אודה ואתוודה. למרות הרושם הראשוני שאני אולי משאיר – גם אני אנושי ולא מושלם. כעיתונאי, אני אמור להגיע למפגש עם רכב חדש חף ונקי מכל דעה קדומה, עם ראש פתוח. להיות דף חלק עליו ישאיר הרכב את חותמו, חותם אותו אעביר אליכם, הקוראים. לא תמיד אני מצליח לעמוד במשימה הזו.
מסורת ועולם חדש
למשל, במקרה של
ג'יפ צ'ירוקי החדש. אני אוהב את הצ'ירוקי הישנים, הרבועים. את צליל השש-בטור שלהם, ואת החזות התכליתית שהגבהה קלה וצמיגים גדולים מקנים להם. ולכן ההודעה לעיתונות לגבי הצ'רוקי החדש הצליחה לעצבן אותי. על מי הם חושבים שהם עובדים, שם ב
ג'יפ, כשהם מדברים על יכולת שטח ושימור המסורת – ברכב שמבוסס על פלטפורמה של דודג' דארט (שבעצמה מבוססת על ג'ולייטה)? נו, בחייאת.
שיפגינו קצת הגינות ויושרה (כן, אני יודע, לדרוש יושרה מאנשי שיווק זה בערך כמו לדרוש צמחונות מאריה), ויודו שמכיוון וממילא כמעט אף אחד היום לא מתעניין ביכולת שטח, הם החליטו ללכת עם הזרם ולהוציא עוד כלי "כאילו שטח". כזה שפונה לכל העירוניים שחולמים להיות קאובויים, אבל נתקפים בעתה אפילו לנוכח הרעיון של אבק על הידיים. גם גרסת הטריילהוק, עם מרווח גחון משופר, הילוך כוח קצר (1:2.92 – ולמיטב זיכרוני, זו הפעם הראשונה שתיבת העברה משודכת למנוע רוחבי ברכב סדרתי) וזוויות מרכב טובות, נראתה לי באותו שלב רק כיציאת ידי חובה.
צילום: תומר פדר החזית נראית מתאמצת
מפגש אישי
המפגש הראשוני עם הצ'ירוקי לא שינה את דעתי. הפנים החדשות נראות מתאמצות מדי. הפנסים הצרים נראים לא במקום ומה עושה הקיפול המוזר הזה באמצע גריל שבעת הפסים המוכר? האם באמת הדרך לצוד קהל חדש חייבת לעבור דרך נטישת המראה המוכר? מהצד ומאחור המראה כבר שגרתי יותר, היו שאמרו אפילו "סתמי".
הפנים גם הוא לא פורץ גבולות – מי שישב בגרנד-צ'ירוקי יזהה אותו מיד. ציפוי עור עם תפרים אדומים לחלק העליון של הדשבורד הוא נגיעה נחמדה, אבל למרות שפע האבזור, התא לא מצליח להתרומם לרמת פרמיום. יותר מדי חומרים פשוטים, שממוקמים גבוה מדי, ופחות מדי אלמנטים "נכונים", מהסוג שנותן את אותה תחושה חמקמקה וקשה להגדרה של "יוקרה".
המרווח מלפנים טוב, ולמרות מושב מעט קצר מדי, שנותן תחושה של ישיבה עליו ולא בתוכו, קל למצוא תנוחת ישיבה נוחה. מסך מגע גדול משרת את שפע מערכות האינפו-מדיה (כולל דיבורית מעולה, ומערכת ניווט בהתקנה מקומית שכוללת אפשרות בחירה בין מספר תוכנות, כולל WAZE) ויש שפע חיבורים – AUX, SD ושני USB. מאחור המצב קצת פחות טוב. יש אומנם שפע מקום לרגליים, כראוי בכלי עם בסיס גלגלים של 272 ס"מ (במפתיע, לגרסאות הרכות יותר בסיס גלגלים קצר יותר, של 270 ס"מ), אבל מרווח הראש מצומצם מאוד. מי שגובהו 170 ס"מ, ואולי אפילו פחות מזה, כבר יגרד את התקרה. אולי בגרסת הבסיס, נטולת גג השמש, המצב מעט טוב יותר. תא המטען מציג סף הטענה גבוה ונפח ממוצע לקטגוריה, למרות הנתון המרשים מאוד עליו מצהיר היצרן.
