אומנם היום אפשר להשיג מחזיק מפתחות עם סמל נחשק במחיר נמוך יחסית, דרך דגמי ההאצ'בק של יצרניות היוקרה, אך במידה מסוימת דגמי הסדאן שכאן עדיין מהווים את הכניסה האמיתית לעולם הפרמיום. ובשנה האחרונה הולך וגדל ההיצע של גרסאות בסיס לדגמים אלו, שמוצעות במחיר נגיש-יחסית (וזו הסיבה שמרצדס C180 לא משתתפת במבחן – היא פשוט יקרה בהרבה משלוש האחרות). החלטנו לצאת ולבדוק האם הוויתור על המנועים החזקים ופריטי האבזור האקזוטיים משאיר קליפה ריקה, שרק נראית כמו הדבר האמיתי, או שעדיין מדובר ברכבי פרמיום לכל דבר ועניין.
דרבי אירופאיאודי A4 הנוכחית היא הוותיקה בחבורה – היא נמצאת איתנו מ-08', ועברה בשנה שעברה עדכון קל. גרסת הכניסה מקבלת מהדורה מוחלשת של מנוע ה-1.8 ליטר טורבו המוכר עם 120 כ"ס (כן, כן, מאה ועשרים). רכב המבחן הלבן הוא ברמת האבזור הגבוהה יותר, שמוסיפה תאורת LED ליום ופנסי קסנון, כוונון חשמלי למושבים, חיישני חנייה מלפנים וחישוקי 18 אינץ' בתמורה לתוספת של 35,000 שקלים למחיר הבסיס, 231,000 שקלים או 209,000 שקלים במבצע, עד הודעה חדשה. תוספת האבזור עוזרת לה לעבור בהצלחה יתרה את מבחן החניה – החישוקים ממלאים יפה את בתי הגלגלים, ותאורות ה-LED (סימן ההיכר העיקרי למתיחת הפנים) נראית פשוט נהדר. לטובתה משחקת העובדה גם שהיא דומה מאוד לאחות הגדולה, ה-A6. כך או כך, היא בהחלט מרשימה למראה – גם אם לא מאוד מיוחדת.
צילום: תומר פדר אודי A4
ב.מ.וו סדרה 3 היא הרכב הצעיר ביותר בחבורה – היא הוצגה בסוף 2011 ונמכרת מ-2012. הגרסה שלנו היא ה-316, עם מנוע 1.6 ליטר טורבו (136 כ"ס), בגרסת האבזור הבסיסית (ביזנס) שמחירה 219,000 שקלים. גם הבימר מרשימה בחנייה, הג'אנטים של גרסת הבסיס נאים (17 אינץ'), והמכונית בהחלט יפה. מי שרוצה אפקט הגעה מרשים עוד יותר, יתכבד ויבחר ברמת האבזור הגבוהה יותר בתוספת של 23,000 שקלים ותמורתם יקבל פנסי קסנון עם תאורת LED ליום, כניסה מלאה ללא מפתח (ולא רק הנעה ללא מפתח), מושבים חשמליים ועוד כמה דברים קטנים.
וולוו S60 נמצאת איתנו כבר מ-2010, והיא עברה מתיחת פנים מאוד קלה ממש, שעיקרה שינוי קליל בפנסים הקדמיים. זו המכונית החזקה כאן, עם מנוע 1.6 ליטר (180 כ"ס), ורכב המבחן ( שלפני מתיחת הפנים)הגיע ברמת האבזור האמצעית, Business, המוסיפה מערכת קול משודרגת, מסך גדול יותר בתא הנוסעים, חיבור USB למערכת הקול, בלוטות' וריפודי עור, שמעמידים את המחיר על 225,000 שקלים (במקום 195,000). במבט מלפנים השבדית פחות מרשימה מצמד הגרמניות, אך מהצד ומאחור היא נאה ומיוחדת, ורק חישוקי ה-16 אינץ' נראים מעט קטנים. ועדיין, אפקט הפרמיום מתקבל כאן.
לצמד הגרמני שלוש שנות אחריות מלאות, ואילו הוולוו מסתפקת בשנתיים ובשנה שלישית בתוספת תשלום לא צנוע (5000 שקלים).
אז את מבחן החנייה עוברות כולן – עם עדיפות קלה לגרמניות. אבל איך הן עומדות ב"מבחן הפיקנטו" – המבחן בו אנו בודקים איזה אבזור יש כסטנדרט בפיקנטו, שעולה פחות משליש, אבל חסר בהן? במפתיע – רק הב.מ.וו עומדת במבחן. בוולוו חיבור USB הוא חלק מחבילת התוספות, ובאודי הוא לא קיים בכלל (מין אג'נדה מוזרה של היצרן). ה-A4 גם נעדרת מחשב דרך מלא – פשוט הזוי במכונית שכזו.
צילום: תומר פדר וולוו S60
אבל תאי נוסעים הם יותר מאשר רשימת אבזור:ה
וולוו מקבלת אותנו עם מושבי עור בהירים ונאים למראה. אבל מול הנהג נפרש משטח שחור כמעט לגמרי, ומעט משמים. ידית ההילוכים החצי שקופה נאה מאוד, ואיכות החומרים טובה למדי. רשימת האבזור ברכב המבחן כללה בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, מערכת תפריטים (דומה לשתיים האחרות, קצת פחות מפורטת, ולטובה) ועוד, ורק גג שמש היה חסר בהשוואה לשתיים האחרות. עם זאת, התאכזבנו לגלות שפריטים כגון קישוריות הבלוטות'/חיבור ה-USB למערכת הקול הם חלק מחבילת אבזור, ולא נמצאים בגרסת הבסיס. מושב הנהג מתכוונן כאן ידנית, וחלקנו – התלונן שהוא לא יורד מספיק נמוך. ההגה מפצה על כך חלקית עם טווח כיוון רחב ובכלל, המרווח מלפנים טוב. במושב האחורי המרחב בסדר, ויציאות המיזוג – בקורות B, בגובה הפנים ולא הברכיים – יעילות.
אחרי הוולוו עברנו לב.מ.וו, והופתענו.
ב.מ.וו בישראל היו ידועים בעבר במחירים גבוהים לצד אבזור חסר – לא עוד. האבזור של גרסת הבסיס של הסדרה 3 הוא בפירוש הטוב ביותר כאן. זה מתחיל עם ריפוד דמוי עור, שייראה כמו הדבר האמיתי לרוב האנשים, כאשר הריפוד הבהיר ברכב המבחן נראה מצוין. מה עוד? יש חיבור USB למערכת הקול, יש בקרת אקלים (שנראית מכאנית, אבל היא לא) אבל לא מפוצלת, בקרת שיוט, i-דרייב ובעיקר תחושה נעימה. שילובי הצבעים כאן הם הנכונים ביותר, כאשר רוב התא בהיר אבל החלק התחתון והדשבורד עצמו שחורים, עם נגיעות עץ. יופי! התלונה הרצינית היחידה היא למנגנון כיוון הגובה של המושב – לחיצה על המנוף תפיל אתכם עד הסוף למטה, וכדי לאפשר לו לעלות צריך להעביר את המשקל לרגליים. לקרוא למנגנון הזה "לא נוח לתפעול" זה על גבול המחמאה. לפחות בכל הקשור למרווח, יש שפע של מקום בכל המדדים. בסיס המושב אומנם מעט קצר מדי, אבל זה לא פוגע באופן משמעותי בנוחות. המושב האחורי של ה-3 הוא המרווח ביותר, גם אם בפער קטן, אך היא היחידה שלא מציעה יציאות מיזוג אחוריות.
צילום: תומר פדרב.מ.וו סדרה 3
אנחנו אוהבים את תאי הנוסעים של
אודי, עם העיצוב ההיי-טקי שלהם. גם כאן מדובר בתא נעים, עם שפע תאי אחסון (וכפתורים, למרות מערכת ה-MMI). ריפודי העור נאים, (יש קישוריות בלוטות', בקרת הקלים מפוצלת וגם מושב חשמלי בגרסת הבסיס) אבל צבעו של הדשבורד (חום מוזר) לא היה לטעמם של כולם – אפשר לפתור את זה בהזמנה. המרווח מלפנים מצוין, אבל מושב הנהג עצמו לא היה נוח במיוחד לרוב הבוחנים בדקות הראשונות, אולם עם הזמן מתרגלים. במושב האחורי האודי מציעה פתחי מיזוג בין המושבים, שיחד עם "מנהרת הינע" מגודלת מחסלים לחלוטין את מרווח הרגליים לנוסע השלישי.
תאי המטען של כל השלוש טובים, עם הבדלים קלים לכאן ולכאן, כשהב.מ.וו רושמת יתרון קל.
