תקראו לי קמצן, לא אכפת לי. אך האם אני אשם שבסדר העדיפות הרציונלי הספציפי שלי, המכונית נמצאת אי שם בתחתית סולם ההוצאות המשפחתי (איך זה מתיישב עם האלפא 147 המטופחת שאתה מחזיק בחניה? המערכת)? הרי מה זה בכלל משנה? הרכב ייקח אותי מנקודה א' לנקודה ב', ולרוב הנסיעה תימשך בערך אותו פרק זמן, ולא משנה אם אתה באקסנט חבוטה או ב-AMG מופרכת. הפקקים אחידים לכולם, ולך הנהג נשאר רק לבחור את התחנה ברדיו. אז אשמתי שמחשבות על 400 אלף שקלים זורמות מיד לכיוונים של שנות תשלומי משכנתה, יכולת החזר, ריבית, הצמדה ושאר המילים המגדירות את העבדות המודרנית?
אבל חיים פעם אחת, ומי יודע מה יקרה מחר? אולי אדרס על-ידי פול טריילר (במקרה המהיר והמיטיב) או שמא את תקתוקי המחלה הסופנית אני מדמיין? אי לכך ובהתאם לזאת, אני לוקח את הכסף הדמיוני ומבזבז אותו כאן ועכשיו, על מכוניות.
צילום: מנהל
הכירו: האלפא המטופחת של אורי
בעידן בו השעמום משתלט עלי אחרי 5 דקות נטולות מסך, אני חייב משהו שיגרה את ארבעת התאים העייפים שבגולגולתי, ועובדה מוצקה זו היא שהנחתה אותי בבחירת שלוש המכוניות לחניית החלומות שלי. אחרי 250 אלף קילומטר בקוריאנית לבנה, אני חייב מישהי שגם אם לא תטריף את חושי - לפחות לא תשעמם. רציונל נוסף בבסיס הבחירה הוא שהן חייבות להיות שונות אחת מרעותה במידה כזו שלא אצטרך להתלבט בינהן. כל אחת בהרמוני הקטן מודעת לכישוריה ויתרונותיה היחסיים. ואני מאמין שזה גם יפחית את הסכסוכים והמתיחויות בינהן, אם כי מעט תחרות לא הזיקה אף פעם.
בחירתי הראשונה, והזולה מהשלוש, מתומחרת במחירון (הבעלים לא עונה לטלפון) ב-70,000 שקלים – בוקסטר כסופה וידנית לבית פורשה. המחיר משקף שלושה בעלים קודמים, אך הנסועה היא עדיין חידה. מנוע 2.5 ליטר, 204 סוסים במקור, ואין לה גג. כלומר, יש גג אבל נפתח, לטובת פנטזיית טיילת הריביירה/יפו. אני מקווה שכל הקשקושים בנושא רגש בהגה, אחיזה והתנהגות כבר מגיעים בילטאין עם מחזיק המפתחות. היא לא חזקה מדי, בדיוק מה שצריך עבור נהג לא ממש מדופלם כמוני. סיבוב קצר שערכתי לאחרונה במרצדס CLS63 AMG, חידד אצלי את העניין שלפעמים פחות זה יותר, ולהפך.
צילום: מנהל
פולקסווגן קרוואל. להסיע את הדודות לשדה התעופה
הנבחרת הבאה היא בעצם גבר גבר. אין משימה שגדולה עליו, אין מרחק שארוך מדי עבורו ותכל'ס, הוא לא ממש יודע לומר לא. תמורת 132,000 שקלים אחנה מתחת לביתי פולקסווגן קראוול שנת 2009 - יפהפה אמיתי. דיזל חסכוני עם 175 כ"ס, מצומד לטיפטרוניק ושבעה מושבים + נהג. רק 175 אלף קילומטר מאחוריו ושני בעלים מאושרים. מדובר במשפחתית האולטימטיבית, לו רק בשל העובדה שבני משפחתי ידעו כי אני אוהב את כולם במידה שווה. הסעות של כל הדודים לשדה התעופה, אני כבר עושה ממילא, אז לפחות שהמזוודות לא יהיו קשורות על הגג. ואם צריך להוביל מכונת כביסה או ספה יד שנייה, אשמח תמיד לעזור, כי גם לנהוג בקופסת הנעליים הזו זה משעשע ונעים.
השלישית והיקרה בחבורה, פראית ופרועה. ממוקדת מטרה אך באופן שגם הדרך לשם מעוררת ריגושים וחושים. מאחר ונשאר לי סכום מכובד בכיסי – זרמתי. רנגלר סהרה 2011. שחורה (קרוואל זה גבר גבר, ולרנגלר אתה מתייחס בלשון נקבה? תהיה בריא... המערכת), 11,000 קילומטר, 198 אלף שקלים והכל כלול. תוספות שלא ידעתי על קיומן: בולמי זעזועים אדומים, חימום לכיסאות, רבי סרנים של רוביקון, גלגלי סהרה "18 ועוד. הכי חשוב וכמעט שכחתי – לדברי המוכר הרכב נמצא ברמת אביב ולא ראה חול או אבק!
על זה כותבים ברשת "פחחח", ועדיין... אני מתכוון לקרוע לה את הניילונים בנסיעות שטח, אדרבנה לכיבושים אין סופיים של קרקעות בתולות ומרדפים ליליים אחר דורסי לילה ותנים תועים. חציית נחלים תהפוך לשגרת הפנאי ומקלחות שדה רומנטיות לפני החזרה לסלון העור החום.
אני מרגיש שנסחפתי, ולכן אסכם: איפה חותמים על הגדלת המשכנתה?
צילום: מנהל