השוואתי משפחתיות
אין זה סוד שהמשפחתיות הקלאסיות מאבדות גובה. הזאבים נוגסים מכל כיוון: כלי הפנאי הקטנים, היוקרתיות הקטנות, הסופרמיני, הקומפקטיות, התת-משפחתיות וכמובן הסטיישנים. כולם רוצים פרוסה מהעוגה. אבל שלא תטעו לחשוב שהמשפחתית סדאן מרימה ידיים. בחודשים האחרונים הגיע לחופינו צונאמי של משפחתיות חדשות, שנענו לאתגר עם קפיצת מדרגה במידות, באבזור, בעיצוב ובטכנולוגיה. זה נראה כאילו הן מכוונות מעלה, לעבר המשפחתיות הגדולות. ואחרי הכול, המשפחתית-עם-תחת היא עדיין המכונית הנמכרת בארץ.
זה התחיל ביולי, עם נחיתת טויוטה קורולה שגדלה במידות, במרחב ובאבזור – בדיוק החולשות של קודמתה. מספר שבועות אחרי כן, פגשנו את מאזדה 3 החדשה, שפסעה עוד צעד קדימה מבחינת האווירה. בתזמון דומה נחתה סקודה אוקטביה, שגדלה וירשה את מי שהייתה המשפחתית הנבחרת שלנו לפני שהודחה על ידי פורד פוקוס, המשפחתית הנמכרת בישראל, ואמת המידה במבחן הזה.
הצמיחה במידות וההתמקדות באבזור במקום במכללי השלדה, מצביעים על כך שמכוניות אלה כבר לא מתמקדות במערב אירופה (שממילא לא אוהבת סדאנים), אלא במזרח, בשווקים גלובאליים ובאמריקה. לקורולה בסיס גלגלים גדול בהרבה מלאוריס – אך מתלה אחורי פשוט יותר. כך גם האוקטביה, שבסיס הגלגלים שלה מתוח לעומת אחותה הגולף, מסתפקת בקורת מתח פשוטה מאחור בגרסת הבסיס. מאזדה 3 חולקת פלטפורמה עם ה-6 (מכאן הדמיון במכללים), פלטפורמה שתשמש את כל דגמי המאסה בחברה.
צילום: אורי שר
גל של משפחתיות חדשות. מי תעמוד בראש הקבוצה?
מאזדה 3
תראו מה שצבע וחישוקי 18 אינץ' יכולים לעשות. אחרי שפגשנו בה באדום בגרסה המאובזרת, ה-3 הבסיסית, באפור ועם חישוקי פח בקוטר 16 אינץ', נראית פתאום קטנה ופחות בולטת. אך היא עדיין הנאה בחבורה, והחרטום הארוך יוצר מראה ספורטיבי חבל רק שלוחית הרישוי במרכז הגריל לא מחמיאה. מאזדה לא הגדילה מהותית ה-3 באורך, אלא ברוחב (4 ס"מ) ובבסיס הגלגלים (6 ס"מ). בדיעבד, אגב, בירכנו על החישוקים הקטנים וגבוהי החתך, שתרמו לנוחות הנסיעה.
הדבר הבולט בתא הנוסעים של ה-3, הוא צג המגע הגדול – חלק ממערך מולטימדיה דובר עברית, אמהרית וכמעט כל שפה שתחפצו. מזכיר ב.מ.וו? כך גם השליטה בסגנון ה-i דרייב. הוא משרת גם מצלמה, תוכנת ניווט של אייגו ו...הוא קצת סבוך. האבזור השופע כולל לחצן התנעה, תפעול הילוכים מההגה (היחידה בחבורה), דיבורית בלוטות' (יש בכולן) ובקרת שיוט, ויוצר תחושת עושר שמצטרפת לעיצוב הנעים והחומרים האיכותיים – גם אם הפנים שחור. התפרים האדומים שעל ההגה מוסיפים אלגנטיות והמחוונים מעניינים. חבל שבדלק מוטורס החליטו להוריד מגרסה זו את התצוגה העילית, הנוחה וחשובה בטיחותית. העדרה מורגש מהצפוי, בעיקר כי מד הסל"ד עבר לצג קטן ולא ממש קריא.
צילום: אורי שר
תא הנוסעים של מאזדה 3 עשיר באבזור
מושב הנהג נמוך (פחות מפריע) ומאחור המרווח הראש טוב, אך זה של הרגליים – בינוני. המושבים מאחור נמוכים ומוטים והראות לנוסעים מוגבלת. לתא המטען, הקטן בחבורה (אך עדיין מספק) – מפתח צר.
טויוטה קורולה
הקורולה יותר מרשימה מאשר יפה. החזית ממשיכה בקו האופקי החדש, והיא היחידה עם תאורת לד ליום, אבל מהצד ומאחור היא פחות הרמונית. החרטום הקצר והגוף הארוך (ההפך מה-3) יוצר תחושה פחות מגובשת. לדגם החדש בסיס גלגלים גדול ב-10 ס"מ (270 ס"מ סה"כ) והוא ארוך ב-8 ס"מ (462 ס"מ) מהקודם.
סביבת הנהג אינה דורשת התאקלמות. אך בולטת בה "חומה" אנכית וקודרת מול הנוסע, שתורמת לתחושת המרחב, אך משמימה למראה. השילוב בין צבע שחור למראה הפלסטיק, יחד עם גימור לא מושלם ושעון ארכאי, יוצרים מראה מיושן. למרות זאת, התא מרגיש מרווח ונוח. טויוטה מתגאה ברשימת אבזור חריגה למותג, בראשה מערך הטיוטה טאץ' 2, שכולל צג מגע, מצלמה אחורית, ויודע לשקף אפליקציות מגלקסי 3. בקרת אקלים מפוצלת משלימה רשימת אבזור סטנדרטי שחסרה רק בקרת שיוט שיש ב-3 ובאוקטביה (תוספת בעלות של 1000 שקלים).
צילום: אורי שר
לקורולה מרווח מצויין לנוסעים
תנוחת הנהיגה אינה גבוהה אך נעימה, והמרחב מאחור מצוין ונופל רק במעט מהסקודה בעיקר במימד הגובה. אבל לקורולה יתרון בולט בהסעה של שלושה נוסעים מאחור, בזכות הרצפה השטוחה. גם תא המטען שני רק לסקודה, ויש לו מבנה שימושי ומפתח נוח.
סקודה אוקטביה
סקודה נאמנה לתורת האבולוציה הגרמנית, וכבר מרחוק ברור שמדובר באוקטביה. אבל הקווים מדויקים ופשוטים יותר, עם פרופורציות טובות שנעזרות בבסיס גלגלים (268.6 ס"מ) שגדל ב-10.8 ס"מ ואורך שצמח ב-9 ס"מ.
לקוחות הקבוצה ירגישו בבית בסביבת הנהג הברורה, שיוצרת אווירה איכותית ונעימה. גם כאן יש צג מגע קטן ונוח ששולט במערך המולטימדיה. גם את ההגה הנאה (אך עמוס המתגים) אנו מכירים והגרסה המהודרת שהתייצבה (עוד 5500 שקלים) מוסיפה בקרת אקלים מפוצלת וחישוקים קלים לבקרת השיוט שבגרסה הרגילה.
צילום: אורי שר
סקודה אוקטביה. מרווחת מאוד ובעלת תא מטען ענק
תנוחת הנהיגה טובה ונעזרת בכיווני מושב נוחים. מאחור הסקודה היא המרווחת ביותר לרגליים ולראש, אך הבליטה במרכז תפריע לנוסע שלישי. לתא המטען הענק מפתח גדול בזכות דלת חמישית, ולשימושיות תורמות מחיצות מתפרקות ורשתות.
פורד פוקוס
הסדאן היא הגרסה הפחות נאה בהיצע הפוקוס, וגם כאן היא הפחות מושכת, בייחוד מאחור. אך עדיין נראית מודרנית ומכובדת.
בתא הנוסעים ממתינה הפתעה: מערך מולטימדיה מקומי, שהפך תקני, משנה לטובה את סביבת הנהג ומפחית את עומס המתגים, תורם לתחושה העשירה והנעימה שהפוקוס מייצרת. המסך יפה וחד, אך התפעול אינו נוח, ואנחנו לא בטוחים אם לא היינו מעדיפים את המקור, למרות הויתור על הניווט והמצלמה. המחוונים נאים, התחושה איכותית והנדסת האנוש טובה מבלי לגלוש למראה שגרתי. מה שהיה אבזור בולט לטובה כשהגיעה, פחות חריג היום. בקרת שיוט נמצאת רק בגרסה המאובזרת ותאורת הפנים מוזרה.
צילום: אורי שר
פורד פוקוס. למרות הגיל, תחושת האיכות והנדסת האנוש טובה
תנוחת הנהיגה והמושב טובים, אך קרבת הקונסולה עלולה להפריע לרחבי גרם. המרחב מאחור נראה קטן ממה שהוא באמת, ולמרות שאינו נדיב כמו באוקטביה או בקורולה, הוא מספק לאנשים ממוצעים והמושב הוא הטוב ביותר כאן, קצת לפני הקורולה. תא המטע של הפורד מוצלח פחות, וכמו במאזדה הפתח צר.
