זה כבר לא ממש סוד שאנחנו מעריצים את ה-MP3. היכולת שלו לבצע כל מטלת שינוע אישי וזוגי בתוך העיר ומחוצה לה בנוחות, יעילות ובטיחות קנתה אותנו. אבל כמה כבר אפשר לכתוב על הסידור המהפכני של הגלגלים שלו? על תאי האחסון הנדיבים? או על צריכת הדלק המגוחכת? או על זה שקצת צוחקים עלינו ברחוב כשאנחנו נוסעים עם גלגלי עזר?
אז החלטנו לעשות מעשה – הרבה אחיזה מלפנים וגלגל אחד מאחור אמורים להעניק כיף כפול ומכופל בשטח. האחיזה שם פחותה, הגלגל האחורי מטייל והחיוך גדל.
בגדול השטח מקצין את כל מה שקורה על האספלט. איבודי אחיזה קורים מהר יותר ובמהירות נמוכה יותר. המתלים עובדים קשה יותר. גוף הקטנוע כולו עובד ברעידות ותדרים אותם הוא לא מכיר בכביש, בקיצור – רכיבת שטח טובה וקשה מעבידה את הרכב שבעתיים ומגלה את הגבולות או הבעיות שלו. את כל אלו ועוד סיפרנו לעצמנו בזמן שנסענו לכיוון שבילי השרון. כמעט הצלחנו לשכנע את עצמנו. כי בסוף היום כל מה שרצינו זו תמונה של קטנוע בנעילה נגדית, עם גלגל אחורי מעלה אבק; "על הצד" כמו שאומרים אצלנו.
צילום: בן חסון
שמנו את ה-MP3 "על הצד" וחזרנו מרוצים

יורדים מהכביש
על השבילים המהירים של פרדסי השרון הרגשנו בטוח מאוד לרכב מהר מאוד עם ה-MP3. יכולת הספיגה של שני הגלגלים מלפנים פשוט הדהימה אותנו. שוב. גם על שביל לא סימטרי, עלייה כאן ירידה שם, המשיך הפיאג'ו לשדר ביטחון ולשמור על יציבות. רק במהירויות גבוהות (למעלה מ-80 קמ"ש) על קרקע תחוחה יחסית התחיל הפרונט להראות רצונות משלנו ולהשפיע על נתיב ההתקדמות. מאחור הבולם עושה עבודה טובה אך לא מצליח להשתוות בתנאים הקיצוניים האלה לשניים אשר על המלאכה לפנים.
לדיווחים הקודמים במבחן ארוך הטווח:
חשבנו שיהיה קל לגרום ל-MP3 להחליק והופתענו לגלות שגם בתנאים של אחיזה ירודה יש לו מספיק יכולת או לחילופין לא מספיק כוח בשביל לאבד את הגלגל האחורי בצורה לא מתוכננת.
צילום: בן חסון
חיפשנו מבחן נוסף להעמיד בו את ה-MP3. מצאנו
.
צריך לרצות את זה, לכוון לשם. ואז, עם מספיק הטיה ומספיק גז מתחיל הזנב לשוטט. קשה להאמין כמה עונג מסב העיסוק הזה. קטנוע שתוכנן עם בטיחות בראש ועל קרקע שלא מיועדת לו – אבל השילוב בין שני הדברים הללו עובד. מהנה. בין אם מדובר בהחלקות במקום תוך מציאות שיווי משקל בין נפילה להתיישרות או בהחלקות מהירות יותר בקשתות פתוחות. זה כיף גדול, וה-MP3 הופך את זה לזמין מאוד וקל מאי פעם.
כמו שאתם שמים לב, אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות עם הקטנוע הזה. כבר 10,000 ק"מ אנחנו מתעללים בו (ואין מילה אחרת לתאר את מה שהוא עובר אצלנו), והוא מצידו לא מגיב. אדיש.
בחודש הבא ננסה לעשות איתו משהו קשה יותר, מוזר יותר. אולי נצליח לגרום לו למצמץ.
אם אתם חושבים שרק אנחנו עושים שטויות עם ה-MP3 תראו את ג'יי לנו בסרטון הזה: