על היתרון הבטיחותי של הכלים התלת-גלגליים החדשים, מהסוג שבישר ה-MP3 של פיאג'ו, אין ויכוח. נוכחנו בזה בעצמנו במבחן ארוך הטווח שהשלמנו לא מזמן ל-MP3. אלא שעד היום לגלגל השלישי נוספו שני חסרונות עיקריים – משקל גבוה ומחיר גבוה. אלו, ובעיקר השני, הגבילו מאוד את תפוצת התלת-גלגליים בארץ. עכשיו מצטרפת ימאהה לזירה, עם כלי קל יותר משל המתחרים, וחשוב יותר – זול משמעותית.

את עיקר הסקרנות מושך המתלה הקדמי, שהוא מתכנון חדש ושונה מאלו שקיימים בשוק (הקוואדרו, תלת נוסףvehho בשוק, משתמש במתלה דומה מאוד לזה של ה-MP3). במקום מבנה עצמות עצה כפולות, שמזכיר מאוד מתלה טרקטורון שמוזער, יש כאן מזלג טלסקופי כמו שאנחנו מכירים מאופנועים – רק כפול. זה שוקל פחות מהמתלה ב-MP3 (אבל עדיין הרבה יותר כבד ממתלה רגיל של קטנוע) ועושה, פחות או יותר, את אותה עבודה מבחינת המשתמש – שומר שני גלגלים צמודים לכביש, גם בהטיה, ומאפשר כושר בלימה ופניה משופר.

עירוני
כבר במפגש הראשון עם הטריסטי בולטת רמת חומרים גבוהה מהמקובל בקטגוריה והרכבה מדויקת. לוח המחוונים הדיגיטאלי עשיר במידע, אם כי אני מעדיף חיווי אנלוגי למהירות. כאשר מתיישבים עליו מגלים כי מדובר בקטנוע קטן למדי, גם במונחי קטגורית ה-125. הישיבה זקופה מאוד, קרובה לכידון, ומדרס הרגליים מינימאלי ולא מאפשר יותר מדי חופש בחירה לגבי מיקום הרגליים. הוסיפו לזה מושב דל ריפוד, ותקבלו נוחות בעייתית בנסיעות ארוכות. גם התא מתחת למושב לא נדיב במיוחד, ויספיק בדיוק לקסדה מלאה אחת – בתנאי שהיא לא גדולה מדי. הצד השני של המשוואה הוא כושר תמרון עירוני טוב, שנעזר בזווית צידוד גדולה של הכידון וכמובן ביציבות הבסיסית של מבנה התלת-גלגל.
צילום: מערכת אוטו
תלת-גלגלי במחיר זול משמעותית
המנוע אומנם בעל הספק מוצהר צנוע – 11 כ"ס – אך השילוב עם הווריאטור (תיבה רציפה) טוב והתוצאה זריזה למדי, ומסתירה היטב את נתון המשקל – 152 ק"ג. אגב, נתון זה אומנם גבוה בערך ב-30-40 ק"ג מקטנוע עירוני בסיסי, אבל הוא גם נמוך ב-52 ק"ג ממה ששוקל ה-MP3 אורבן 125 של פיאג'ו. החסכון במשקל מגיע לא רק מהממדים הקטנים יותר משל האורבן והמתלה השונה, אלא גם מוויתור על אבזור כגון המנגנון ב-MP3 ששומר על הכלי זקוף בחניה – בטריסיטי צריך לפרוש רגלית צד, כמו בקטנוע רגיל.

ספיגת המהמורות והשיבושים יעילה מאוד מלפנים – גם בזכות הצמיגים גדולי הקוטר ("14. ויחד עם רוחב הצמיג הצנוע, 90 מ"מ בלבד, נראים דקיקים כמעט כמו גלגלי אופניים). מאחור, לעומת זאת, המצב פחות מוצלח – המתלה מציע כושר ספיגה ממוצע בלבד, ויחבוט בישבן הרוכב במעבר על מהמורות רציניות.
אגב המתלה הקדמי, הוא מציע תחושה "רגילה" במובן הטוב – בעוד ב-MP3 התחושה בכניסה לפניה מעט שונה מאשר בקטנוע רגיל, כאן התחושה טבעית יותר, ולא דורשת הסתגלות. הבלמים חזקים, אך מעט עמומים.
צילום: מערכת אוטו
לוח מחוונים עשיר
מחוץ לעיר
אם תתעקשו, והרוח תהיה בכיוון הנכון, תוכלו לחצות את קו המאה קמ"ש. אבל המהירות המירבית הריאלית עומדת על כ-90 קמ"ש במישור – אם להאמין למד המהירות. זו לא מהירות מרשימה לקטנוע 125 סמ"ק מודרני – אין מה לעשות, כנראה שאי אפשר לרמות את הפיזיקה. כאן הרי יש לא רק הספק צנוע, אלא גם תוספת גרר שיוצר הגלגל הנוסף (ומבנה החרטום הרחב שהוא גורר). יחד עם תנוחת הרכיבה, המסקנה ברורה – מדובר בכלי אורבני. אפשר כמובן לשרוד גיחות קצרות לכביש מהיר, אבל מי שמתכנן נסיעה יום יומית מהפרברים את העיר הגדולה, עדיף שיחפש משהו אחר. מי שמתכנן לכסות מרחקים כדאי שיקח בחשבון גם את מיכל הדלק הקטן – הנפח המוצהר הוא 6.6 ל', מה שמשאיר בערך חמישה ליטרים עד הרזרבי.

זול
אם עד כאן מצטייר הטריסיטי כקטנוע מוצלח למדי, בעל אופי עירוני ברור ושימושיות תלת-גלגלית קלאסית, הרי ששורת המחיר כוללת את השוס האמיתי. עשרים ושלושה אלף שקלים הם אומנם לא מעט עבור קטנוע 125 סמ"ק, אולם יש יקרים ממנו גם בקרב אלו המסתפקים בשני גלגלים. כאשר לוקחים בחשבון שמדובר בערך בשני שליש ממה שעלה MP3 אורבן, מתברר גודל ההישג של ימאהה, שהצליחה להוריד את מחיר טכנולוגית התלת-גלגלים לרמה נגישה מאי פעם. רק שיוציאו כבר גרסת 250 סמ"ק, קצת יותר מרווחת, לטובת אלו שגרים מחוץ למטרופולין.
צילום: מערכת אוטו