ביצועים
באופן מעניין, אין כאן אף משפחתומטית קלאסית, ולכל יצרן נוסחה שונה ליחידת הכוח. הקורולה והפוקוס מציעות מנוע 1.6 ליטר קלאסי, עם 132 ו-125 כ"ס בהתאמה, אלא שלראשונה תיבה רציפה ולשנייה דו-מצמדית עם שישה הילוכים. לאוקטביה, כיאה לקבוצה הגרמנית, מנוע 1.2 ליטר מוגדש עם 105 כ"ס ותיבה דו-מצמדית עם שבעה הילוכים. היחידה עם תיבה מסורתית היא ה-3, אבל לה מנוע 1.5 ליטר ו-120 כ"ס.
איך מסתדרת ה-3 עם המנוע? מתחילת הדרך הבנו שהסיפור מורכב. כרגיל במאזדה, ה-3 זריזה עם תגובה טובה למצערת, פעולה נכונה של התיבה וצליל נעים. רק במהירויות גבוהות או בעליות הורגש חיסרון מה בכוח מול האחרות. היא פשוט דורשת קצת יותר מצערת ומתאמצת קצת יותר. מאידך, בעיר זו חטיבת הכוח הנעימה ביותר.
בקורולה זה הפוך – חטיבת הכוח אפקטיבית יותר ככל שעולים במהירות. אז הקורולה מהירה, אך עם צליל לא נעים בעליל. בכל האצה חזקה ובעליות ארוכות, הקורולה הפכה רועשת (כדרכן של תיבות רציפות).
צילום: אורי שר
ל-3 יחידת כוח נעימה. הקורולה אפקטיבית במהירויות גבוהות אך רועשת
האוקטביה, כיאה למנוע טורבו, הרגישה חזקה מכולן בחצי מצערת, שומרת על קצב ללא מאמץ. המנוע אינו אוהב לטפס לקצה הסל"ד, שם הוא קולני למדי, אבל מציע כוח שמיש הרבה לפני, ומסתייע בתיבה המהירה – שעדיין אינה נעימה בזינוקים וזחילות.
הפוקוס לא טמפרמנטית אבל היא אפקטיבית, נעימה ובעלת צליל נאה. גם הדו-מצמדית שלה לא תמיד נעימה בזחילות וזינוקים.
על המסלול חיכתה לנו הפתעה. מי שציפה לתבוסה של ה-3 במבחן ההאצות קיבל תוצאה מבלבלת. ה-3 יוצאת ראשונה מהמקום, כאשר דווקא הפוקוס קרובה אליה. רק באיזור ה-60 קמ"ש האוקטביה, ששילוב הטורבו-תיבה גורם לה להשתהות ביציאה, סוגרת עליה, ובאזור ה-80 קמ"ש הקורולה, שפתחה בהיסוס, נוטלת את ההובלה. בהאצות ביניים שוב הייתה הקורולה מהירה יותר ככל שהמהירות עלתה, כשהסקודה צמודה אליה ושוב הייתה זו ה-3 שהגיבה ראשונה לדריכה על הדוושה. הדריפטבוקס, אגב, מספר שהאוקטביה הייתה הזריזה ביותר למאה קמ"ש, אחריה הקורולה והפוקוס בכמעט-תיקו, וה-3 עוד כשנייה אחריהן. מעניין לציין כי לאחר מספר זינוקים רצופים הראו התיבות בקורולה ובאוקטביה סימני מאמץ, והגיבו מעט פחות בזריזות. ועוד הערה – מערך העצור וסע בסקודה פעלתן מדי ולעיתים דורש התערבות אנושית כדי לחזור לחיים, לעומת זה הרגוע שב-3.
סוג התיבה השפיע גם על צריכת הדלק. בעומסים משתנים הקורולה תמיד לגמה יותר, בעוד בשיוט בין עירוני, היא השתוותה ל-3. מהירות נמוכה יותר היטיבה עם ה-3 ואף יותר עם הפורד, בעלת יחסי ההעברה הקצרים יחסית. אבל כמעט בכל מצב הייתה האוקטביה הכי החסכונית, ויתרון המצמד (אוקטביה ופוקוס) בלט במאמץ.
צילום: אורי שר
לפוקוס יחידת כוח אפקטיבית. לאוקטביה זמינות כוח טובה
בשורה התחתונה, כולן הציגו תוצאות שהיו נחשבות מדהימות עד לא מזמן. בשיוט רגוע יכולה הסקודה לגמוא 19.6 ק"מ לליטר לעומת 17.5 למאזדה ולקורולה ו-17.2 לפוקוס. בתנאים מאומצים קפצה הקורולה ל-7.3 ק"מ לליטר לעומת 8 במאזדה, 8.8 בפוקוס ו-10 באוקטביה. ממוצע המבחן מייצג לדעתנו את יחסי הכוחות – 14.8 ק"מ לליטר באוקטביה, 13 בפוקוס, 12.8 למאזדה ו-12.4 בקורולה.
התנהגות, נוחות
ארבעת היצרנים, ובייחוד טויוטה, מצהירים שגם המשפחתית התמימה שלהם יכולה להלהיב. האומנם? בסוף המבחן החלוקה הייתה ברורה: הפוקוס וה-3 היו המהנות ביותר, אבל גם השתיים האחרות אינן קוטלות קנים. האוקטביה מציגה יכולת גבוהה, אחיזה טובה והיגוי מדויק כמו אחיותיה. אבל הכול קצת אדיש ומנותק. הקורולה משתדלת יותר, עם פסיעות והידוקי קו בהעברות משקל, אבל משהו כאן מרגיש עדיין מלאכותי וההגה לוקה במשקל ובתחושה.
הפוקוס, כיאה לפורד, מציגה שלדה מכוילת היטב עם תגובות מהנות לקלט מההגה והדוושה, ומהנה למרות הגה קל ומהיר שדורש הסתגלות.
ה-3 מציעה התנהגות עמוקה ורהוטה עוד יותר. שינויי הכיוון זורמים, ההגה מדויק וגם על המגבלות, ומעבר להן היא מאוד הדרגתית וצפויה. היא מהנה, ויכולה בבירור להתמודד עם הרבה יותר כוח. ל-3 עוזר גם ריסון תנודות המרכב הטוב בחבורה. אפילו הבלמים טובים, למרות מהלך מעט ארוך. בקורולה הם נטו להתעייף.
מבחינת נוחות היה פער ברור בין הסקודה הנוקשה (בייחוד מאחור), ליתר. בעיר הפוקוס וה-3 עושות עבודה עדיפה מעט לעומת הקורולה. מחוץ לעיר השלוש די משתוות. כאשר הפוקוס מרגישה מעט רכה אך גם פחות מרוסנת מה-3. האחרונה סובלת מרעשי כביש וכך גם הטויוטה, בעוד בסקודה מדובר יותר ברעשי רוח (יש גם רעש כביש בתדר נמוך ומעצבן). השקטה מכולן היא הפוקוס.

צילום: אורי שר
ארבע מכוניות מצוינת
סיכום
ידענו שזה יהיה מבחן קשה, שיגרור ויכוחים ארוכים על אספרסו קצר. בסופו של יום מדובר במכוניות מצוינות, שעשו צעד גדול תוך שמירה על ערכי המותג שלהן. אין כאן באמת מפסידות, אלא התאמה לדרישות שונות. אבל לטעמנו, המנצחת במבחן היא ה-3. היא נותנת יותר תחושת עושר והרגשה טובה. היא לא הכי המהירה, וציפינו למרחב עדיף מבסיס גלגלים כה ארוך. אך האבזור, המראה, התחושה, האופי וההנאה שבו את לבנו. היא גם היחידה עם מערכת מניעת תאונות עירונית שיודעת לבלום עצמאית – וזה חשוב.
בין השאר קשה יותר להכריע. האוקטביה היא משפחתית עם מראה מכובד ומרחב מצוין, אך היא פחות נוחה, יקרה ביחס לתמורה ולאבזור (בגרסת הבסיס היא עולה כמו הגרסאות המאובזרות של האחרות) ומציעה רק שנתיים אחריות. צריכת הדלק ותא המטען יקסמו למי שנוסע הרבה (ו/או חובב קמפינג). לקורולה חבילה תחרותית מבחינת יכולת, מרחב (היא הנוחה ביותר לשלושה מאחור, ובפער) ואבזור, והיא פשוטה לתפעול. הבעיה שהפשטות מאפיינת גם את הפנים ופוגעת באווירה. הפוקוס מתחילה להפגין את גילה אך עדיין עשירה באבזור, נעימה בנסיעה ומהנה – ואנחנו כמובן מעדיפים את גרסת הסטיישן (לאחרות במבחן אין כרגע אופציה כזו בארץ), שמציעה שימושיות עדיפה.