לו הייתם אומרים לפני כשנתיים לחובב הגה מקומי, שמכוניות פורמולה 1 יתגלגלו ברחובות ירושלים, על רקע חומות העיר העתיקה, סביר להניח שהייתם זוכים לצחוק מתגלגל והרבה זלזול. מירוצים אין כאן, אז פורמולה 1? מסלולים בסיסיים לא קיימים, אז בירושלים, ליד שער יפו? ואם כל ההבטחות והסיפורים על עולם מירוצים ישראלי התגלו כהבטחות, סיפורים ושום דבר יותר – אז גם פורמולה 1 וגם בירושלים?
אבל כל מה שעצר מופע מוטורי, נפתח בירושלים. ניר ברקת, ראש העיר, פתח את שערי העיר לאירוע בקנה מידה בין לאומי, עם מכוניות פורמולה 1, נהגים מקטגורית העל הזאת, דגמי GT למסלול, נהגים ישראליים המשתתפים במירוצי מסלול בעולם הגדול, מופעי ראווה על אופנועים ועוד.
צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, גלעד קבלרצ'יקג'ינקארלו פיסיקלה במופע מרהיב מול הטריבונה ועמדת העיתונאים. והקהל ברחוב?
היינו כחולמיםבשנה הקודמת התרגשנו. לא האמנו.
צווחות מנוע V8 הבוקעות מלב מכונית מירוץ טהורה, הרעידו את ירושלים ואותנו. ההד שהגיע מחומות העיר רק העצים את החוויה. בין לבין קיבלנו מופע פעלולים מבית כריס פייפר. הרוכב, על אופנוע ב.מ.וו, נישק בחינניות עוברות אורח – כאשר הוא רוכב על הגלגל הקדמי בלבד. שתי
פרארי צ'אלנג' הציגו צבעי מירוץ והשמיעו צליל כביר. מכונית DTM ומכונית לה-מאן סגרו את האירוע יחד עם אלוף הסופרמוטו, מקס ביאג'י, שהדגים רכיבה מאוד מאוד מהירה. כיף. אפילו ראינו שיירה קטנה של נהג מירוץ ישראליים בהתהוות, דור העתיד.
היה יופי.
צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, גלעד קבלרצ'יקגם השנה הגיעה מכונית לה-מאן. אלופת לה-מאן. אודי R10
חלום ושברו. התעוררנואבל השנה, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. התכנית סיפרה על העשרת התוכן: מופעי פריסטייל, מכונית פעלולים, ואפילו עוד מכונית פורמולה 1. הגענו לירושלים ובהחלט הרגשנו את הקדושה. אלוהי הפרארי הורגש בכל פינה, והמוני צעירים פקדו את הרחובות, מתעלמים מהשמש הקודחת. שעת הזינוק נקבעה לשלוש וחצי אחר הצהריים, אבל מכוניות אין.
האם הייתה זו נזילת שמן של מלגזה שעבדה במסלול, וניסיון לטפל בה? זה מה שסופר. כך או כך, האירוע התחיל באיחור של שעה.
שתי פרארי 458 צ'אלנג', מורשות מסלול בלבד, פותחות את האירוע עם טרראם דציבלים מענג ומאחוריהן מגיחה
פורשה 911 RSR, גם היא מוכוונת לשם, רק עם צליל חזק יותר וצורם יותר. חולפות חמש שניות והנה אודי R10, אלופת לה-מאן שמגיחה בשקט יחסי ומשאירה שובל צורב בעיני הצופים ממנוע הדיזל שלה.
אנו מבינים שאפשר לשכוח מלוח הזמנים המקורי, זה נראה היה כמו משהו שאפשר היה למצוא בתדריך תקיפה בחיל האוויר. שמונה דקות לכל משתתף? כן בטח. לוח הזמנים מאותו רגע ועד לסוף האירוע, דמה ללוח טיסות של חברה תעופה כושלת.
מכונית הפעלולים של טרי גרנט עולה למסלול יחד עם אופנוע הפעלולים. המטרה היא פשוטה, בעוד טרי גרנט ומכוניתו יהיו בטריבונה אחת, אופנוע הפעלולים יהיה בטריבונה אחרת. כיף לחבר'ה בטריבונות, פחות לאלה הנמצאים ברחובות. ככה זה, 'מופע הרחוב' לא באמת מתוכנן לאלה שברחוב. אבל מפאת חוסר הזמן נוצר צדק פואטי, ולא באמת ניתן היה לערוך את המופעים. אופנוע הפעלולים הוכנס לחניה ולא המשיך לטריבונה השנייה.
צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, גלעד קבלרצ'יקרק טריבונה אחת נהנתה ממופע הפעלולים של רפל פסירבק. צדק פואטי?
נהג הפורמולה 1, ג'ינקארלו פיסיקלה, יצא עם כוכבת האירוע, מכונית פורמולה 1 של
פרארי – והקהל באקסטזה. הוא זכר מה היה בשנה שעברה וחיכה לזה בקוצר רוח. אך פיסיקלה, שבשנה שעברה דאג לגרום לקהל לחייך, והתייחס לכל מי שעמד בצד הרחובות, המשיך השנה קדימה כשהוא ממוקד רק במטרה האמתית, הטריבונות.