צילום: תומר פדר למרות שפע האבזור, התא לא מצליח להתרומם לרמת פרמיום
במבחן המעשה
המנוע השרירי – 271 כ"ס – ניעור בצליל V6 גדול נפח, אבל בלי נדנוד המרכב האופייני, והחריקות שמגיעות מכיוון הגלגלים הקדמיים ביציאה מהמקום מאששים סופית – יש לנו עניין עם מנוע רוחבי והנעה קדמית בבסיסה. ההודעה לעיתונות לא הייתה איזו בדיחה לא מוצלחת... ההתנהלות העירונית נינוחה מאוד, מהסוג שרק מנוע גדול וחזק יכול לייצר, אך מדי פעם המנוע מכניס את כל המרכב לרזוננס בעמידה, יוצר רעש מעיק. האצות הביניים מעט מושהות, שילוב של מנוע שמרכז את עיקר כוחו בסל"ד בינוני וגבוה ותיבה מרובת הילוכים שדורשת הורדת 2-3 הילוכים כדי להגיע להילוך הנכון.
המתלים מציעים מהלך ראשוני נוקשה, שלא מחליק כבישים מרוטשים, אבל מפצים על כך עם מהלך ארוך וריסון טוב, שמאפשרים תיקול יעיל של באמפים. מחוץ לעיר חוזרת אותה נוסחה – שיבושים קטנים גורמים לרכב לרטוט, ממש כמו ברכבי שטח "של פעם", אך גלים נספגים ביעילות. גם הניהוג מזכיר קצת רכבי שטח של פעם – התחושה גבוהה ומנותקת, עם זוויות גלגול מודגשות וחרטום שנוטה להרחיב קו בקלות יחסית. לא זה הרכב לתקיפה מהירה של פיתולים.
צילום: תומר פדר לא זה הרכב לתקיפה מהירה של פיתולים
במאה קמ"ש המנוע סובב בכ-1500 סל"ד רגועים, ולמרבה הפליאה – גם ב-120 קמ"ש הוא חג באותו סל"ד. בדיקה של הנושא העלתה שבמאה קמ"ש התיבה נמצאת בהילוך שביעי, בעוד ב-120 היא מטפסת לשמיני. ומתי היא מתרצה ומשתמשת גם בהילוך התשיעי? לא הצלחנו לגלות במהלך המבחן, שהתנהל כמובן אך ורק במהירויות חוקיות או קרובות לכך, משום שהתיבה מסרבת לעלות לתשיעי במהירויות כאלו, גם תחת פיקוד ידני (שאליו מתייחס המוח האלקטרוני יותר בתור "יעוץ" מאשר "פיקוד").
למה חשב מישהו בג'יפ שהצ'ירוקי צריך הילוך נוסף בתיבה, כזה שיאפשר לו לשייט על 240 קמ"ש בפחות מ-3000 סל"ד (יחס ההעברה של ההילוך השמיני, כאמור)? כנראה כי "תיבת תשעה הילוכים" נראית טוב במפרט. רמת רעשי הכביש מעט גבוהה מהרצוי, אולי גם באשמת הצמיגים (יוקוהמה גאולנדר SUV, במידה ופרופיל "שטחיים" יחסית) ורמת רעשי הרוח מושפעת מאוד מכיוון הרוח הכללי – לפעמים כמעט ואין רעשי רוח, ולפעמים שיוט ב-120 הוא עניין רועש למדי.
צילום: תומר פדר
ג'יפ הצליחה לשמור על יכולת השטח לה מצפים מרכב עם השם "ג'יפ"
יכולת שטח? חובה לבדוק
אני מפנה את חרטומו של האינדיאני הצעיר דרומה. החלטתי להעמיד את הצהרות יכולת השטח של ג'יפ במבחן. תפרתי עבור הצ'ירוקי מסלול מאתגר בגזרת המכתשים, כזה שכולל מעלות שכל פורומיסט שטח יכיר – בעלייה. מעט מאוד רכבי פנאי רגילים יצליחו לחצות את המסלול הזה בלי לחרוץ סימנים בגופם, במקרה הטוב. אבל היי – זה הם ששמו על הצ'ירוקי תווית "טרייל רייטד", המצהירים על יכולת שטח אמתית!
אתחיל מהסוף – הצ'רוקי חזר הביתה בשלום. מאובק עד נבכי נשמתו, אבל נטול פגיעות מכאניות ועם מעט מאוד סימנים על מיגוני הגחון המקוריים (שעשויים מתכת, לא פלסטיק!). הוא התמודד בכבוד, כמעט בקלות, עם כל מה שהטלתי לעבר גלגליו. אם היה ספק, נסיר אותו כאן ועכשיו – בג'יפ הצליחו לשמור על יכולת השטח לה מצפים מרכב עם השם "ג'יפ", וגרסת טריילהוק של הצ'רוקי לא תבייש אתכם בשום טיול עם החבר'ה. בהנחה שה"חבר'ה" לא נוסעים בסופות מוגבהות ונוהגים ללכת מכות עם הסלעים בארץ המרדפים. הוא לא מתחרה לרוביקון, אפילו לא לרנגלר סטנדרטי, אבל אין לו מה להתבייש מול פאג'רו, לדוגמא.
צילום: תומר פדר
הוא התמודד בכבוד, כמעט בקלות, עם כל מה שהטלתי לעבר גלגליו
ועכשיו לפרטים: מהלכי המתלים ארוכים יחסית למתלים נפרדים, אבל לא ברמה של סרן חי – מזל שיש אלקטרוניקה יעילה, כמו גם נעילת דיפרנציאל אחורית (אמתית!), כדי לחפות על התרוממות של גלגל לאוויר. זוויות המרכב הטובות ומרווח הגחון הנדיב עוזרים לתקל מדרגות סבירות בלי לגרד שום דבר. הצ'ירוקי מציע בקרת גלישה יעילה מאוד, המאפשרת לבחור בכל מהירות בין קמ"ש בודד(!) לתשעה קמ"ש בעזרת ידית ההילוכים – מה שלמרבה הצער לא מאפשר להשתמש בה בנסיעה לאחור. בנוסף, הוא מציע גם "בקרת זחילה" – מעין בקרת שיוט המיועדת לשטח וגם בה אפשר לבחור מהירות בין קמ"ש אחד לתשעה (ושוב – רק בתנועה קדימה). יעיל למדי בטיפוס קופצני, בו קשה לשלוט במדויק בדוושת הגז בגלל הטלטלות.
ויהיו טלטלות – גם בשטח שומרים המתלים על האופי שחשפו כבר בכביש. נוקשים במהירות נמוכה ועל שיבושים קטנים, אך חסונים במהירות גבוהה. זה אומר שטיול שבילים נינוח על שביל מרוצף אבנים הוא עניין מנער למדי, אך מצד שני הגחון נשאר גבוה בקטעים טכניים או בגיחת שבילים מהירה.
צילום: תומר פדר מהלכי המתלים ארוכים יחסית למתלים נפרדים
סיכום, שאלה ותשובה
וזה משאיר אותנו עם שאלה אחת – מי בעצם המתחרים של
ג'יפ צ'רוקי טריילהוק? אין עוד כלי בגודל הזה שמציע יכולת שטח כזו, הוא יקר בהרבה מכלי הפנאי העממיים (310,000 שקלים לטרייל הוק, 270,000 שקלים לבסיס) ולא מציע איכות ונימוסי כביש של כלי פרימיום. וכך יוצא שאחרי שסרקנו היטב את הקטלוג, עולה ובאה תשובה אחת – הגרנד-צ'ירוקי, שמתומחר בצורה דומה, למרות שהוא שייך לקטגוריה גדולה יותר. האם זה בגלל שהצ'ירוקי יקר מדי או בגלל שהגרנד זול מדי? אנחנו נוטים לכיוון התשובה הראשונה.
צילום: תומר פדר
