קיה פרו-סיד
"נו, טוב" אתם אומרים "איזה חידוש כבר יכול להיות בקיה פרו-סיד?" גם אני חשבתי כך. אחרי הכול מדובר בגרסת שלוש דלתות עם מנוע, תיבה ומכללים זהים לאלה שפגשנו בסיד הרגילה, רק בגיליון הקודם. וכל זה במחיר גבוה יותר ב-8000 שקלים – לכאורה לשלם יותר ולקבל פחות. האם יש בכלל הבדל שיכול להצדיק את פער המחיר? אז זהו, שיש, ואת זה הבנתי רגע אחרי שגיא צלצל וקרא לי לרדת לחניה.
פחות זה יותר מתי לאחרונה ראיתם מכונית של
קיה שמסובבת ראשים, גוררת מבטים ומושכת שאלות של סקרנים? למרות השיפור הניכר בחזית העיצוב, זה עדיין אירוע לא רגיל עבור המותג הקוריאני. אבל מהרגע שהתייצבה
קיה פרו-סיד אצלנו היא לא הפסיקה לעורר אינטראקציה עם הקהל –ובצדק.
נכון, כבר במבט מרפרף על המכונית הקשר המשפחתי ברור, אבל מאידך נראה שכמעט שום חלק במרכב אינו זהה לסיד הרגילה. זה מתחיל בכך שקו הגג בפרו נמוך ב-4 ס"מ מהדגם הרגיל, שינוי שמתגלה במציאות כמאוד מהותי, ותורם ליציבה המושכת של המכונית. גם החרטום שונה, עם שבכה צרה יותר שמתחברת ישירות לפנסים, ואילו כונס האוויר שמתחת לפגוש גדול יותר. ואת כל זה משלימות יחידות תאורה שונות מאחור. לקינוח בא הצבע השחור, שמאוד הולם את הפרו. הוא נראה טוב מהלבן של המכונית באולם התצוגה, מבליט את הקווים והמסגרות הבוהקות של השמשות ויוצר מראה יוקרתי קלאסי שהזכיר לחלקינו את אודי.
צילום: מערכת אוטו
פיטר שרייר, ראש צוות העיצוב (שאכן הגיע מאודי...), הבטיח לנו לא מזמן שכעת מטרת קיה היא לבסס את הקו החדש ולהפוך אותו נכון ומושלם יותר. וזה בערך הסוד של הסיד הזו – ההקפדה על הפרטים מגיעה כאן לשיאים חדשים עבור הקוריאנים ויוצרת את אחת המכוניות המושכות ביותר שיצרה קיה.
תחושת העושר חלק מהותי מהסוד של הפרו מצוי בתחושת ה-"FEEL GOOD" שמקבלת תנופה יתרה מבפנים. כבר מפתיחת הדלת הגדולה ברור שקיה נגעה בנקודות הנכונות בשינויים שערכה מבפנים. כיאה לקיה החדשה, אלו לא סתם שינויים אלא כאלה שהם מאוד מדויקים ומכוונים ליצור במעט מאמץ אווירה שונה. מושבי הספורט עם ריפוד העור משולב בד, שמתכתבים היטב עם אריג הרשת המיוחד בדיפון הדלתות, יוצרים מיד אוירה מזמינה יותר מבסיד הרגילה – ובהרבה. כמובן שיש דוושות אלומיניום, ופלסטיק בגוון שחור פסנתר שמחליף מרכיבים רגילים יותר באחות מחומשת הדלתות, ותורם אף הוא לאווירה.
השינויים הקלים מגיעים גם לתנוחת הנהיגה, כאשר יחסי העיניים-שמשה, שהינה קטנה ומוטה יותר, מסייעים לאשליה הספורטיבית שמצליחה ליצור המכונית (חבל שהראות לאחור אינה מבריקה). גם מאחור התחושה טובה – יש קצת פחות מרחב לראש ולרגליים, אבל עדיין המרחב מספק והאווירה נעימה. הכניסה לאחור נוחה יחסית אבל חבל שהמושב אינו חוזר למקומו בפעולה אחת.
צילום: מערכת אוטו מבחינת נהיגה אין הבדל משמעותי בין האחות הרגילה לפרו. גרסת השלוש דלתות אמנם מרגישה זריזה יותר, אבל אנו חושדים שזה בעיקר בראש הנהג, בהשוואת העיצוב הספורטיבי יותר. היא גם מביאה תחושה קצת יותר מוצקה ומרוסנת מהדגם הרגיל. היא עוקבת היטב אחר קו הפניה, אוחזת יותר בפניות ומאבדת את האחיזה בצורה קצת יותר פתאומית על המגבלות. היא מגיבה נחמד להעברות משקל, אולי מעט טוב יותר מהסיד הרגילה, אבל עדיין ההגה שלה מלאכותי מדי והדינאמיקה שלה אינה מלוטשת. על השיפור הקל בניהוג משלמים בנוחות – כנראה בגלל חישוקי ה-"17, היא פחות נוחה מהדגם הרגיל.
גם מבחינת ביצועים אין באמת הבדל, וכמו בדגם הרגיל השילוב בין המנוע לתיבה הדו-מצמדית עובד לרב יפה. רמת הרעש סבירה אבל הצליל בסל"ד ביניים לא תמיד נעים, וכדי להגיע לביצועים טובים צריך ללחוץ על המצערת. וכמו הסיד, גם הפרו מרגישה חסכונית ביותר עם תוצאות שנעות סביב ה-13.5-14 ק"מ לליטר למסלולים מגוונים.
צילום: מערכת אוטו בסופו של דבר, באופן די מפתיע, הפרו-סיד היא הרבה יותר מסתם גרסת שלוש דלתות לסיד. במובנים מסוימים היא סוג של מקדמת תדמית ולכן יכולה להתגלות כאחד הכלים החשובים של קיה. כל זה בלי להיות ממש ספורטיבית. היא נראית נהדר, ועשויה נכון, בטוב טעם ועם הקפדה שאינה מוכרת בקיה.
בפירוש ניתן לדמיין שכל אותם רוכשי שירוקו ו-GTI, שמחפשים את התחושה האופנתית, יאהבו אותה (ואולי אף יסכימו לסלוח למשפחה הפחות מיוחסת שלה). היא מתקתקת במקומות הנכונים, פוגעת במשבצות הראויות ומביאה תחושה ספורטיבית נכונה ותחושות מאוד נעימות. ולכן, למרות שעל הנייר משלמים כאן יותר כדי לקבל פחות, הרי שבמציאות מקבלים רכב סטייליסטי ואופנתי, עם ניחוח יוקרתי. ואז המחיר של 136,000 שקלים נשמע הגיוני יותר. המתחרה המובהקת יכולה להיות הולוסטר של יונדאי (ובמיוחד עם מנוע הטורבו שקיים בחו"ל, שמציע 200 כ"ס). זו דווקא מדגישה את כוחה של הפרו, שנראית הרבה יותר קלאסית וקלה לעיכול ופחות רעשנית. הבעיה היחידה לטעמי בפרו היא בכך שאחריה הסיד הרגילה נראית פתאום רגילה מדי.
