המספרים, כמובן. והפעם אני מדבר על נתוני צריכת הדלק. לא על "השקר הלבן" הרגיל של נתוני המעבדה, אלו שכמעט בלתי אפשרי לשחזר בעולם האמיתי. זה כבר עניין מוכר וידוע, והאדם הסביר יודע להפחית 20-30% מהנתון הרשמי כדי להעריך כמה יקבל במציאות.

אני מדבר על נתוני צריכת הדלק הפנטסטיים בהם מתגאים יצרני מכוניות היברידיות. לא סתם היברידיות – היברידיות נטענות. למשל: הנתון של 52.6 ק"מ לליטר שמוצמד למיצובישי PHEV, שלא לדבר על רכבי תצוגה שונים שכבר מנפנפים ב-100 ק"מ לליטר. כל בר דעת יודע שאי אפשר לגרום לרכב לכסות 100 ק"מ עם ליטר אחד של בנזין. גם לא 50 ק"מ. לא בטכנולוגיה הנוכחית, בכל אופן. אולי יום אחד באמת ימציאו כור היתוך קטן ונייד, כמו ב"בחזרה לעתיד".

אז מה הקטע? איך רכב פנאי מגודל מצליח, במבחנים רשמיים ומפוקחים (שלא תחשבו שמישהו פשוט מזייף את הנתונים) לכסות יותר מחמישים קילומטרים לכל ליטר של בנזין? עניין פשוט של מבחנים לא מעודכנים וניצול התוצאות המעוותות שנוצרות עקב כך, על ידי אנשי השיווק.

מבחן צריכת הדלק התקני כולל מסלול (נכון יותר: סימולציה של מסלול), נסיעה עירונית ומסלול נסיעה בין עירונית, ואז שילוב שלהם לכדי נתון ממוצע. צריכת הדלק מחושבת בצורה המסורתית – כמה ק"מ נסעה המכונית חלקי כמה ליטרים של דלק היא צרכה. פשוט וקל – אבל לא לוקח בחשבון חשמל.
צילום: דוברות המשטרה, מערכת אוטו

מה לעשות, והמבחנים הללו נקבעו לפני עידן מכוניות הפלאג-אין, והאנשים שקבעו את התקן פשוט עוד לא התיישבו לנסות לקבוע איך לבדוק צריכת דלק בצורה שתיקח בחשבון גם את החשמל שנצרך במבחן. וכך, אם הרכב נסע חצי ממסלול הבדיקה על חשמל – וה-PHEV מצויד במצברים גדולים שבהחלט מספיקים לכך – צריכת הדלק המחושבת נוסקת למספרים מופרכים.

יש כאלו שיגידו שלא צריך לקחת בחשבון את צריכת החשמל, כי עלות החשמל זניחה ולכן מה שחשוב לצרכן הוא רק כמה דלק נצרך. הבעיה היא שלא כל נסיעה מתחילה עם מצברים טעונים ולא תמיד היא תהיה קצרה כמו הנסיעה במבחן התקני. לכן, המבחן הנוכחי משיג נתון מעוות, שלא משקף את צריכת הדלק האמיתית של הרכב. הרי אף אחד לא באמת חושב שפורשה 918 תציג בחיים האמיתיים צריכת דלק טובה יותר משל פולו ידנית, נכון? אז מה באמת שווה נתון צריכת הדלק הרשמי במכוניות פלאג-אין? לא יותר מדי.



הם חצופים
לא המספרים – הפוליטיקאים שלנו. כבר מזמן אנחנו יודעים שהם רואים בנהגים פרה חולבת. כתבנו על כך מעל דפים אלו לא מעט פעמים. אחוז נכבד מהכנסות המדינה מגיע מתחום הרכב, יותר מאשר מכל תחום אחר (מלבד מס הכנסה, כמובן). זכר, כנראה, לימים בהם מכונית פרטית הייתה מוצר מותרות ראוותני, ולכן הייתה הצדקה מוסרית לשלוח יד ארוכה לכיס בעליו. אלא שמאז דברים השתנו, אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית אף אחד לא טרח לפתח, ורק המיסוי הכבד נשאר. ואף אחד לא מרגיש שהוא מחויב לתת איזו תמורה מיוחדת עבור כל הכסף הזה.

אבל זה, כאמור, לא ממש חדש. מה שחדש הוא שהממשלה לא רק רואה בנו פרה חולבת, אלא אפילו לא רואה בנו באמת אזרחים מן השורה. לא מאמינים לי? הציצו בהצעת החוק להחמרת הענישה שהוגש לכנסת על ידי משרד התחבורה. בין שפע הסעיפים המעצבנים/הזויים שבו, מופיע גם "עונש" לאזרח שיעז לממש את זכותו למשפט במקרה של עבירת תנועה. היה ובית המשפט לא יזכה אותו, הוא יחויב בקנס שהוא לפחות כפול מזה המקורי.

הבנתם? הימור "כפול או כלום" בחסות המדינה – על חשבונכם. ומה לגבי הזכות הבסיסית למשפט צדק הנתונה לכל אזרח במדינה דמוקרטית? הרי פתחתי ואמרתי – מתברר שאנחנו לא רק פרות חולבות, אנחנו גם לא ממש אזרחים. העיקר שנמשיך למחות על מחיר המילקי בברלין...
צילום: דוברות המשטרה, מערכת אוטו

לא פעם, בעקבות תאונה מזעזעת כזו או אחרת, מתעורר גל עכור של טוקבקיסטים שקוראים להעלות את הקנסות. "אם היה קנס של 10,000 שקל, אף אחד לא היה מעז לעבור באדום!" הם קובעים בפסקנות, מתעלמים מכך שברב המקרים העבריין בכלל לא ראה את הרמזור, מסיבה כזו או אחרת – ומהעובדה שגם הסיכוי לעונש מוות, במקרה של תאונה, לא הרתיע אותו. מול ההתלהמות המטופשת (כל התלהמות היא מטופשת, פר הגדרה, אבל זו במיוחד) אין אלא להניד בראש בעצב. ככה זה באינטרנט, אנשים מנהלים תחרות לא מוכרזת על תשומת לב דרך הצהרות הזויות.

אבל כשזה קורה אצל אלו שאחראים על חקיקת החוקים והתקנות ששולטים בחיינו, זה כבר עצוב באמת. הרי עבור רובנו המוחלט, גם קנס של אלף שקל הוא מכה כואבת לכיס, בטח כאשר נלוות לו נקודות שהצטברותן עלולה לשלול מאיתנו את הרשיון. ומכאן שהבעיה היא לא בגובה הקנס. התשובה נמצאת במושג מתחום הסטטיסטיקה וההסתברות הנקרא "תוחלת". אם בכל פעם שהיינו מדברים בטלפון או עוברים את המהירות המותרת היינו חוטפים מיד קנס של מאה שקל – רק מאה שקל, לא יותר – כמעט אף אחד לא היה מדבר בטלפון תוך כדי נסיעה או עובר את המהירות המותרת.

אמונות ושקרים / טור אישי - ניצן אביבי

אז למה רוב הנהגים בכל זאת עושים זאת, למרות שהקנסות גבוהים בהרבה? כי הסיכוי להיתפס קטן מספיק כדי שנתעלם ממנו, לפחות באופן תת-מודע, והאפקט המרתיע נעלם. כך שמה שקובע הוא הסיכוי להיתפס, הרבה יותר מגובה הקנס – אלא אם מגיעים לעונשים לא פרופורציונאליים. אם יוטל עונש מוות על נסיעה במהירות גבוהה מהמותר, כנראה שאנשים לא יעזו לעבור את המהירות המותרת. השאלה היא אם הגיוני להשית עונש שאין לו שום פרופורציה לחומרת העבירה. מתברר שלדעת המחוקקים שלנו, כנראה שכן. ככה זה כשאתה אזרח מדרג ב' – או נמוך יותר.