שנה הלכה, שנה באה / טור אישי - אוטו

שנה הלכה, שנה באה / טור אישי

אריאל אלסיבוני מסכם את שנת 2015 בטורו החודשי

שנה הלכה, שנה באה
סוף שנה קלנדרית הוא הזמן בו כולנו הופכים לסטטיסטיקאים. זה הזמן לסכם, לבחון את השנה החולפת ולנסות להבין מה קרה ואולי אפילו לתכנן מה היינו רוצים שיקרה. זה גם מה שאני מנסה לעשות עכשיו, לסכם את השנה המוטורית שעברה עליי, וזהו סיכום אישי לגמרי. המספרים נדחקו החוצה, סיכום רגשי נטו.

אוטומט היברידי
המכונית החשמלית לא כאן – עדיין. האם זו אופנה חולפת? כנראה שלא – כי עושה רושם שכל יצרן משקיע את מיטב כספו בפיתוח מוצר שינוע על כוח החשמל (גם אם זה בצורה חלקית). הסיפור הזה נחרש מכל כיוון, אבל בי הוא פגע בין שתי העיניים השנה. אנחנו עדים כל הזמן לזרם המבחנים מעוררי בלוטות החשק שעורכים עמיתנו מעבר לים. השנה ניסה לעמת כל מגזין עולמי המכבד את עצמו בין שלוש מכוניות היברידיות. אני מדבר כמובן על מקלארן P1, פרארי לה-פרארי ופורשה 918.

מי משלוש מכוניות-העל היא האחת היחידה? זו שאלה מסובכת למדי, ואף אחד לא נתן לה תשובה הולמת. אבל הסיפור האמיתי כאן הוא ששלוש מכוניות החלום האולטימטיביות היום נושאות בחובן טכנולוגיה היברידית ותיבות הילוכים אוטומטיות. אתה יכול להצטרף אלי ולשנוא את זה, אבל עושה רושם שנכון לרגע זה, השלוש האלו מייצגות את פסגת עולם הרכב והן מייצגות כל מה שאנחנו לא אוהבים במכוניות. משקל גבוה, הרבה אחיזה ודיגיטליות ברמה משתקת. מספיק להסתכל על הליין-אפ של פרארי – שכולו תיבות אוטומטיות – בשביל להבין שהעולם השתנה.
כוח להמונים, בערך
השנה נחתה בארץ מכונית שלא מנסה להצטרף לזרם ההיברידי – ואפשר אפילו להזמין אותה עם תיבה ידנית... זו לא מכונית זולה – מחירה גבוה משמעותית מרבע מיליון שקלים. והיא עדיין לטעמי קניית השנה. איך זה יכול להיות? גוף קטן ומנוע גדול וחזק זו נוסחה שעובדת גם ב-2014. וככה מרגישה המכונית המדוברת: חזקה, לפעמים קצת אלימה, והיא מונעת עם שני הגלגלים הנכונים.

אפשר להתלונן על רמת התחושה בהגה, על עוצמת הבלמים ועל פעולת המתלים בעומס – אבל בשורה תחתונה מי שנהנה מנהיגה לא יוכל לעמוד בקסמה. ומי שמבקש למצוא מכונית שמצליחה לקבץ חוויות מוטוריות מהסוג המוזכר מעלה בצורה משכנעת יותר, ויתעלם מקיומה, יצטרך להוציא סכום כמעט כפול מכיסו בכדי ליהנות מיכולת דומה במכונית אחרת. על איזו מכונית אני מדבר? בעיה.

היות והיא אחת המועמדות לאוטו השנה אני לא יכול לכתוב את שמה המפורש כאן. אבל אני יכול להבטיח לך שהיא כאן בארץ הקודש ונבחנה על ידינו השנה. אתה יכול לשלוח לי את הניחוש שלך. מעניין מי יצליח לזהות אותה. בין הקוראים שינחשו נכונה יוגרל קורא שלא ניחש נכונה.

הכל יחסי
השנה נהגתי במכונית שאני חולם עליה מאז תחילת שנות ה-90. יופ דונקרוורט מייצר את הגרסה שלו למכונית-על גם השנה – והוא ימשיך בזאת גם בשנה הבאה. הוא לא הולך לשום מקום. המכונית שלו מיוצרת עדיין על שלדת צינורות, עדיין בלי מגבר בלם, עדיין בלי הגה כוח ועדיין בלי בקרות (יש בקרת משיכה ליברלית; הלקוחות טענו שבלתי אפשרי לנהוג בה בגשם). גם בלי אלקטרוניקה, היא מייצרת המון אחיזה בשיטות הישנות, מספיק בכדי להיות – עדיין – אחת המכוניות הכי מהירות סביב הרינג שכסף יכול לקנות.

זה רק ספורט
גם השנה לא הצליח להרים הספורט המוטורי הישראלי את ראשו. גם השנה ספורט מוטורי ישראלי התרחש בעיקר מעבר לים. לקראת סוף 2014 נרשמה התקדמות אחת, בזכות דני אנגלברג, יו"ר הרשות לנהיגה ספורטיבית. מדינת ישראל מציעה בימים אלו מענק של מיליוני שקל למועצה אזורית בגליל או בנגב שתסכים להשקיע בהקמת מסלול מירוצים אמיתי על אדמת ארץ הקודש.

ככל הנראה העיר שתזכה תהיה ערד. אני רוצה להיות אופטימי בעניין הזה, כי אני מכיר את היכולת האדירה שיש לדני – בכל תחום. אבל אני גם מודע לכוח האדיר של הסחבת הבירוקרטית, ליכולת של בעלי אינטרסים לחבל גם בעשייה הטהורה ביותר. אני מקווה שאני אצרך לאכול את הנייר הזה בשנת 2015.

פער המעמדות
אומרים שהמצב הכלכלי קשה. מספרים שפערי המעמדות גדלים. אם אתה גר בגוש דן אתה נתקל במכוניות חלום על בסיס די קבוע. אפשר לשבת וחלום על היום בו תיכנס לפורשה ותזמין קאיימן חדשה, אבל אני רוצה להגיד לך משהו. אתה לא צריך מותג-על בחנייה בכדי להיות נהג, אתה לא צריך מאות כוחות סוס בכדי ליהנות מנהיגה. לא משנה אם חונה אצלך פיאט פונטו או פרארי 458 – לשתיהן יש מנוע, הגה ודוושות (לפונטו יש אולי אפילו יותר דוושות...) – צא לנהוג.
בנקודות החיבור בין הגלגלים לדרך נחה היכולת של נהג. וכשאתה נוהג, באלו אתה צריך להיות מרוכז. זוהי נהיגה, לא יותר ולא פחות – ובשביל להרגיש את התחושות האלו אתה לא צריך ריפודי עור, חלקים מקרבון, או תאוצה למאה בשלוש שניות. לא חייבים את הכי חזק או הכי חדש בשביל ליהנות מנהיגה. יתירה מזאת, מכונית חדשה, חזקה ומהירה יותר היא לא בהכרח נחשקת יותר.

סיאט לאון קופרה חדשה מקיפה היום את נורבורגרינג מהר יותר ממה שעשתה זאת ב.מ.וו E30 M3 ב–1987 (הסיאט גם מאובזרת יותר) – אבל אם שתיהן היו עומדות מולי, אין לי ספק במי הייתי בוחר לנהוג עכשיו.

מאחל לך שנה טובה
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות