מיצובישי ספייס סטאר
היום, כבר לא מפתיע למצוא גרסה ידנית ומוזלת כמעט לכל מכונית מיני או סופרמיני בזירה המקומית. הקאמבק של תיבות ידניות לקונצנזוס הישראלי אפשר ללא מעט יבואנים לתפור עסקה זולה וכדאית יותר לדגמים יקרים, מיושנים או כאלה עם גרף מכירות מדשדש, בתמורה לפחות אבזור וליותר דוושות. יצאנו לבדוק היכן ממוקמת
מיצובישי ספייס סטאר במשוואה הצרכנית הזו, לא רק באגף המתחרות, אלא גם ביחס למקבילתה האוטומטית.
בחנייה של המערכת, אני מזהה בקלות את ה
מיצובישי הקטנה, לא בזכות עיצוב יוצא דופן (אך די נאה לכשעצמו) אלא הודות לצבע הירוק תפוח של רכב המבחן – כזה שבולט למרחוק, בוודאי בין כל רכבי הליסינג הצבועים בחמישים גוונים של אפור. גם החישוקים הקלים בהם צוידה המכונית (כרגע ניתנים ללא תוספת תשלום) והספוילר האחורי, תורמים לאווירה ולרושם החיובי שמעניקה הספייס סטאר במצב סטטי. הגרסה הידנית שקבלנו מגיעה רק ברמת גימור אחת (Invite), הבסיסית שבהיצע. היא כוללת, בין היתר, זוג חלונות חשמל, כוונון חשמלי למראות ואבזור בטיחות מלא עם 6 כריות אוויר. בנוסף, כיאה לרכב חסכוני וירוק (מבחינת צריכת הדלק ופליטת המזהמים, כן?), יש מד חיווי לנהיגה חסכונית ומערכת 'עצור-והתנע'.
צילום: מערכת אוטו
בכניסה לתא הנוסעים מתקבל רושם פשוט ובסיסי, כשנוכחות הצבע השחור בולטת לעין. החומרים מרגישים חלולים למגע, המתגים פשוטים ומיושנים, והאווירה כולה – זולה ובסיסית. הנדסת האנוש טובה ואיכות ההרכבה סבירה, עם מרווחים לא אחידים בכמה אזורים (ראו למשל את כרית האוויר של הנוסע או את לוח המחוונים). כשמתיישבים במושב הנהג, ניתן למצוא תנוחת נהיגה נוחה יחד עם ראות טובה החוצה, למרות שלבסיס המושב טווח מוגבל לכיוון גובהו, ואילו ההגה מתכוונן לגובה בלבד. הספייס סטאר מפתיעה עם מרווח פנימי מצוין בשתי שורות המושבים, כשמאחור בולט מרווח ברכיים מעולה, כשגם מרווח הראש טוב (גבולי לגובה 1.80 ומעלה), ורק עיגוני המושבים הקדמיים פוגעים בצורה מורגשת במרחב לכפות הרגליים. תא המטען עמוק יחסית עם קיבולת נאה (245 ליטר), אך מפתחו צר וגבוה.
מתניעים ויוצאים לדרך. אנחנו עוזבים את פקקי גוש דן ומתחילים בנסיעה ארוכה דרומה, כשהרכב הקטן סוחב 3 אנשים גדולי מידות – לא נשמע אידיאלי ביום קיץ חם של שלהי אוגוסט. אך עד מהרה, המרחבים והמדבר משכיחים ממני את המחשבות האלה, ומזכירים לי כמה אני אוהב לצאת מהסביבה הכי לא ידידותית לסביבה (לפחות בעיניי) – העיר הגדולה. בחזרה למכונית. המנוע הקטן, לו 3 צילינדרים בנפח 1.0 ליטר, מייצר 71 כ"ס ב-6,000 סל"ד ונתון מומנט צנוע של 9 קג"מ ב-5,000 סל"ד. בעמידה אני מופתע לטובה מרמת הרעש הנמוכה שהוא מפיק ומרמת העידון – הגבוהה ממה שזכור לי מרכבים אחרים עם מנוע משולש צילינדרים שבדרך כלל רועד בסרק. גם מערכת ה'עצור-והתנע' אינה מציקה ופועלת באופן חלק למדי. שיוט ב-100 קמ"ש בהילוך חמישי מתבצע בכ-2,750 סל"ד רגועים ושקטים יחסית. אך כאן, נגמרות פחות או יותר הנקודות החיוביות שנזקפות לטובת יחידת ההנעה. בסל"ד נמוך מורגש מחסור מוחשי וברור בזמינות הכוח, כשהשילוב בין מנוע חלש והילוכים סופר-ארוכים (הילוך שני עובר את רף ה-100 קמ"ש), לא מקנים בטחון רב במה שיש ליחידת הכוח הזאת להציע. זה נמשך גם בהאצות ביניים, כשההילוכים הארוכים פשוט לא מאפשרים לנצל את רצועת הכוח הצרה גם כך. רק מ-5,000 סל"ד ומעלה מתקבלת תחושת דחיפה מהמנוע, אך אז הוא מתגלה כרועש, מחוספס ובעל צליל מנסר.
