קיה קארנס (2013)
עוד חודש עבר, ועוד מכונית חדשה של
קיה נוחתת בארץ. מי יכול היה להאמין בסוף האלף הקודם, כאשר פשטה החברה רגל, שהיא תחזור לחיים ועוד בצורה כל כך מוצלחת. ובכלל, נבואות על העתיד הן עסק מסוכן. בסוף 1996, כאשר הופיע הרנו סניק, כל הגופים הקשורים לעולם הרכב, מהעיתונות ועד היצרנים, דיברו על המיניוואן בכלל והקומפקטי בפרט, כרכב העתיד. בזכות השימושיות ומרחב הפנים הגדול ביחס למידות החיצוניות. שני עשורים אחרי, נראה שהוא הופך אט-אט לרכב של העבר, כאשר באירופה, ובייחוד בארץ, תנופת המכירות של הכלים השימושיים האלה נעצרה והלקוחות עוברים לרכבי פנאי סקסיים יותר. המיניוואן נתפס יותר מדי כרכב הסעות לחוגים של אמהות בפרברים, והמרדף אחר "לייף-סטייל", הותיר אותו מעט מאחור. וכשזה המצב בשוק המקומי, ברור כי
קיה קארנס החדש כבר אינו מהווה רכב אסטרטגי עבור היבואנית. ובכל זאת יש לו חשיבות סמלית: הוא משלים את המהפכה שעברה היצרנית הקוריאנית במוצרים ובעיצוב. ואם אתם מתקשים לדמיין איך נראה הקארנס הקודם, בצדק כנראה, הרי שהדור השלישי של הקארנס (בארץ) ימחק את זכרו באופן מוחלט.
מפגשים קצת קשה לעשות צדק עם מראה הקארנס, כי אחרי המכוניות האחרונות של קיה הציפיות כבר מאוד גבוהות. העיצוב נעים לעין אבל לא מושך במיוחד או מסובב ראשים. קיה בפירוש ניסו לעבוד על פרופורציות הרכב ולהקנות לו מראה קליל יותר. הדגם החדש קצר (ב-2 ס"מ) צר (ב-1.5 ס"מ) ובייחוד נמוך (ב-4.5 ס"מ) מבעבר. מאידך, בסיס הגלגלים שלו ארוך יותר בחמישה ס"מ. אלא שהרצון לתת למכונית מראה יותר דינאמי מסתכם בסופו של דבר בצללית של סטיישן שמנמנה. מצד אחד זה אכן נראה זורם וקליל יותר, ומצד שני זו לא סטיישן כל כך סקסית. החרטום, שלובש את הפנים החדשות של קיה ועוקב אחרי הסיד והפורטה, נראה לא רע ובדפנות יש את עבודת הפיסול המוכרת של פיטר שרייר. הסממנים נמצאים שם אבל איכשהו קיה, כמו רבים וטובים, לא הצליחה למזוג למיניוואן שלה מראה מפתה.
הפנימיות גם בתא הנוסעים אין הפתעות. סביבת הנהג הולכת בדרכים המוכרות של קיה, עם קווי מתאר דומים למה שפגשנו בסיד ובפורטה. הפלסטיקה נראית חסונה, אך לא תמיד רכה למגע, וחבל שהדפנות מדופנות ביותר מדי פלסטיק ופחות מדי חומרים רכים. מינון מוגזם של הגוון השחור אומר שהתוצאה הסופית מעט קודרת ולא נראית כל כך מודרנית, למרות שהתחושה נאותה.
מצד שני, כרגיל בקיה, רמת האבזור עשירה גם בגרסת הבסיס שנבחנה. יש כאן בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט וחישוקים קלים, כשאליהם מצטרפת מערכת השמע החדשה שכוללת בלוטות' מקורי וצג מגע שמשרת מצלמה. הבעיה היא שצג המגע מעט קטן מהדרוש וקשה להפעיל אותו תוך כדי נהיגה. הוא גם קצת סבוך ממה שהורגלנו בקיה ופרטים מסוימים בו דורשים יותר מדי התעסקות.
צילום: מערכת אוטו
כיוון המושב מעט מוגבל לגובה, ועבור נמוכים כמוני תנוחת הנהיגה נמוכה ביחס למחוונים. גם הנוסע/ת התלוננו שהמושב הקדמי נמוך ביחס לשמשה. מושב הנהג גם אינו הכי נוח למרחקים ארוכים. עם זאת מאחורי ההגה הקארנס מרגיש גדול אך לא מגושם. מבחינת שימושיות קיה עשו את שיעורי הבית. מאחור המרחב טוב גם אם המושבים מעט נמוכים, וכיאה למיניוואן מודרני (ובניגוד לדגם היוצא) כולם מתכוונים למרחק ולזווית. המושב המרכזי יכול להתקפל לשולחן, בגב המושבים הקדמיים יש מגשים ומאחוריהם תאים תת-קרקעיים. ויש גם פיצול נחוץ למיזוג.
שורת המושבים השלישית, כרגיל בכלים אלה, מתאימה יותר לילדים או לאנשים שאינכם אוהבים. הכניסה אולי סבירה, אבל חסר שם מקום לראש והישיבה כרגיל נמוכה, עם ראות לקויה החוצה. ליושב משמאל תפריע גם תושבת חגורת הבטיחות של היושב במרכז השורה השנייה. חבל שהמושבים בשורה השנייה אינם חוזרים למקום אחרי שהוסטו כדי לאפשר גישה אחורה. תא המטען כמעט נעלם כאשר כל המושבים בתפקיד, אולם קיפול (קל לביצוע) של המושבים מאחור יוצר מרחב שימושי. הרכבת כיסוי המטען אינה קלילה, אולם הוא יושב טוב וגם כשאינו ב"תפקיד" לא משוטט בתא המטען.
הדינאמיקה בניגוד לסיד ולפורטה, לקארנס מנוע 2.0 ליטר שפגשנו באופטימה עם 165 כ"ס ותיבה אוטומטית בעלת שישה הילוכים. מבחינת ביצועים היכולת נאותה, המפרט מדבר על 10.8 שניות ל-100 ו-200 קמ"ש מרביים. במציאות המצב אף טוב יותר. התיבה פעולת באופן חלק ונכון ומגיבה היטב לפקודות המצערת, והביצועים טובים. רוב הזמן לא חייבים לאמץ את המנוע, אם כי כיאה ליחידה אטמוספרית לפעמים צריך דחיפה לכיוון העליון, שמפרה את השקט בצליל סביר. תלונה קטנה היא שלפעמים תישמע ויברציה מוזרה מכיוון המנוע בין 4,000 ל-5,000 סל"ד.
צילום: מערכת אוטו
גם מבחינת צריכת הדלק רושם המיניוואן הלא קטן נתונים סבירים. עם 12 ק"מ לליטר בשיוט משפחתי ממושך (2+2) או 9.5 ק"מ לליטר בדרך מאתגרת יותר, הוא לא שובר שיאים אבל מציע יכולת הגיונית. ניתן לשער ש-10.8 ק"מ לליטר, ממוצע המבחן, תהיה תוצאה שגרתית.
דינאמיקה קבוצתית התקווה למיניוואן דינאמי מעלה תגובות מעורבות בפרק ההתנהגות. ביחס לבני מינו, הקארנס עושה את העבודה, אבל הוא לא מביא בשורה חדשה. הוא מציע התנהגות הגיונית, אבל אינו מרגיש דינאמי במיוחד. זה מתחיל בהגה המלאכותי בתחושה והלא מדויק סביב המרכז. אמנם ניתן לבחור בו שלושה מצבי נהיגה אבל אף אחד מהם לא מבריק (אישית העדפתי את הספורט הכבד יותר). רכינת המרכב בפניות הראשונות בולטת ואינה מעודדת, אבל אחרי שמתרגלים מגלים שבסך הכול הקארנס מתנהג בצורה סבירה גם תחת לחץ. למנוע הקוריאני אין בעיה להכריע את אחיזת הצמיגים הקדמיים לכדי תת-היגוי, שיתמתן בהרפיה ויהפוך להידוק קו.
כמו בדגמים האחרונים של קיה שבחנו, נוחות הנסיעה היא בסדר – לא פחות, אך גם לא יותר. הקארנס מתנדנד מעט על גלים בכביש, אך לא בצורה מוגזמת. מאידך הוא מתקשה בגיהוץ פגמים גדולים בעיר ובכפר. בעיר הוא מרגיש מעט עסוק גם אם לא באופן מעיק, אבל מחוץ לעיר חיבורי כביש ומפגעים בולטים מורגשים מדי, בייחוד לנוסעים מאחור. ועדיין התחושה היא שהמתלים עובדים ולא מתרסקים. הבלמים מבצעים את המלאכה באופן נאות, אך מאבדים משהו מהיכולת תחת עומס.
צילום: מערכת אוטו אחרי כל החידושים שראינו מקיה בתקופה האחרונה, גם רף הציפיות עולה, והקארנס החדש מתקשה להפתיע. אולי לפני שנתיים היינו מתפעלים, אבל היום אנחנו כבר מצפים להרבה מאוד מהיצרנית הדרום-קוריאנית. כי עם כל הכבוד, הקארנס לא מביא משהו חדש למשחק ולתחום. לפחות לא דבר שיכול להעמידו באופן ברור בראש הקטגוריה שתתחדש בקרוב. מצד שני, כרגיל בקיה של השנים האחרונות, מדובר ברכב נטול מגרעות מהותיות, שמציע חבילה טובה ואבזור עשיר גם בגרסת הבסיס שעולה 164,000 שקלים.
מה שאומר בסופו של דבר שיש לנו כאן עוד רכב מאוד תחרותי של קיה שמציע תמורה טובה למחיר. 
