כתבות מהסוג הזה מתחילות בדרך כלל בתיאור שיחת טלפון שמקבל הכותב, כזו שמציעה לו לקחת חלק בפעילות כל שהיא. בהמשך יגלול הכותב איזו מעשייה תוך שהוא מצר על מר גורלו. גם הסיפור הזה התחיל בשיחת טלפון אבל מה שהעיר את הסיפור כולו היה גנרל חורף.

הסופה שהגיעה לישראל ביום חמישי וכיסתה חלקים נכבדים ממנה בלבן הובילה את צחי כפרי לארגן מסע טרקטורונים עם מושבי צד-לצד – להלן: צל"צ – לרמת הגולן המושלגת. מאווריק חדש וחזק הועמד לרשותנו – ואנחנו? לא יכולנו לסרב.
לפני
היינו צריכים להתייצב בצומת גומא בשעה 8:30 וכך עשינו. הקאן-אם מאווריק החדש שאמור היה לחכות לנו הגיע כשהוא כולו עטוף בשכבה של בוץ שהתייבש. מסתבר שיפתח ואבי השתמשו בו לפתיחת ציר ביום הקודם ונהגו בו לפי הכלל "חוסך שבטו, שונא רכבו" או משהו בסגנון. אנחנו מכירים את המאווריק עם בוץ עליו או כשהוא ... אהמ... מבריק מהחנות. זה כלי שיכול לנסיעה כזו בלי יותר מדי מאמץ. סלעים? בוץ? שלג? עבירות זו לא הבעיה כשיושבים בכלי מהז'אנר הזה.
לא יכלנו לסרב להזדמנות ליהנות מהלבן-לבן הזה

קור יכול בהחלט להיות בעיה בנסיעה מסוג זה, והיות ואני לא חוקר קטבים במקצועי אילתרתי ציוד מהעולם הדו גלגלי. ארבעה גרביים על שתי רגליים? יש. חמש חולצות ארוכות וחמות? גם. שני זוגות מכנסיים? בהחלט. מעל כל אלו נוספו חליפת סערה אטומה למים, כפפות חמות ועבות נגד מים וערדליים. קינחתי בצעיף, מסכה, קסדה ומשקפי אבק. קדימה ללבן. כל הציוד הזה הוסיף משקל וסרבול אך עתיד להשתלם. או כך חשבתי בכל אופן.

טכניקות נהיגה בשלג
השיירה החלה נעה כשיפתח מוביל אותה בבטחה ואבי מאחור במאסף. כ-20 כלים בשיירה מסודרת וקשובה מתקדמת במעלה הרמה. המאווריק בולע את הציר בלי לדרוש ממני יותר מדי, בזלת כאן או בוץ שם – שטויות. הבוץ הופך להיות עמוק יותר וסמיך יותר, וחמור מזה: מתחיל להיאסף על משקפי האבק. ניסיון לנקות אותם העלה חרס; במקום נקודות בוץ יש לי עכשיו שכבת בוץ מרוחה באופן שווה על כל המשקף. אז נוסעים בלי נכון/לא-נכון, כי אל העיניים נאסף עכשיו הבוץ המוזכר. מה עושים? משתמשים בטכניקה מספר 1 לנהיגת שלג.
20 כלים השתתפו בטיול מושלג ברמה
"מצמוץ מתואם". מטרת המצמוץ המתואם היא שמירה על העין ותפקודה. זה אומר שאם הגלגל הימני פוגע בשלולית עוצמים את עין ימין, אם גלגל שמאל נכנס לשלולית עוצמים את עין שמאל. מכאן שכדאי לכוון גלגל אחד לכל שלולית בכל פעם.
מאוחר יותר עמוק לתוך הלבן המדהים הזה, החלה חומת המגן שהקמתי מול הקור לקרוס. הקור חדר ראשון אל הפנים ואל האף. בשלב השני הוא הקפיא את הכפפות, הכה בידיים ומשם טיפס אל שאר הגוף. הקור בידיים דוקר, כואב, משתק. וכאן נחלצה לעצרתי טכניקה מספר 2 לנהיגת שלג.

"נוהל לחי מחממת". בזמן הנהיגה בשלג קופאות הידיים? אין שום בעיה. נוהל לחי מחממת שומר על ידי הנהג חמות וכשירות. סדר פעולות: הורד את יד ימין מההגה ותחוב אותה בין המושב ללחי הימנית של ישבנך. המשך בנהיגה. לאחר שעלתה טמפרטורת היד, השב את יד ימין להגה. כעת חזור על סדר הפעולות עם יד שמאל. יש לבצע את נוהל לחי מחממת בכל פעם שכפות הידיים מתקררות. בתנאי קור קשים תידרש החלפת ידיים רציפה.
בוץ. הרבה בוץ
כמה קר
מאוד קר. וזה קורה ברגע. הטמפרטורה מסביב יורדת בחצי מעלה ופתאום הקור הופך אלים, בלתי נסבל. אבל זה מחיר זול בכדי ליהנות מכל היופי שמציעה הרמה המולבנת. בדרך חזרה אני מתחיל לספוג את נזקי הסופה הזו מבחינה אישית. אני מכוסה בוץ מכף רגל ועד ראש וכך גם המצלמה שלי ואין לי תחושה בכפות הרגליים ובקצות אצבעות הידיים.

למרות כל אלו אני לא מוחק את החיוך מהפנים כבר יומיים, ובכל פעם שאני עוצם את העיניים אני מדמיין את שיירת הכלים חוצה את הרמה הקפואה, את השלג הבתולי מסביב ואת האוויר הטרי בריאות. מראה שהעין והנפש לא יכולה לשבוע ממנו, עד הפעם הבאה.