מתי ראיתם בפעם האחרונה מישהו יושב עם פנים חמוצות במכונית פתוחה, במיוחד כאשר הגג שלה מופשל? הציניקנים יגידו שמי שיש לו את הממון לרכוש אחת כזו – החיים שלו דבש, ואין לו במילא על מה להחמיץ פנים. אבל לא כל המכוניות הפתוחות יקרות, יש הרי גם משומשות, ומצד שני, כבר יצא לנו לראות מלפפונים חמוצים במכוניות יקרות מאוד. אז למה, בכל זאת? באנגלית קוראים לזה "Feel good factor", ורכב פתוח כמו אופל קסקדה מספק מזה בשפע.
פתוח
שלושת הדורות הקודמים של האסטרה הוצעו בגרסה פתוחה, ולא מדובר בהעלאת זיכרונות ריקה – גם הקסקדה מבוססת על האסטרה, אבל הוגדרה כדגם נפרד במטרה לכוון גבוה יותר. בכל מה שקשור לעיצוב, היא בהחלט עומדת במשימה – זו מכונית יפה. בלי אבל, בלי אולי, בלי סימני שאלה. מכל כיוון, בכל מצב, עם גג פתוח או גג סגור – פשוט יפה. טענות? היא מזכירה קצת יותר מדי את האסטרה מלפנים. בניגוד לדור הקודם, בחרו הפעם באופל בגג בד קלאסי. נכון שיש לו את החסרונות שלו, אבל אין מה לעשות, הוא פשוט נראה טוב יותר, סגור או פתוח.
צילום: אורי שר
מתי ראיתם מישהו יושב עם פנים חמוצות במכונית פתוחה?
שמיים
פתיחת הדלת הגדולה והכבדה תפגיש אתכם עם שפע של עור חום, שנראה מצוין, ותפרים כפולים מטפסים גם על הדלתות והקונסולה. אבל מעמדת הנהג, קשה שלא להרגיש שזו אותה אסטרה מוכרת, שמרגישה כבר לא צעירה, עם עודף כפתורים בקונסולה, ופלסטיק חלול ונוקשה פה ושם. בנוסף, ציפינו למצוא מסך גדול יותר לצג המידע, מה שאכן מוצע בחו"ל כאופציה. אבל קשה להתלונן על האבזור השופע – יש פנסי קסנון, מושבים חשמליים עם אוורור לקיץ וחימום לחורף, בקרות אקלים ושיוט, וחיבור בלוטות' לנייד.
המרווח מלפנים טוב, גם לנוסעים גבוהים, אך אלו התלוננו על מסגרת החלון שמפריעה לשדה הראיה. הכניסה לאחור לא ממש קלה, והמושב מעט זקוף מדי, אך מרווח הרגליים טוב ומרווח הראש מספק, ובסך הכל מדובר במכונית לארבעה, כולל אפשרות להושיב שני ילדים במושבים מגודלים (ממש לא דבר מובן מאליו), ולא 2+2 סמלית. עם גג פתוח, תא המטען רדוד מאוד, כמצופה, אך עם גג סגור מתקבל נפח שימושי. מבחינת הבטיחות, יש שני מוטות התהפכות הקופצים מהסיפון האחורי במקרה הצורך.
נעים
מכונית פתוחה עם ארבעה מושבים צריכה להיות קודם כל נעימה, והקסקדה היא בדיוק כזו. מהרגע שמתמקמים מאחורי ההגה (העבה מדי) ומתחילים לנהוג, השורש נ.ע.מ עולה וצף שוב ושוב. היא רגועה ונינוחה, ובחורף האביבי שנחת עלינו, היא מזמינה אותך לפתוח את הגג ולצאת אל כבישים מוקפי פריחה כמו אלו שחוצים את הגלבוע. החלון יסיט ביעילות את הברחשים ורעשי הרוח יישארו ברמת הסביר – והעניין עוד משתפר אם מתקינים את מסיט הרוח מאחורי המושבים.
צילום: אורי שר
בתמונה, הבת של גיא, מוכיחה שאפשר להושיב ארבעה מבוגרים, או שני ילדים בכסאות בטיחות
מהבחינה הפרקטית, זו מכונית נוחה מאוד מחוץ לעיר, אבל רק טובה עד בסדר בעיר, וקצת 'מווברצת' עם רצף שיבושים. עם גג סגור שמים לב לרעשי המתלים, וגם לכך שהיא לא ממש מסתדרת עם שיבושים ממש "רעים", וכשרוצים לנהוג מהר אפשר להרגיש את גמישות השלדה. קשה שלא לשים לב לראות הגרועה לאחור עם גג סגור. מזל שיש חיישני חניה מקוריים. אבל אני יותר בענייני גג פתוח, עניין שמתבצע תוך 17 שניות, גם תוך כדי נסיעה (עד 50 קמ"ש) וגם מהשלט – מגנט תשומת לב אמיתי בחניון.
אופל מתגאה בכך שאורך חיי מנגנון הגג הוא 15,000 פתיחות/סגירות, מה שמתורגם לכ-עשר שנים בהן תפתחו/תסגרו את הגג, כל יום ארבע פעמים. היבואן בחר להביא כסטנדרט את הגג האקוסטי (אופציה בחו"ל), והתוצאה מפתיעה לטובה מבחינת רעשי הרוח והכביש בשיוט מהיר.
הקסקדה מגיעה אלינו עם מנוע 1.6 ליטר טורבו, אותו פגשנו באינסיגניה: 170 כ"ס ו–26.5 קג"מ (28.6 עם אוברבוסט), המשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם שישה יחסי העברה. הכוח זמין כבר מסל"ד נמוך, והרכב מרגיש זריז בסה"כ, למרות משקל עצמי מכובד, אבל התחושה היא יותר זורמת מתזזיתית. מדי פעם תיבת ההילוכים ממהרת לעבור להילוך גבוה כדי לחסוך בדלק, והמנוע מגיב בצליל לא מרוצה. מהצד השני, ב–500 הסל"ד האחרונים לפני הקו האדום המנוע רוטן יותר מאשר מאיץ. בשביל זה יש תפעול ידני. צריכת הדלק בימי המבחן עמדה על 9 ק"מ לליטר, ובשיוט נינוח נרשמו 14.7 ק"מ לליטר.
צילום: אורי שר
יקרה מהמתחרות הקרובות אליה, אך גם גדולה מהן בצורה משמעותית
רכב פתוח ששוקל יותר ממשפחתית גדולה לא נשמע כנקודת פתיחה טובה בכביש מפותל, אבל הקסקדה מפתיעה לטובה. נכון שבנהיגה על הקצה מרגישים את פיתולי השלדה ומוצאים תת-היגוי בשפע (וגם רעש המנוע לא הכי מעורר בתנאים האלו), אך אם מוציאים את הסכין מבין השיניים, ומסתפקים בסתם קצב מהיר, אפילו מהיר מאוד, מגלים מכונית שמשתפת פעולה באופן נעים מאוד (רק הבלמים מעט חלשים). אז גם נשאר זמן להעיף מבט אל הנוף מדי פעם, כמו זה שנשקף מדרך נוף הגלבוע שנסללה מחדש, ועם גג מופשל זו פשוט חוויה.
למעטים
אופל קסקדה עולה שלוש מאות אלף שקלים, זה הרבה כסף, בטח למותג שהוא לא פרימיום, וכאשר למתחרות כמו אודי A3 קבריולה (הקטנה יותר) צמוד תג מחיר הנמוך בעשרות אלפי שקלים. מצד שני, מותגי הפרימיום הגרמניים בגודל מקביל עולים הרבה יותר. אז כן, הקסקדה יקרה, אבל היא מכונית טובה, שמבצעת את יעודה מצוין. היא נראית נהדר, מאוד נעימה, נוחה ומאובזרת. כך שאין ספק שהיא תעלה את מפלס ה-Feel good factor של הקונה שלה.
סרטון קייצי בניחוח קסקדה