מיני פייסמן קופר S
יש מי שיגידו שפיאט 500 (ההיא, שהוצגה ב-1957) אחראית להכול. קטנה, זולה, עם מנוע זעיר הטמון באחוריה, היא בישרה על קונספציה חדשה והפכה לשם דבר. פריט אייקוני, קלאסי. "מה הקשר ל-500?", תשאל בוודאי. הקשר ברור. ה-500 היא לפיאט מה שהמיני הייתה לבריטיש ליילנד. מכונית קטנה וחכמה שנמכרה בכמויות גדולות. אבל עד כמה הייתה חשובה ה-500? שנתיים אחר כך הציג איסיגוניס את המיני שלו. שלושה מטרים ביום טוב, מתוכם כמעט 80% לטובת היושבים ברכב. היום, עם פרספקטיבה של למעלה מחמישה עשורים, אפשר לקבוע די בקלות – ה-500 הייתה יעילה ומוצלחת, המיני הייתה גאונית. פיאט הקדימה כרונולוגית את מיני, אבל מבחינת הבשורה הטכנולוגית, היא הייתה הרבה מאחוריה. בעולם של פלטפורמות ישנות, המיני הציעה משהו חדש. מנוע קדמי, סידור מהפכני לרדיאטור וניצול מרחב שנראה אז בלתי אפשרי. המיני, והדרך שבה פרסה את מכלוליה, היא אחת המכוניות החשובות של המאה ה-20.
חצי מאה אחרי, וגם עכשיו עושה רושם שהמותג הוותיק רץ מהר ורחוק יותר מהמיני של היצרן האיטלקי. בב.מ.וו לא נחים לרגע ומציגים עוד גרסה למשפחה המתרחבת,
מיני פייסמן. אל תרוצו אל ספרי ההיסטוריה. לא הייתה גרסה דומה למיני של אז. מי חיפש אז מכונית קטנה, קצת גבוהה, עם הנעה כפולה (אופציה), אבל עם לוק ספורטיבי? אף אחד. היום זה סיפור אחר וכך נולד סגמנט – רכב פנאי קטן פרמיום קופה. רפקפ"ק (ראשי התיבות מוגשים כשירות לציבור, מקווה שזה יתפוס).
צילום: מנהל זו
מיני. אבל זו לא מכונית קטנה. עם 411 ס"מ אורך היא גדולה יותר מסופרמיני ממוצעת. היא גם גבוהה למדי. בכלל, ללא השם המפורש לא עולות קונוטציות ננסיות כשמסתכלים על הפייסמן. מלפנים הקשר ההדוק ל
קאנטרימן ברור למדי, ורק בהמשך קו הגג משתפל אל הפנסים האחוריים ויוצר מראה ייחודי למדי. מפאת קוצר היריעה, נציג עכשיו את הגרסה הנבחנת – מיני פייסמן S ידנית, שמנצלת 184 כ"ס ו-24.4 קג"מ בכדי להניע את 1,305 הק"ג שלה. הנתונים על הדף נאים, המאוץ המקובל ידרוש 7.5 שניות והמהירות המרבית עומדת על 217 קמ"ש. נתונים שנמצאים בשכנות טובה לטויוטה GT86.
מעבר לשלל מערכות בטיחות ונוחות, בשורות מכאניות יוצאות דופן אין כאן. הנעה כפולה היא אופציה, והמערכת נסמכת על דיפרנציאל מרכזי אלקטרו-מכאני המופקד על חלוקת הכוח לפנים/אחור. ב.מ.וו, סליחה, מיני, מספרים כי במהלך נסיעה רגילה מועבר כ-50% מהכוח לגלגלים האחוריים. במידה והמערכת מזהה צורך, על כבישים מושלגים לדוגמה, היא יודעת לשלוח עד 100% מהמומנט אל הגלגלים האחוריים. זה נשמע כיף, והייתי שמח לבדוק זאת ולדווח, אך לצערי הכבישים באזור מינכן לא היו מושלגים ולמיני שתחתיי הנעה לגלגלים הקדמיים בלבד.
צילום: מנהל תא הנוסעים כובש אותך מהשנייה הראשונה. כמו בכל מיני, גם כאן ההרגשה איכותית, אופנתית וקורצת. בדיוק במידה הנכונה. אפשר להתחכם ולספר על פלסטיק קשה במקומות מסוימים, או להגיד שהעיצוב עמוס פרטים. אבל המיני עושה את מה שהיא אמורה לעשות – להרגיש כמו מוצר שונה ומורם מליסינג. הגרסה כאן מאובזרת לגמרי וכוללת כל תוספת אפשרית בספר. זה אומר עור על המושבים וכל סוג של חיבור ופעולה אלקטרונית הידועה לאדם. אבל גם בלי כל אלו, תא הנוסעים של מיני, כל מיני, הוא פשוט מקום שמגניב להיות בו, והתא הזה לא יוצא דופן. כן, כתבתי מגניב. המרווח מצוין גם לאנשים שגדלו באופן מוגזם, אלו ילינו על בסיס מושב קצר, אבל גם הם ייהנו מהתמיכה המוצקה של המושב ומבליטות המותניים שאוחזות היטב. מאחור, יש מרווח מספק אך אנשים עם מידות בוגרות (אולי מדי) יחככו בירכיים במושב בקדמי וראש בגג. המושב האחורי מחולק לשתי יחידות נפרדות. נוח בסה"כ, אך גם כאן הבסיס מעט קצר ואף נמוך. זה לא מרגיש כמו אוטו קטן במיוחד. האם ממדיה של מיני פייסמן יפגעו ביכולת הדינאמית האהובה של המיני?
מקסי!בגדול, לא. גם בגרסה זו המיני היא מכונית מהנה מאוד לנהיגה. היא מרגישה נטועה למדי ומשרת ביטחון. דחוף אותה מעט ותגלה שמהלך המוארך של המתלה, נותן לגוף לנוע יותר מהגרסאות הקטנות, הקשיחות והנמוכות יותר. שינויי הכיוון אולי פחות תזזיתיים, אבל התגובות של הישבן בהעברות משקל ברורות וקיימות. הפייסמן בגרסה זו גם מציגה צייתנות ראויה לציון לפקודות שהנהג מזין אל הדוושה הימנית. הפתעה נעימה. ההיגוי ישיר ומהיר למדי והכניסה לפנייה נחושה. דווקא במרכזו מגלה ההגה פעולה מוזרה, מעין מדרגות קטנות של תגבור, שמפריעות למרכוז הטבעי. תמוה. למרות זאת, תקיפת הכבישים המפותלים בואכה אוסטריה הייתה מהנה למדי ואציין לחיוב את הבלמים היעילים ואת הפעולה הנעימה יחסית של בקרת היציבות. עוד אציין (ברשותך) את המנוע. המספרים נאים למדי וכך גם התחושה על הכביש, הטורבו הזה מרשים מאוד. בכל מקום בין 1,500-6,000 סל"ד הוא עובד טוב, מהיר, יעיל. איך כאן התפרצויות, או צורך בתכנון כלשהו. הוא פשוט עושה את העבודה. חזק וגמיש עם השהייה קלילה ללחיצה על הדוושה. אהבתי גם את הצליל הגברתני שלו עד לאזור הקו האדום.
צילום: מנהל מבחינת נוחות, לא הצליחה הפייסמן לבודד לחלוטין מהמורות קשות במהירות עירונית אך תגמלה בשיוט נעים ומרוסן במהירויות אוטובאן. שם היא הציגה גם נסיעה שקטה למדי (מעט רעשי רוח, מנוע חרישי בשיוט ב-100 קמ"ש – כ-2,500 סל"ד) כשרק על כבישים לא איכותיים נרשם רעש ברור מבתי הגלגלים.
קטנה גדולהקשה לי להגיד שהנסיעה הזו השאירה אותי מופתע. מי שמכיר את היכולות של החברה שעומדת מאחורי מיני, לא יצפה לשום דבר פחות ממוצר מרשים. כרגיל בהשקות, זהו איננו מבחן מלא – זה ייערך על כבישי ישראל – אבל ברור לגמרי שגם הפייסמן מציגה את הניחוח הייחודי והמוצלח של מיני.
היא מיועדת מן הסתם למי שאין לו צורך בדלתות אחוריות, מישהו עם צורך בהצהרה אופנתית. מישהו שלא רוצה עוד מכונית אפורה ויכול לשלם את הפרמיה הנדרשת. וזה מותיר אותי עם מעט עצב. כי אני משער שאלו שיקנו אותה יעשו זאת בגלל מעלותיה האופנתיות, מבלי להכיר במעלותיה הדינאמיות. 
