22:05 – אני כותב את המילים הללו, שתי דקות אחרי שהנחתי את אודי S3 החדשה בחנייה. אחרי נסיעה עירונית קצרה בתנועה צפופה.

משום מה אני מוצא את עצמי מעדיף לכתוב מאשר להמשיך ולנהוג אותה כרגע.
תגיד עכשיו בוודאי "אבל זו אמורה להיות מכונית בת @#$%". ואני מבין אותך. קודם כל, גם אני חושב שהיא נראית טוב. משדרת בדיוק על הגבול הזה שבין סולידי למתגרה. ועוד משהו אני יכול לספר לך כבר עכשיו. היציאה מהמקום מטמטמת.
מערכות ניהול על מצב דינאמי, תיבה על מצב ידני, רגל שמאל על הבלם וימין עד הרדיאטור. שחרר את הבלמים וה-S3 מוצאת כל שבריר אחיזה, גם על כביש עשוי סבון ביום גשום, ודוחפת אותך קדימה בצורה שתבייש מכוניות שעולות פי שתיים. איך אפשר לא לאהוב את זה?
צילום: אורי שר
נראית טוב. על הגבול בין סולידי למתגרה

ברור כבר עכשיו, עוד לפני שאני מקיץ מחר מוקדם מאוד בבוקר למבחן מלא, שזו מכונית שיהיה מאוד קל לחיות איתה. נעים מאוד לשהות בה – יש נגיעות מרימות מעם בתא הנוסעים. האבזור טוב. מרגיש נעים ואיכותי. על כביש משובש הנוחות לא במיטבה, וניתן להרגיש בכיול הקשוח. גם מעט רעשי מתלים וציקצוקי פלסטיק מהקונסולה המרכזית נשמעו בתנאים אלו (וגם מכיסי הדלתות וגג השמש נשמעו תלונות עמומות מדי פעם).

אבל אלו לא מטרידים אותי כעת. מחר ישחקו הכבישים לפנינו, וה-S3 תראה לנו מה היא יודעת. אני הולך לישון עכשיו וטרוד בנושא אחד – הרכיב החמקמק הזה שאנחנו מחפשים במכוניות שאמורות לשים נהיגה לפני זיהום וצריכת דלק. יש לי זיכרון עמום ולא חיובי מהדור הקודם, ואני מנסה לחשוב איך זו תתנהג.

לילה טוב.

צילום: אורי שר
איך הדור החדש יתנהג?
3:44 – לא ממש יכולתי להירדם. לא עם 296 כ"ס בחנייה, אפילו שהמשקל גבוה מדי (1,490 ק"ג). אני נכנס לאוטו ונוסע אליה. גם היא אוהבת אותה, ואנו יוצאים ללופ לילי קצר. פחות מ-200 ק"מ. הצלילים, התגובות, ונקודות המגע מסמנים כיוון חיובי למדי. אדם בוגר צריך לדעת להודות בטעויות שלו, אני מהרהר לעצמי.

זה עומד להיות מעניין, ואני הולך לישון עכשיו. באמת.
05:30 – שעון מעורר. "מה לעזאזל?!" אה כן, יש מכונית מבחן, צריך לקום לעבודה. טוב, אולי רק עוד קצת...

09:30 – על הכביש, זה שמשאיר את הצרות והפקקים מאחור, היא ממשיכה להתנהג בנימוס. יחסית. יש כאן כפתור ששולט על חמישה מצבי רוח (יעיל, דינאמי, נוח, אוטומטי ואישי – שמאפשר לבחור לבד את כיול ההגה, מנוע/גיר וצליל), אבל בגדול יש שניים שהם רלוונטיים. האחד "יעיל", מצב חסכני ושקט יחסית. רעשי המנוע עמומים במצב זה, המנוע והתיבה מתרכזים בתנע יעיל וחסכוני וההגה חף מהתנגדות. זה מצב בו השיוט נעים ושקט יחסית (100 קמ"ש בכ-2,250 סל"ד). הבידוד מצליח לדחוק את רעשי הכביש ביעילות והרוח תתחיל לשרוק רק במהירויות גבוהות יותר. גם צריכת הדלק בנסיעה כזו (13.1 ק"מ לליטר) לא מרמזת על הפוטנציאל הגלום תחת מכסה המנוע.
צילום: אורי שר
במצב החסכוני המנוע והתיבה מתרכזים בתנע יעיל

ואם הזכרנו את המנוע, זהו שני ליטר מוגדש (1.2 באר) אבל אין כאן 296 כ"ס כמובטח, זהו מנוע עם תפוקה שעודנה לטובת מדינות חמות (280 כ"ס ו-38.7 קג"מ) אבל זה לא באמת משנה, בכל מצב ובכל מהירות הוא מושך בהחלטיות של כוכב נופל.

יסלחו לי הירוקים, אבל לא ביקשתי לבחון את האוטו הזה בגלל המצב החסכוני. אני עובר למצב "דינאמי" – זה במצב בו אתה אמור לשהות במכונית כזו.

כמו שיודע כל ילד שתקע קלף בין חישורי גלגלי האופניים שלו, הפסקול חשוב לעיתים לא פחות מכוח אבסולוטי. הצלילים שמערכת הפליטה מפיקה (במצב זה נפתח פרפר ייעודי במפלט וממברנה מעבירה את רעשי המנוע לתא הנוסעים) יכלו לצקת דרמה גם ביחידת הנעה מרשימה הרבה פחות. נהמות, פיצוצים קלים ובלגאן. רק תימרות עשן חסרות כאן בשביל להשלים את המופע הקולי האפוקליפטי המדליק הזה. הרגל מתפתה להמשיך ולייצר את הקולות האלו, דוחפת עוד גז, העברת הילוך עם בקפייר מהונדס עד לקצה הדציבל ומרפה. תענוג לשמוע את המנוע הזה מתנשף במעלה ומורד הסל"ד. ההשפעה של ההתמכרות הזו ניכרת היטב במחשב הדרך (4.2 ק"מ לליטר).
צילום: אורי שר
הצלילים שמערכת הפליטה מפיקה תורמים לאווירה
אבל אנחנו לא מוזיקאים והחיים הם לא 0-100. את תהילתה תרכוש או תפסיד המכונית הזו, כמו כל מכונית לנהג, בין פיתול למשנהו. ושם היכולת...

12:54 – הפתעה נעימה מאוד נחה בין גלגלי ה-S הזו. האוטו הזה אוהב לפנות. אני חייב לעצור רגע ולהסביר שלמעט ה-R8, מכוניות אודי בהן נהגתי לא ממש הסכימו לשתף פעולה תחת לחץ פיזי (לא ממש) מתון. אני לא הראשון להתלונן על התופעה הזו. אפילו קיסר הגז, אמן השביל ומי שחתום על תהילת הקוואטרו בעצמו, וולטר רוהרל, התלונן על זה בזמנו. והנה כאן, סוף סוף, הפתעה. יש כאן הגה עם קצת יותר משני סיבובים מנעילה לנעילה ומשקל מצוין (מעל ל-80 קמ"ש). ויש כאן חרטום שמגיב מצוין לכל פקודה שאתה מעביר אליו. אודי נקטו במספר צעדים (הפחתת משקל כללית בפרונט, הטיית המנוע ב-12 מעלות לאחור והרחבת מפשק הגלגלים הקדמיים ודחיפת הציר הקדמי לפנים) שבהחלט נותנים את אותותיהם.

לא רק שהיא אוהבת לפנות, יש כאן גם תגובות מצוינות להעברות משקל – כאלו שגורמות לפסיעה של הזנב וחידוד הפנייה. תענוג. גם האופן שבו היא מצליחה לייצר משיכה ביציאה מהפניות מפתיע נוכח כמות הכוח שעובר לגלגלים. העברת הכוח לגלגלים האחוריים שקופה ורהוטה רב הזמן, וללא ספק תורמת את חלקה בעניין זה.
צילום: אורי שר
תגובות מצוינות להעברות משקל
לא סתם הזכרתי את הוד קדושתו וולטר בפסקה קודמת. בקדמת תא הנוסעים מתנוסס הכיתוב קוואטרו, שאמור לשדר לרוכש בדיוק את מה שעובר לך בראש עכשיו. מי שקיווה לזרוק את המכונית הזו לתוך פניות ולצאת להחלקה של ארבעת הגלגלים סטייל איוו/אימפרזה – לא יבוא על סיפוקו (ובהזדמנות זו נזכיר את היכולת לאלחש את בקרת היציבות ואף לנתק אותה לגמרי). מערכת ההנעה הכפולה כאן נסמכת על מערכת צימוד אלקטרוני, כך שרק אחרי שהקדמיים הודיעו על מצוקה, יוזרם כוח אחורה. והוא עובר לשם במנות מדודות, ורק באופן שישפר את האחיזה, ולא יפר אותה. יעיל, קר, אפקטיבי – אבל גם קצת משעמם.

אם תבקש לחרוג מגבולות היעילות, אם תנסה להשליך אותה לתוך הפניות, אם תעלה את העומס ממהיר למהיר מאוד, אתה תתקל במגבלותיה, בסוף נכונותה לשחק. גם תגובות השילדה המלבבות הופכות להיות לרועץ כשאתה מתחיל ללחוץ אותה באמת. התחושה מנותקת – אין תחושות מההגה, מהמושב, מהרצפה. זה מתבטא בקושי לצפות את התנהגות המכונה. שחק את המשחק שלה, ואתה במקום מדליק למדי. תחרוג ממנו ותמצא את עצמך נסמך על יכולות אלקטרוניות וחיישנים ופחות על מכאניקה ותחושות. גם הכיול הקשוח לא עוזר כאן, כשהלחץ גובר היא מתחילה לנוע על המתלים (גם על אספלט משובח), ולא משדרת את קור הרוח הרצוי.
צילום: אורי שר
הבלמים מציגים יכולת אדירה
עוד עומדת לה לרועץ במצבים אלו הם השהיית דוושת הגז. פרק הזמן שעובר מהרגע שאתה נותן את הפקודה עד לרגע בו היא מושכת קדימה פוגע בתזמון המדויק ההכרחי כל כך על המגבלות. גם תיבת ההילוכים החלקה והמהירה, שלא מאפשרת שליטה ידנית מלאה – פוגעת בתחושת השליטה שלך על המתרחש. הבלמים לעומת זאת, מציגים יכולת אדירה. ארבעת הדיסקים (340 מ"מ (!) מלפנים) ניחנו ביכולת להתמודד עם בלימות אלימות ורצופות. תענוג.

23:15 – יורד גשם. בשם המדע אני יוצאים לסיבוב אחרון. באמת שזה אוטו מצוין. מהיר, בטוח, נעים (בגבולות הסביר). רב הזמן מרגיש איכותי והמושבים האלו מצאו להם מעריצים שרופים בין חברי המערכת (וגם מאחור יש מקום לשני בוגרים).

על כבישים שוממים וחלקים אני דוחף אותה עכשיו, מצפה למשהו. אולי בתנאי אחיזה ירודים, שמביאים איתם מהירות נמוכה יותר, ייווצר פה איזה חיבור, תתעורר הבנה. הגשם מכה, הכביש מוצף, הבקרות מנותקות, כל המערכות על המצב האגרסיבי ביותר שלהן. אני דוחף הרבה גז ומחכה שהקדמיים יאבדו כבר אחיזה. זה קורה, והנה עובר הכוח לאחור, הזנב יוצא עכשיו לרוחב הכביש ואז חוזר, המערכת מעבירה כוח קדימה ואחורה. מבלבלת אותי ואת עצמה. קל להתרגל ולצפות פעולה מכאנית. לחזות מה יעשו עשרות חיישנים זו משימה קשה מדי עבורי.
צילום: אורי שר
קומפקטית חמה ואופנתית

מי שמתעניין במכונית הזו צריך לשאול את עצמו מה הוא מחפש. קומפקטית חמה אופנתית, עם כל הביצועים והמהירות שאדם שפוי יכול לרצות? אודי S3 זה האוטו בשבילו. אפשר להעביר איתה מאות ק"מ מהנים ביום מבלי להתעייף. אני מעדיף לוותר על קצת מהירות, סטייל ויכולת, בכדי לזכות במעורבות, חיבור ושליטה. ואלו, חסרים כאן.