אריאל דדיה, רווק בן 28 מפרדס חנה, רוכב אופנועי מוטוקרוס.
1. איך הכל התחיל? בגיל 16 רכשתי את האופנוע הראשון שחלמתי שיהיה לי כבר מילדות. נחשפתי למסלול המוטוקרוס שהיה בכפר ויתקין בזמנו. ראיתי אופנועים מתעופפים באוויר, אקשן, אדרנלין, ובאותו רגע ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. זה התאים לי בול, לאופי שלי ולהיפר אקטיביות שהייתה לי, תמיד חיפשתי מקום לפרוק אותה.
2. איך נראה סדר היום שלך? כיום, סדר היום שלי הוא חלומי. הוא משתנה כל הזמן ואף יום לא נראה כמו קודמו. אני מתעורר לאימון כושר, לרכוב, להעביר הדרכות רכיבה או לשפץ את המסלול שלי עם הטרקטור הפרטי שברשותי. אני הבוס של עצמי וכל יום מעסיק את עצמי בדברים שונים שקשורים לתחום המוטוקרוס.
3. מי הבן אדם שהכי השפיע עליך בקריירה? קשה לי להצביע על אדם ספציפי אחד שהשפיע עלי באופן ישיר, כי תמיד הייתי ברשות עצמי, ללא כיוון או תמיכה. כוח הרצון היה מעל הכל ולא אדם מסוים שהשפיע. החלומות והשאיפות הם אלו שהכי השפיעו עלי.
צילום: רונן טופלברג,אורן וקסלר,סדנת האלופים,אוסף פרטי
סולל, בונה, מפרק
4. ספר על נקודה מכוננת בחייך, אירוע או תקופה ששינתה את התפיסה שלך: ב-2009 החלטתי שאני מממש פנטזיה, בה אני מבצע את הקפיצה הכי גדולה בארץ, ובעצם קובע שיא ישראלי. היו שאמרו שאני מטורף והיו שאמרו שלא אצליח, גם היו שאמרו שאופנועים זה בכלל לא בשבילי. תמיד הקשבתי ללב שלי ולרצונות שלי. בניתי רמפה ענקית ונחיתה גדולה, קפצתי, התאמנתי וגם התרסקתי, ובסוף זה קרה. הצלחתי לבצע קפיצה למרחק של 52.4 מטר ולקבוע שיא ישראלי בקפיצה למרחק. השתקתי הרבה פיות, ובעיקר הוכחתי לעצמי שאין דבר העומד בפני הרצון ושהכל אפשרי .
5. מה אתה הכי אוהב במקצוע שלך? אני הכי אוהב שיש לי אפשרות לפרוק את כל האגרסיות, לעשות ספורט ולממש את עצמי והיכולות שלי. ובעיקר ליהנות מכל רגע, התברכתי בלעשות את מה שאני הכי אוהב.
6. מה עם הרגלים, אמונות טפלות.. אין לי יותר מידי אמונות טפלות. בעיקרון, אין סקס לפני מרוץ. ולפני כל זינוק, אני נותן לעצמי שתי סתירות על הקסדה. זה הכל.
צילום: רונן טופלברג,אורן וקסלר,סדנת האלופים,אוסף פרטי
אמרו לי שאני מטורף, ושאופנועים לא בשבילי
7. מה דעתך על תחום הספורט המוטורי בארץ? לצערי המצב בארץ גרוע. אין מסלולים חוקיים לאימונים, לכן אנו נאלצים להיות עבריינים רק בשביל הזכות הבסיסית להתאמן. מרוצים יש לעתים מאד רחוקות, ולפעמים אנחנו בתקופות של כמה שנים טובות ללא כל פעילות ותחרויות. המיסוי בארץ על כלים תחרותיים מטורף וחסר כל היגיון. מאוד יקר להחזיק אופנוע מוטוקרוס בישראל, בהשוואה לכל מדינה אחרת בעולם, והכל נובע לדעתי מחוסר מודעות. גם חוק הספורט המוטורי ייקר משמעותית את הפקת המרוצים, ובעצם הערים קושי רק על קיומם. החוק הזה מגביל אותנו עד מצב שאסור לנו פשוט לרכב על האופנוע בשום מקום או שטח מלבד שטח המרוץ, במידה ומתקיים אחד כזה.
8. מהו האזור הכי אהוב עליך לרכיבה? בארץ, אני כמובן מאוד אוהב את המסלול הפרטי שלי. בחו"ל, אני בעיקר אוהב לרכוב בארה"ב, בשפע המסלולים שיש שם. אני משתדל לטוס אחת לשנה לטיול רכיבות למשך שבועיים-שלושה.
9. יש לך דמות נערצת? כשהייתי צעיר דמויות ההערצה שלי הם הרוכבים המובילים בארץ, כמו אליקו אוחנה ושלום אוחיון, שבתחילת דרכי כרוכב הייתי המום מרמת הרכיבה שלהם. בהמשך כשנחשפתי לאליפויות רכיבה בעולם, נחשפתי לרוכב בשם ג'יימס "באבא" סטיוארט – רוכב אפרו-אמריקאי, הראשון לזכות באליפות העולם בסופרקרוס ובאליפות המוטוקרוס האמריקאית הקשה בעולם. הסגנון האגרסיבי והמטורף שלו הם אלו שכבשו אותי.
צילום: רונן טופלברג,אורן וקסלר,סדנת האלופים,אוסף פרטי
מה צריך יותר?
10. מקצועית ואישית: איפה אתה רואה את עצמך עוד 5 שנים מהיום? חמש שנים מהיום, כמו גם בעוד 20 שנה, אני רואה את עצמי עדיין רוכב ומתחרה, ממשיך להשקיע ולתת את כולי בשיא המוטיבציה. בתקווה שגם הילדים שיהיו לי יאהבו את זה כמוני. אני בעיקר אתמקד בלאמן אותם, בתקווה להפוך אותם לאלופים בעתיד.
11. אילו היה ניגש אליך נער צעיר שרוצה להיכנס לתחום, מה היית מייעץ לו? לגשת לקבל הכוונה ובסיס נכון. לרכוב תמיד עם מיגון מלא, ובעיקר לא לפחד. לנסות ולהעז, רק ככה אפשר להתקדם מהר.
צילום: רונן טופלברג,אורן וקסלר,סדנת האלופים,אוסף פרטי
יאללה חבר'ה, חייב לעוף