מורגן מחזירה לחיים את את אחד מאייקוני העבר שלה – מכונית תלת-גלגלית
גיליון חודש נובמבר, כמו שחובבי המספרים בינכם בטח שמו לב, הוא גיליון מספר 333. בטח יש איזשהו סט אמונות בעולם שבו זה נחשב מספר של מזל טוב (וסט אחר שבו זה נחשב מספר מקולל במיוחד. עניין מוזר הקטע הזה של אמונות טפלות). כך או כך, גיליון שלוש פעמים שלוש דורש איזו התייחסות מיוחדת, ואני אפנה דווקא לצד הטכני, ברשותכם.
שלושה גלגלים – שלוש נקודות משען מייצרות בסיס הרבה פחות יציב מאשר ארבע, כמו שיוכל לספר לכם כל יושב בארים מנוסה. כך שאין הרבה הגיון הנדסי בייצור מכונית עם שלושה גלגלים. ובכל זאת, עקב הקלות מס מיוחדות מהן נהנו מכוניות עם שלושה גלגלים (הקלות שיועדו במקום לאופנועים עם סירה) נוצרה בבריטניה באמצע המאה שעברה נישת מכוניות עם שלושה גלגלים. החברה המוכרת ביותר בתחום היא רליאנט, שאפילו מחזיקה בזיקה ישראלית – היא סייעה בפיתוח הסוסיתא (אם כי עם סרן קדמי קונבנציונאלי, כמובן). הדמיון נמצא לא רק בעיצוב, אלא גם בשימוש במרכב פיברגלס. אולם כלי הרכב התלת-גלגלי המוכר ביותר בארץ, אם להתעלם לרגע מההסבות המקומיות לב.ס.א 42', היה ללא ספק הריקשה. אותה יצירה מקרקשת מבית פיאג'ו, יצרנית ווספה, ששירתה בבסיסי צה"ל כרכב שירות קל ומצאה מקומה גם אל השוק האזרחי, ולה מתלה קדמי של ווספה – כולל הכידון! הנישה אפילו זכתה לתחייה קלה לאחרונה, כאשר מורגן החליטה להחזיר לחיים – לפחות בייצור מוגבל – את אחד מאייקוני העבר שלה: מכונית תלת-גלגלית (כאן שני גלגלים על הסרן הקדמי, לא האחורי כמו בדוגמאות הקודמות) עם מנוע אופנוע בתצורת V ששתול לרוחב החרטום, ומחובר לגלגל האחורי. הדיווחים מחו"ל מספרים על חווית נהיגה משעשעת למדי, שלא דומה לשום דבר אחר. גם אנחנו רוצים סיבוב!
שלושה צילינדרים – מהנדסי מנועים אוהבים, מסיבות של איזון דינמי בעיקר, מנועים עם מספר צילינדרים זוגי. בדרך כלל ארבעה, שישה או שמונה. אך לאורך השנים הופיעו לא פעם מנועים עם מספר אי-זוגי של צילינדרים בעולם הרכב, ובעיקר חמישה ושלושה (ונתעלם לרגע ממנועי הסינגל שנפוצים מאוד ברכב דו-גלגלי משיקולי פשטות). אלו האחרונים זוכים לאחרונה לעדנה רבה, מסיבות שאני לא בטוח שלגמרי הבנתי – ב.מ.וו מתעתדת להחליף את המנועים הבינוניים שלה במנועי שלושה צילינדרים בנפח 1.5 ליטר (כאן הסיבה דווקא ברורה – זה בדיוק חצי מנוע שישה צילינדרים 3.0 ליטר שמשרת אותה בדגמים אחרים), רנו הציגה מנוע כזה וכך גם פורד. מהמזרח מגיע אלינו גל של מנועי טריפל במכוניות מיני... אומנם מנועים אלו סובלים מחוסר איזון בסיסי, כמו שיודע כל מי שלקח סיבוב באלטו או 107, אבל היצרנים מוצאים דרכים להתגבר גם על זה, ומבטיחים לנו בתמורה צריכת דלק מופחתת (בזכות חיכוך פנימי נמוך יותר) וממדים קומפקטיים. כך שבמציאות הנוכחית, כנראה שמנועי הטריפל כאן כדי להישאר. אפשר להתנחם בזה שיש להם בדרך כלל צליל די נחמד...
צילום: מנהל
סוזוקי אלטו מנוע שלושה צילינדרים בסיסי
שלושה מגדשים – טוב, אני מודה, זה נושא קצת דחוק. אבל היי – האופציה השנייה הייתה סעיף על שלוש שורות מושבים והתעמקות במכמני מנגנון קיפול המושבים ברודיוס... בכל מקרה, מדובר בתצורה נדירה ביותר. נדירה כל כך שהדוגמה היחידה שקופצת לראשי בשעה שאני כותב שורות אלו היא מנוע הדיזל 3 ליטר של ב.מ.וו, שבעזרת שלושת ידידו הקטנים מפיק לא פחות מ-381 כ"ס וקצת יותר מ–75 קג"מ. תיאור שיתוף הפעולה ההדוק – והמסובך – של שלושת המגדשים הללו כדי להבטיח אספקת כוח זמינה, זריזה ורציפה, היה דורש את רב הטור, וקרוב לוודאי מרדים את רובכם. אבל התוצאה הסופית היא לא פחות ממדהימה, מספר אריאל אחרי שהתנסה בנהיגה ב-550M בגרמניה, הן מבחינת כמות הכוח והן מבחינת חלקות וצליל. הוא כל כך נדהם, שעדיין לא הצלחנו לקבל ממנו את הכתבה... שלושת המגדשים הללו מצליחים למתוח, שוב, את מה שנחשב קצה-גבול ההספק הסגולי (כוח סוס לליטר) שניתן להפיק ממנועי דיזל. קצת משעשע להיזכר, בדיעבד, איך התלהבנו כולם בארץ ממנוע ה-TDI של האודי A4, שהפיק 110 כ"ס מ-1.9 ליטר. המנוע האמור של ב.מ.וו הוא בעל הספק סגולי יותר מכפול. מרשים ביותר, אפילו אם עברו כמעט עשרים שנה.
צילום: מנהל
מנוע הדיזל בחרטומה של ב.מ.וו 550M שלושה מגדשי טורבו