבט הצידה לפני מעבר נתיב, עניין חיוני לאור שטח הכיסוי של המראות. אגב, החששות לגבי הבלמים מתאדים במהרה; הם מקבלים ציון טוב מאוד בכל הסעיפים: תחושה, עוצמה ויכולת מינון, ובתור בונוס גם ה-ABS מוצלח למדי, גם אם מעט רועש.
מחוץ לעיר התנוחה סבירה יותר, ועוזרת להילחם בלחץ הרוח על החזה; מיגון הרוח הוא עניין תאורטי בלבד. בשיוט של יותר מעשר דקות עניין הרעידות מתחיל להפריע. הרגליות עוטות גומי שמסנן אותן ביעילות, אך ידיות הכידון מעבירות את הרעידות בנאמנות אל כפות הידיים. כנראה שאין מה לעשות – סינגל גדול רועד יותר מטווין (או סינגל קטן).
עוד דבר שמפריע ברגע שיוצאים מחוץ לעיר הוא נפח מיכל הדלק. הנתון המוצהר הוא עשרה ליטרים, אך בפועל כבר אחרי שבעה ליטרים נדלקת נורית הדלק, ומחשב הדרך מתחיל להציג את הספירה לאחור (אגב, רעיון מבריק). עם צריכת דלק ממוצעת של כ-26 ק"מ לליטר, המשמעות היא תדלוק כל 200 ק"מ בערך. וזה קצת מבעס.
עדיין, בתחילת הדרך
אנחנו עדיין בהרצה, כאמור (טיפול סוף הרצה יבוצע, בעזרת השם, מיד עם סיום הגיליון), כך שעוד לא לקחנו את הק.ט.מ הקטן לרכיבה הגונה בכבישים מתפתלים; אבל אפילו בפניות עירוניות ובמחלפים תחושת המוצקות שלו מרשימה מאוד. האופנוע משלב מתלים מרסנים, שלדה קשיחה עם זרוע אחורית שהיא לא סתם קורת פלדה, אלא מבנה יצוק ומחוזק ומקנח בצמיגים טובים (מצלר; עם סימונים לציון רמת "ההשכבה" של האופנוע).
כל אלה משתלבים היטב ויוצרים תחושת ביטחון בכניסה לפנייה ובתוכה. קל מאוד להטות את ה-RC לזווית הרצויה, ובתוך הפנייה האופנוע ניטראלי מאוד – לא מנסה להזדקף או ליפול, לא דורש הפעלת כוח ומשדר בדיוק מה מצב הצמיגים והאחיזה. בהחלט מעורר תיאבון לקראת הבאות.
אחרי כמעט חודש וכ-1000 ק"מ, אני מתחיל לחבב את האופנוע הצנום לבית ק.ט.מ ולקנא בצעירים של היום – אופנועי הביניים של בחרותי יכלו רק לחלום על יכולות שלדה ומתלים כאלו. בין ה-500 המתנדנדים של אז לבין ה-RC390 המדויק והקליל (147 ק"ג; כ-20 קילו פחות ממלך הקטגוריה בזמנו, ה-GS500) פעורה תהום ענקית.
האופנוע מוצע כרגע, ועד הודעה חדשה, במחיר מבצע של 45,000 שקלים במקום 52,000 שקלים – בדיוק כמו היריבים הישירים שלו. אין ספק, הקטגוריה הבינונית הופכת למעניינת מרגע לרגע.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות