פטל זוכה באליפות הרביעית שלו לאחר הנצחון בגרנד פרי ההודי
עונת הפורמולה 1 הנוכחית עוד לא הסתיימה, וכבר עכשיו סבסטיאן פטל וקבוצת רד-בול הבטיחו את אליפות העולם הרביעית שלהם ברציפות. לכבוד ציון הדרך המכובד של הנהג הגרמני הצעיר, החלטנו להביט אחורה לאלו שקדמו לו, ולערוך סקירה קצרה שתדרג את הנהגים הגדולים ביותר בהיסטוריה.
בחינת הנתונים והעובדות היבשות מצביעה על מקומו הבלתי מעורער של נהג אחד בפסגה (רמז – גם הוא ממוצא גרמני...), אך אל לנו לשכוח מספר נוסף של נהגים אשר הקדישו את חייהם לאספלט המרוצים ולרצון הבלתי פוסק לנצח. מדד האליפויות הוא זה שעמד לנגד עינינו בקביעה הסופית של סדר המועמדים, והתוצאות לפניכם.

1. מיכאל שומאכר – הכי הרבה אליפויות (7). הכי הרבה ניצחונות (91). הכי הרבה פול פוזישנים (68). הכי הרבה על הפודיום (155). יש צורך להמשיך או שהמילה "הכי" כבר הבהירה לכם את הנקודה? שומאכר הוא הנהג המעוטר בהיסטוריה. נקודה. עם מספרים ועובדות קשה להתווכח, והנהג הגרמני שזוהה במשך רוב הקריירה שלו עם קבוצת פרארי, הוא לא רק דמות נערצת אלא נחשב בעיניי רבים גם לנהג הגדול אי-פעם. מרשים.
איירטון סנה הגדול ושומאכר הצעיר
2. חואן מנואל פאנג'יו – הארגנטינאי האגדי אומנם השתתף רק ב-7 עונות מרוצים, אך מבחינת אחוזי ההצלחה והניצחונות אין שני לו. חמישה תארי אליפות, כולם בשנות החמישים, ממקמים אותו כסגן גדולי הנהגים בדברי הימים של הפורמולה 1. האם ניתן בכלל להשוות את רמת הסיכון והקושי שניצבו בפני המתחרים באותם זמנים אל מול המצב כיום? לא בטוח.
חואן מנואל פאנג'יו במונזה (איטליה) בשנת 1957
3. סבסטיאן פטל/אליין פרוסט – עד לפני כמה ימים המקום השלישי ברשימה אוכלס רק על ידי פרוסט הצרפתי. אך כאמור, פטל השווה את מספר הזכיות של השניים, עם 4 אליפויות. נכון לעכשיו, הצרפתי עדיין מוביל במספר הניצחונות הכללי (51 סה"כ, שני רק לשומאכר) והגעה אל הפודיום (106 פעמים, גם כאן אחרי שומאכר). לזכות הגרמני, ייאמר שהוא הנהג הצעיר אי-פעם שזכה באליפות הנהגים (בגיל 23 ו-133 ימים) ושכבר היום יש לו יותר ניצחונות במקצי הדירוג מאשר לפרוסט. קרב צמוד, אולם אם פטל ימשיך ככה, סביר להניח שזה רק עניין של זמן עד שהוא ימוקם גבוה יותר ברשימה. ימים יגידו.
אליין פרוסט בגרנד פרי הדרום-אפריקני ב-1982
4. במקום הרביעי יש מספר לא מבוטל של מועמדים שבאמתחתם 3 אליפויות עולם. אך אי אפשר שלא להזכיר את איירטון סנה, בלי ספק אחד מהנהגים המוכשרים והטובים שהעולם ידע, אשר קיפח את חייו בגרנד פרי של סן-מרינו בשנת 1994. הברזילאי האמביציוזי מדורג שלישי במספר הניצחונות הכללי (41) ועד ל-2006(!) ניצב ראשון ברשימת הניצחונות במקצי הדירוג (היו לו 65 כאלה). מעניין לאן הוא היה ממשיך לדחוף את עצמו, אלמלא נהרג טרם מלאו לו 34 שנים.
איירטון סנה מגדולי הנהגים שהעולם זכה לראות
5. גם למקום החמישי יש כמה מועמדים, אך נבחר לציין את היחיד מבניהם שעדיין פעיל בזירת הפורמולה 1 – פרננדו אלונסו. הספרדי הטמפרמנטי של פרארי, זכה באליפות הראשונה שלו בשנת 2005 עם קבוצת רנו, כשהוא בן 24 (ו-58 ימים) בלבד. האליפות השנייה שלו הגיעה מיד בעונה אחר כך. הוא ממוקם חמישי במספר הניצחונות (32) ושלישי במספר הפעמים שסיים על הפודיום (94). כישורי הנהיגה של אלונסו אינם מוטלים בספק, אך גילו המתקדם יחסית (בן 32) והדומיננטיות של פטל ורד-בול בשנים האחרונות, לא עוזרים לו במרדף להשגת התואר השלישי והנכסף.
פרננדו אלונסו הספרדי