הגדיל לעשות נתנאל ברטון, כשיצא עם מכונית הפורמולה 1 של קייטרהאם, ודאג להגיע מטריבונה אחת לאחרת בקצב אטי מהצפוי אפילו באירוע ראווה. הוא גרם לכך שהנציגים הישראלים שהגיעו עם מכוניות נחותות הספק, ייראו מהירים ממנו בהרבה. נהגי המירוץ הישראלים התרגשו עד מאוד והפגינו לקהל את אהבתם תוך נסיעה מהירה יחסית, אם בזגזוג, ואם "על המנתק".
צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, גלעד קבלרצ'יקבר ברוך, אחד מנהגי המירוצים הישראלים, השתדל לגרום לקהל לחייך
היה חסרבשנה שעברה, עלו על המסלול ישראלים עם אהבה מוטורית, נציגים של החבר'ה שמתחרים בראלי, רכב המירוץ של אוניברסיטת בן גוריון ועוד רבים. אמנם, אין ספורט מוטורי ישראלי באמת, אבל הקהל ראה שקורה כאן משהו. השנה נראה כאילו היה נתק מוחלט בין הרשות לנהיגה ספורטיבית ובין הפקת האירוע. וחבל.
חישבו על זה, יש לנו רז הימן והלל סגל שסיימו במקום הראשון בראלי בינלאומי, ויכלו לתת שואו בדמות נהיגה לאורך הרחובות עם המפלצת הצהובה שלהם; ישנו הזיבאר המפלצתי עוד יותר של עידו כהן; ישנם רכבי הטרופי טראק שנראים כמו משהו שדורס, רומס, לועס ויורק כל מכשול שעומד מולם; ישנם משתתפי תחרויות הדראג שיכלו להדגים תאוצה של מכוניות שנראות בדיוק כמו שיש לשכן שלכם; וכמובן, אלה המתחרים בדריפט – ואפשר להמשיך.
אירוע כזה היה יכול להיות הזדמנות טובה להיכרות עם הנהגים, המכוניות וסוגי הפעילות שלהם – והיא הוחמצה.
צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, גלעד קבלרצ'יקמכונית הפורמולה 1 של פרארי מעניקה שואו לאלה ששילמו בלבדמי שנתנו שואו אמתי היו רוכבי הפריסטייל. הם טיפסו על הרמפה הענקית שהוקמה והראו לקהל שלא רק סופרמן יכול לעוף. והם, בניגוד אליו, עושים גם "בק פליפ" (גלגול באוויר עם האופנוע). אבל הקהל לא הצליח לראות זאת, אלא רק מי שישב בטריבונות. הקהל ברחוב לא קיבל זווית צפייה סבירה והתייבש משעמום ומאכזבה. הוא חיכה לרכב שיחלוף על פניו, שיזוז לידו, אבל זה לא קרה. אבל הוא לא שילם כסף, הוא לא נחשב.
צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, גלעד קבלרצ'יק מופע פריסטייל מרהיב. אבל רק למי שבטריבונות. כמעט ולא היה ניתן לצפות בזה ממקום אחר במרחק הגיוני
לפחות הייתה נקודת אור משעשעת, מה שנקרא אתנחתא קומית. זה קרה כאשר
פורשה קררה GT חלפה בנסיעה אטית להחריד במסלול. מכונית העל הזו (שהדגם המחליף שלה הוצג), היא בעלת צליל מנוע רועם במיוחד, כזה שאי אפשר להישאר אדיש אליו. אבל היא חלפה בכזו אטיות ובכזה שקט, שילדים שאלו אם זו מכונית חשמלית; בצורה כזו? ממש מיותר. בינתיים הגיע הערב, החושך ירד והמשתתפים כבר לא יצאו לסיבוב השני.
צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, גלעד קבלרצ'יקמכונית הפורמולה 1 של קייטרהאם. מופע אטי להחריד. כמעט כמו של הפורשה קאררה GT...
טריבונות וקהלאם לא רכשתם כרטיסים לטריבונות, או שאינכם מקושרים ולא קיבלתם כרטיס VIP, לא יכולתם לראות הרבה ממה שהוצג.
בערוצי הטלוויזיה סיקרו את האירוע. דרך המצלמות שהוצבו בשני מקומות בלבד ועם זווית מצוינת, זה נראה בהחלט בסדר, בוודאי כאשר הכל נדחס למספר דקות. מה שלא נראה מהמסך זה מה שלא נראה לרוב המוחלט של הצופים: האירוע עצמו.
"פורמולה ירושלים" הוא רעיון מצוין, שלא התעלה הפעם ביצירת אירוע מרגש ובחיבור הקהל אליו.
לאלו שלא זכו לראות כמו שצריך את מכונית הפורמולה 1 של פרארי | צילום: נועם עופרן -
מעמדת העיתונאים
