רוב האנשים לא יודעים על דונקרוורט. וזה בסדר. בעידן שבו חתול יכול להפוך ללהיט ויראלי, טוב שיש עדיין דברים שנשמרים בסתר. במקרה הזה, יצרן עילית שלא ממש מתאמץ להגיע לכותרות. כשהודעתי לסביבה שאני נוסע לדונקרוורט אנשים הסתכלו עליי כאומרים "מה זה? מוסד טיפולי? סוף–סוף נמצא המוסד שמוכן לטפל בך?" - אני מוכן להתאשפז במתקן של דונקרוורט שבהולנד עד סוף חיי. עם זוגתי שתחיה כמובן.

בכל יום פותחת אמבר דונקרוורט את משרדי החברה. אמבר היא בתו של יופ דונקרוורט, הבעלים והמייסד, ומתפקדת כמנהלת השיווק של דונקרוורט. אבל בוקר אחד, מי שהגיע ראשון אל הדלתות היה עיתונאי ישראלי. וכך יצא שאני קבלתי את פניה במקום ההיפך. וויתרתי בנימוס על הקפה, והיות והיא וחבריה לעבודה צריכים זמן להתארגנות של בוקר, אני מתחיל לשוטט באולם המכירות של החברה. זהו אולם רחב ידיים בן שתי קומות, שההגדרה מוזיאון מתאימה לו עד מאוד. כל דגם שיצר יופ נמצא כאן. ואפשר לראות את ההתקדמות, לנשום את החשיבה, להתענג על כל חתיכת אלומיניום ומשטח קרבון.

אני נתקע מול D8 270 RS יפיפייה. אין לה את המראה החוצני/עדכני של ה–GT, בה אני עומד לנהוג, אבל היא הרבה יותר נאמנה למקור. שתי עיני הצפרדע שלה מביטות מלפנים, מחברות אותה לעבר, אל ה–7 של צ'פמן. מר דונקרוורט מתגנב מאחורי, "אני מתנצל שלא תהיה לך הזדמנות לנהוג באחת כזו.... הפסקנו לייצר אותה." אני תוהה בקול רם איך ההרגשה לנהוג בה. יופ ממהר להשיב: " בזמן שתנהג בדור החדש - תזכור שזו, ה–RS, פרועה הרבה יותר ונשלטת פחות...". מעניין - כי אני יכול לספר לך כבר עכשיו שה–GT, החזקה יותר והמהירה יותר, לא הרגישה פרועה בשום שלב. אולי זה הפיתוח העקבי. אולי זה הצמיגים המגודלים. אולי ה–RS ההיא באמת הייתה פרועה. הדונקרוורט העדכנית מהירה מאוד, דורשת יד מיומנת, אבל... את השאר תקראו במבחן המלא שיפורסם בקרוב.

מר דונקרוורט מספר על ימיו הראשונים, על גרסאות ללוטוס סופר 7 שייצר, ועל הדילמות שניצבו בפניו. איך החליט לייצר בעצמו מכונית שתעלה על ה–7 - חזקה יותר, מתוחכמת יותר, בטוחה יותר ומהירה משמעותית. מספר איך החליט על מכונית ללא פשרות - וללא מערכות בקרה. על נקודות המפגש בין מכאניקה לבשר ודם. אני מקשיב, מוקסם מאדם שהלך בדרך שלו, נגד מה שמקובל, נגד מה ש"נכון" - והצליח. קצת יותר ממאה מכוניות בשנה, זה כל מה שהם צריכים בשביל להיות מרוצים. כשמחירה של כל אחת מתחיל ב–125,000 אירו (לפני התאמה אישית), אני מבין למה אף אחד בחברה הקטנה לא רוצה לראות את דונקרוורט הופכת לתאגיד ענק. לראות, להקשיב ולקנא.


צילום: אריאל אלסיבוני, יצרן
ועכשיו בואו נדבר רגע על מסלול בישראל...

דברים שרואים משם
קשה, קשה להיות עיתונאי–רכב בישראל. העבודה הנכונה - במקום הכי לא נכון בעולם (מהבחינה הזו). החודש הוזמנתי למסלול ואירנו בצפון איטליה. כמוך, גם אני לא שמעתי עליו מעודי. מסלול קטן, משהו שמיועד למרוצים ברמה לאומית. ישורת דראג, מעגל החלקה ובליל אינסופי של פניות ברדיוס וגובה משתנה. את כל החלקים הללו ניתן לחבר בצורות שונות ומשונות ולייצר מגוון של מסלולים.

מתקן מהחלומות
באחד הקצוות של המסלול מספר מבנים. צדודית נמוכה ומוכרת, שחנתה לצידו של אחד מהם, משכה את עיניי. ב.מ.וו M4 חדשה בצבע ירוק זרחני. לפניה 911 מהבציר האחרון. מתקרב עוד ועוד ומוצא מכוניות נוספות ומעניינות פזורות סביב. על המבנה המשוחזר להפליא אני רואה שלט "קוואטרו–רוטה" שזה כמו "מגזין אוטו", רק באיטלקית. מברר קצת ומסתבר שאלו משרדי המגזין וזה מסלול הבית שלהם. לא גיחות בכבישים ציבוריים. לא מגרשי אספלט מאולתרים. מ ס ל ו ל צ מ ו ד ל מ ש ר ד .

מי שלא ניסה לארגן מבחן תאוצה לארבע מכוניות במנחת ערד, נניח, או לחפש מקום לחפש את המגבלות של 911 מהדור האחרון, יתקשה להבין איך נחמץ ליבי נוכח התנאים המפוארים של הקולגות מאיטליה. לאכול את הלב. 2.

יש תקווה
לא. אין. אבל תרשה לי לזרוק בפניך חומר למחשבה. מכיר את זה שמדברים על הקמת מסלול בישראל וכל האובר–חוכמים קופצים מצוידים באשפת קלישאות? "יש אצלנו שמש כל השנה", "נביא לכאן F1", "יצרנים יעשו כאן מבחנים". ערימה של שטויות. להקים מסלול ברמה שתקרוץ לכל אחד מהמוזכרים מעלה יעלה הון, ידרוש שטח ענק ותחזוקה. עלויות פשוט לא הגיוניות שיעקרו את הבסיס הכלכלי של כל מסלול כזה.

אנחנו צריכים מסלול קטן. קצת יותר ארוך ורחב מכוכב יאיר. אנחנו צריכים שלושה כאלו. אחד בצפון, אחד במרכז ואחד בדרום. בלי לקפוץ מעל הפופיק. משהו שכל אחד יוכל להשתמש בו. משהו שלא דורש תקציבי ענק להקמה או תחזוקה.

וצריך שיתנו לנו להשתמש בו. לכל אחד, עם תשלום סמלי. מסלול שמכוון לישראלי הממוצע לא לאליפות העולם בסיפורים.

מה בקשנו? חתיכת אספלט נקייה. פיסת שפיות קטנה. לא צריך את קבוצת מקלארן באימוני חורף. לא את רוסי בגרנד–פרי ישראל. צריך מקום בו נוכל להתחיל, עקב בצד אגודל (תרתי משמע) להנחיל כאן ידע, ניסיון ואהבה. יש שיגידו תרבות.