צילום: מערכת אוטו
במהירויות בינעירוניות נשמעים גם לא מעט רעשי רוח, קצת מפתיע לאור הצהרותיה של היצרנית היפנית בדבר תכנון אווירודינאמי יעיל ומקדם גרר נמוך במיוחד. רמת רעשי הכביש ממוצעת, כשרעשים מבתי הגלגלים נשמעים בייחוד על שברים ומהמורות. כמו כן, מתגלה פער מוחשי מאוד בבידוד הרעשים בין השורה הראשונה לשנייה, כשמאחור רועש הרבה יותר (לכך תורמים גם קרקושים מאזור הדלת האחורית). בנוסף, המושבים מתגלים כלא נוחים וחסרי תמיכה בגב התחתון לאורך זמן.
נוחות הנסיעה טובה בסך הכול. בעיר היא מצליחה לספוג מהמורות חדות ביעילות יחסית, אך תתקשה לטפל ברצף מהמורות. על הכביש המהיר, כשהעומס עולה, הספייס סטאר מתגלה כרכה, ולא מספיק מרוסנת על גלים גדולים. פעולת המתלים על קטעי כביש לא מושלמים נשמעת היטב בתא הנוסעים. את פרק ההתנהגות נסכם בכך שמגבלות האחיזה די נמוכות (בין היתר בגלל צמיגים במידות 165-65R14) ושהיפנית הקטנה מרגישה לא נינוחה בפניות מהירות ועל שיבושים משמעותיים בתוך פנייה. נציין גם שההגה מעורפל, סובל מתגבור לא אחיד ומתחושה מלאכותית – לא משרה בטחון אצל הנהג (הגלגל עצמו נעים למגע ובגודל נכון). בורר ההילוכים מדויק וקל לתפעול, בדומה למצמד הרך והנעים לשימוש. הבלמים עשו את עבודתם נאמנה לאורך כל המבחן, עם עוצמה טובה – רק התחושה ה"עצית" בדוושה מעט מפריעה.
צילום: מערכת אוטו
את הדיבידנד מהמשקל הנמוך (845 ק"ג) ומהמרכב האווירודינאמי, קיבלנו בסוף 576 ק"מ מאומצים של מבחן הדרכים, בדמותה של צריכת דלק משולבת אשר עמדה על 16.8 ק"מ לליטר. מרשים.
בחזרה למרכז. אני יוצא בתחושה מעט חמוצה מהמפגש עם הספייס סטאר הידנית. מצד אחד, קונספט נכון של מרחב עדיף לצד משקל נמוך ויעילות גבוהה, ללא גימיקים מיותרים. מצד שני, ביצוע שנופל בין הכיסאות ומידות שממקמות אותה בין מכונית מיני לסופרמיני. בתור רכב עירוני, השילוב הלא מוצלח של המנוע-גיר, פוגע בזריזות ותחושת הנמרצות. בנסיעות בינעירוניות וארוכות היא בעיקר לא משרה שום סוג של נינוחות ומעייפת לאורך זמן. אם נתייחס אליה בתור מכונית מיני ידנית, עם תג מחיר של כ-70,000 שקלים, נמצא שיש אופציות זולות ממנה. אם נשווה אותה למכוניות גדולות יותר מסגמנט הסופרמיני, יתרון הגודל שלה מתקזז ונראה כי האיכות הכללית נמוכה יותר באופן מורגש. אם מחפשים מתחרה ישירה, ניתן להשוות בינה לבין הספלאש הידנית של סוזוקי, לה מחיר דומה ויחידת כוח עדיפה בהרבה. מה שמותיר אותנו עם
הספייס סטאר האוטומטית, שבמחיר של כ-80,000 שקלים, מציעה חבילה מעניינת בהרבה מאחותה הידנית, אשר משלבת בין מרחב טוב, צריכת דלק נמוכה, מנוע חזק יותר ואבזור עדיף. כזאת שקשה למצוא ברכבי מיני אחרים (פיקנטו אוטומטית אומנם מעט יותר זולה אך יותר קטנה), ופשוט לא ניתן למצוא בקטגוריית הסופרמיני או אפילו אצל המתחרה הישירה עם אותה תיבה.