כמה?מבט שטחי בדפי הנתונים של שתי הגרמניות עלול לגרור הרמת גבה – זהו? הרי לחלק מהמשפחתיות יש יותר סוסים! אבל כרגיל, הסיפור לא כזה פשוט. ראשית, כל השלישייה שלנו מוגדשת, כמובן, מה שאומר שהרבה יותר קל לתרגם את ההספק לביצועים. האודי, למשל, מסתפקת אומנם ב-120 סוסים, אבל מציעה 23.4 קג"מ כבר מסל"ד נמוך מאוד. הב.מ.וו מציעה קג"מ אחד פחות, אבל מסל"ד עוד יותר נמוך. יחד עם תיבות מוצלחות (רציפה באודי, עם מצב ספורט יעיל, ותיבת ה-8 הילוכים המצוינת בב.מ.וו) הן מפצות היטב על המחסור בסוסים במהירויות שפויות. במהירות גבוהה יותר, בעיקר בעומס (למשל עלייה ארוכה ומהירה) מתחיל להיגמר לאודי האוויר. זו גם הפעם היחידה שהתיבה חושפת אופי "רציף", ומקבעת את המנוע על סל"ד גבוה ואחיד (אבל עדיין שקט למדי). בשאר הזמן היא מדמה החלפת הילוכים בצורה נעימה לאוזן. במפתיע, התיבה מציעה תגובות מעט חדות מדי בתחילת תנועה, עניין לא אופייני לתיבות רציפות. הב.מ.וו מעט חזקה יותר במהירות גבוהה, והתיבה עובדת בצורה מושלמת כצפוי, אולם צליל המנוע בסל"ד גבוה לא תמיד נעים.
צילום: תומר פדר הוולוו התייצבה למבחן עם יתרון הספק מוחץ בזכות 180 סוסים ממנוע ה-1.6 ליטר המוגדש, שמלווה ביתרון מומנט נאה (ארבעה קג"מ יותר מהאודי, חמישה יותר מהב.מ.וו). אלא שאל המנוע משודכת תיבה דו-מצמדית בעלת פעולה איטית יחסית, בטח ביחס לשתי האחרות, והיא מקזזת הרבה מהיתרון. אולם כשההילוך כבר משולב, היא היחידה כאן שמרגישה חזקה, וזה בולט בעיקר בכבישים הרריים ומהירים. התיבה גם הייתה פחות נעימה מהאחרות – וממה שזכור לנו במפגשי עבר – במהירות נמוכה. אולי זה רכב ההדגמה שעבר חיים לא קלים, ובכל מקרה לא מדובר במשהו בעייתי.
במבחן התאוצות במנחת, היו כמה הפתעות. בבדיקה מעמידה ל-100 קמ"ש הב.מ.וו והוולוו השאירו מיד את האודי מאחור. אבל ה-3 לא הרפתה מה-S60 כמעט עד 100 קמ"ש ורק אז בא יתרון ההספק לידי ביטוי, והוולוו החלה לפתוח פער. לפי נתוני היצרנים, אגב, דווקא הב.מ.וו מהירה במעט מהוולוו (שלוש עשיריות), שמהירה יותר מהאודי (שנייה שלמה). בהאצות הביניים, האודי הגיבה ראשונה למעיכת הדוושה, אך מרגע ששתי האחרות התעשתו לא הייתה לה תשובה ליתרון ההספק שלהן, כששוב השבדית והבאוורית צמודות, כשהוולוו מצליחה להכריע את הקרב רק במהירות גבוהה. ובשורה התחתונה – השבדית מנצחת, אבל בפער קטן בהרבה ממה שהיה אפשר לצפות לו לאור יתרון ההספק.
צילום: תומר פדר בכל הקשור לצריכת הדלק, כל השלוש חסכונית בשיוט רגוע, כאשר הסדרה 3 הייתה הטובה ביותר בשיוט עם 17.4 ק"מ לליטר, האודי עם 16.8 והוולוו עם 15.3. גם בממוצע הכולל הב.מ.וו שמרה על יתרון, עם נתון מצוין בהתחשב בקצב הנהיגה של 9.5 ק"מ לליטר. האודי שוב במקום השני עם נתון טוב מאוד גם כן – 9.0 והוולוו עם 7.9 ק"מ לליטר – יש מחיר לסוסים...
נוחות והתנהגותבעיר הפגינה הוולוו נוחות ממוצעת בלבד – היא לא מצליחה להעלים לחלוטין את השיבושים הקטנים, ולפעמים קיפצה על הגדולים יותר, כשהכול מלווה ברעשי מתלים. האודי דומה בסך הכול – קצת פחות טובה על השיבושים הקטנים, וקצת יותר על הגדולים, אבל עושה הכול מעט יותר בשקט. יתכן מאוד שמידת הצמיג של גרסת הבסיס הייתה משפרת מעט את מצבה, אבל לא מספיק כדי לנצח את הב.מ.וו. שספגה טוב יותר – וטוב באופן מוחלט – את כל סוגי השיבושים, ועשתה זאת בלי רעש וצלצולים, תרתי משמע. גם מחוץ לעיר, שמרה הב.מ.וו על תואר הנוחה והשקטה ביותר, אבל הרגישה מעט רכה על שיבושים גדולים – שילוב של עומס גבוה (משקל או מהירות) עם גל גדול עלול להביא את המתלים לסוף מהלכם. הוולוו השתפרה משמעותית עם העלייה במהירות. היא עדיין לא סיננה באופן מושלם את השיבושים הקטנים, אבל התמודדה היטב עם גלים וקפלים באספלט, ורק רמת הרעש הגבוהה הפריעה לכולם. כך שהאודי מתמקמת במקום השני מחוץ לעיר, בזכות היותה שקטה יותר, ולמרות שהיא קצת פחות טובה בשיבושים גדולים.
צילום: תומר פדר בכל הקשור להנאה מנהיגה, הוולוו נפלה ראשונה. זה לא שהיא רעה, וכל זמן שהקצב רק "מהיר" היא אפילו בסדר גמור, מנותקת אבל מבצעת היטב. אולם כשלוחצים אותה בכביש מפותל היא מתחילה "להתפזר", פורקת עומס בצורה לא צפויה ומבהירה בכל דרך אפשרית שהיא לא בקטע. האודי טובה יותר באופן משמעותי. המתלים שומרים על ריסון גם תחת עומס, והאחיזה הכמעט-מוחלטת מזכירה את האחיות כפולות ההנעה. ההגה אומנם משנה את משקלו בעומס ומרגיש מוזר, אבל אפשר להתרגל אליו. אולם יכולת השלדה, יחד עם המנוע השקט, גרמו לנו לייחל לעוד איזה סוס או שניים – או שישים... אין ספק שהשלדה הייתה יודעת להתמודד איתם. בב.מ.וו הסיפור מורכב יותר – על כביש כמו זה שצמוד לים המלח, המתלים הרכים הופכים להיות החסם העליון. זה בולט פחות מאשר ב-328 בגלל המנוע החלש יותר, אך אפילו איתו היא משוועת לעוד קצת ריסון במתלים. על כביש טוב ומפולס יותר הרכות עדיין מורגשת, עם זוויות גלגול מוחשיות וחוסר חיבה לפקודות היגוי חדות ו\או רצופות, אך השלדה מתקשרת ומגיבה היטב להעברות משקל, ויחד עם ההגה המוצלח ביותר כאן (גם אם לא מבריק בפני עצמו) היא המהנה ביותר לנהיגה בתנאים הללו.
מכובדותאז התשובה לשאלה שבפתיחת הכתבה היא "כן". השלוש הללו הן כרטיס כניסה אמיתי ומכובד לעולם הפרמיום. נכון שעל הנייר מונדיאו טיטניום או סופרב מאובזרת נותנות יותר, ועם הרבה עודף, אך אין להן את אותו מרכיב חמקמק של ייחוד ויוקרה שיש בשלישייה הזו – ובטח לא את אפקט החנייה, שחשוב מאוד ללא מעט רוכשים.
צילום: תומר פדר ומבין השלוש, מי המנצחת?
את המקום הראשון קוטפת כאן ב.מ.וו סדרה 3, ובקלות. גרסת הבסיס שלה מתומחרת באופן תחרותי (יקר יותר מהוולוו הבסיסית בפער לא קטן, אבל גם הרבה יותר מאובזרת), היא נאה, מרגישה יוקרתית ואיכותית, נוחה, חסכונית ועדיין מהנה לנהיגה, למרות המנוע הצנוע. בניגוד לשתיים האחרות, אין סיבה אמיתית לבחור בגרסה המאובזרת יותר. יחידת ההנעה שלה בהחלט מספקת, ורק רכות היתר של המתלים הפריעה בנהיגה מהירה בכביש גלי.במקום השני מתייצבת אודי A4 בפער קטן מהוולוו. היא זוכה בו בזכות תא הנוסעים העדיף, העיצוב והיכולת. גרסת הבסיס באודי טובה, למרות ההספק הנמוך. התיבה אומנם מעט פחות נעימה מהמצופה, אך עדיין – לא חטיבת הכוח הכריעה את הקרב. הפער מול הב.מ.וו הוא בעיקר בנושא הנוחות, המרווח, והחבילה הכוללת. הוולוו מציעה מחיר קוסם בגרסת הכניסה, אבל אחרי קרב צמוד נכנעת לאודי ומסתפקת במקום השלישי. הפריעה לנו רמת האבזור של גרסת הבסיס שלה, והגרסה שנבחנה כבר לא מציעה יתרון מחיר מול הגרמניות. גם יתרון הכוח שלה לא בא לידי ביטוי בחיי היום יום, ולמרות שיש בה משהו נעים מאוד – בחבורה הזו זה מספיק רק למקום השלישי.
