וולוו V40 קרוס-קאנטרי מול ב.מ.וו X1
בסוף שנות התשעים היו וולוו וב.מ.וו מהראשונים בין מותגי היוקרה לזהות, כל אחד בדרכו, את נישת הפנאי המתפתחת.
וולוו עשתה זאת כבר ב-1997 בדרך הקלה, עם גרסת מוגבהת וכפולת הנעה ל-V70 (למעשה ה-850 סטיישן), והכינוי "קרוס-קאנטרי" נולד. גישה בה דבקים השבדים – שמזוהים עם סטיישנים מימים ימימה – גם היום, למרות שיש להם בהיצע גם דגמי פנאי ייעודיים.
ב.מ.וו הלכה מההתחלה על דגם נפרד עם מראה פנאי ברור, אך ויתרה על יכולות השטח לטובת יכולת כביש גבוהה מכל מה שפגשנו בתחום לפני כן. כך נולד ה-X5 המקורי ב-1999. אבל המהלך החשוב והמוצלח שלה היה הרחבת מבחר הפנאי לשפע כיוונים ודגמים. וכך, היא הייתה גם הראשונה לרדת לתחום הקטן והכמעט עממי, עם ה-X1.
בתערוכת פריז, זמן קצר אחרי השקת ה-V40, הציגה וולוו את גרסת הקרוס-קאונטרי לדגם, אך הפעם בלי האותיות XC בשם – ובלי הנעה כפולה (בארץ, כרגע). הם הסתפקו בהגבהה ואיפור קלים, ונשארו עם ההנעה הקדמית – ופער מחיר קטן יחסית מול הגרסה הרגילה. עם תג מחיר של 200,000 שקלים (220,000 למאובזרת), אין לה מתחרים ישירים בארץ, ולכן היה מעניין לבחון אותה מול ה-X1. הגישה הבסיסית אומנם שונה בכמה מובנים, אך המחיר דומה (219,000 ש"ח לגרסת הבסיס – שמאובזרת יותר מהקרוס-קאנטרי הבסיסית) וכך גם ההסתפקות בהנעה לסרן אחד, האחורי כמובן.
צילום: תומר פדר

מי נגד מי?
וולוו V40 מתבססת על הפלטפורמה שפותחה עם פורד, ומשמשת גם את הפוקוס, הקוגה, המאזדה 3 ועוד – ובחו"ל קיימת גם הנעה כפולה. הקרוס-קאנטרי מותחת את הגדרת "רכב הפנאי" – הגובה הכללי ותנוחת הישיבה אומנם גבוהים יותר ב-4 ס"מ, אבל כדי לשמור על מאפייני הניהוג הונמכה חטיבת ההינע, ומכל הסיפור יוצא שמרווח הגחון גדל רק בס"מ ל-14.5 ס"מ נמוכים. לגרסת ה-T5 מרווח של 15.5 ס"מ – עדיין קרוב יותר למשפחתית מאשר לרכב פנאי.
ב.מ.וו X1 הוא דגם עצמאי וברור יותר, אולם גם לו קרובי משפחה – סדרה 3 סטיישן היוצאת שהשאילה פלטפורמה, בסיס גלגלים ומכלולי הנעה. זה אומר שבגרסאות הבסיס, כמו זו שבחנו, ההנעה אחורית. מרווח הגחון גדול יותר, עם 17.5 ס"מ, אבל מעט צנוע ביחס לתחום ומבהיר לאן כיוונו המתכננים. ה-X1 גבוה מהוולוו ב-9 ס"מ, אבל עם 154 ס"מ שוב מדובר בנתון כללי צנוע. הוא גם ארוך יותר ונהנה מבסיס גלגלים ארוך יותר.

מראה-מראה שעל הקיר
הוולוו נראית קלילה וספורטיבית, עם צללית שנעה בין סטיישן לקומפקט, ומזכירה מכוניות עבר של היצרן החל ב-P1800 וכלה ב-480. הבעיה היא שכמעט מכל זווית היא אינה נראית רכב פנאי, וניתן לשגות ולהחליפה ב-V40 רגילה. כן, היא מוגבהת אך ספק אם תבחינו בכך. בניגוד לגרסה שבחנו, הרגילה חסרה חלק מפסי הניקל והמשטחים הכסופים ההיקפיים ונראית אפילו תמימה יותר. בתחום בו הפוזה היא פרט חשוב, זו בהחלט עשויה להיות בעיה.
ה-X1 רחוק מלהיות מלך היופי – הוא לא בולט מספיק ומזוויות מסוימות הפרופורציות מוזרות. אבל ברור שהוא רכב פנאי ומתיחת הפנים שיפרה במשהו את מראה החרטום. ובכלל, החרטום הארוך יוצר תחושה דינאמית שמתאימה לדימוי שב.מ.וו אוהבת לשדר. כן, עיצובו הוא טעם נרכש, אבל בסופו של דבר רוכשים אותו.
צילום: תומר פדר

מה קורה מבפנים
הסיפור ממשיך פנימה. לוולוו סביבת נהג נאה ומודרנית, גם אם למרבה הצער המחוונים המוקרנים מוצעים רק בגרסה המהודרת (ואחרי שראית אותם, הרגילים מעט שגרתיים), והצג המרכזי קטן מדי. איכות החומרים טובה והנדסת האנוש נוחה לרוב. הבעיה היא שממושב הנהג אין שום תחושת פנאי. רוב רוכשי כלי הפנאי אוהבים את תנוחת הנהיגה הגבוהה, ובוולוו ההרגשה היא כמו במכונית רגילה.
לא כך המצב בב.מ.וו, שעם תנוחת הישיבה הגבוהה בהחלט נותנת את התחושה השולטת והמגודלת. אבל גם תא הנוסעים של המכונית הבווארית אינו חף מפגמים. העיצוב אמנם יוצר תחושה יוקרתית עם קווי ב.מ.וו המקובלים ומערך ה-I-דרייב העשיר ובעל הצג הגדול, אבל המראה הכללי פחות מודרני והפלסטיק פשוט ונוקשה, לא רק בחלקים נסתרים. אפילו בחלק המרכזי יש חלקים שמרגישים חלולים והתחושה הפשוטה מגיעה גם לדלתות. אהבנו יותר את האבזור ב-X1, ומסך ה-I-דרייב הרחב עדיף על הצג הקטן שבוולוו (שמצידה גאה במערכת מניעת תאונות עירונית ובצדק).
למרות ההבדל הגדול בבסיס הגלגלים, מבחינת מרחב מאחור הפער אינו גדול כשמדובר ברגליים (יש קצת יותר מקום לרגליים בב.מ.וו וקצת פחות לברכיים), אבל הוא טוב מהותית ב-1X כאשר מדובר במרווח ראש. גם הראות עדיפה בו. כיאה לרכב פנאי, גם תא המטען בב.מ.וו גדול משמעותית מזה הצנום שבוולוו.
צילום: תומר פדר

נוגעים בלחצן ההתנעה

חטיבות הכוח מפגישות בין עולמות שונים. מצד אחד, ניצבת הבווארית עם חטיבת כוח שאפיינה את ב.מ.וו בעבר, ומגיעה מסדרה 3 היוצאת. מדובר במנוע ה-2.0 ליטר האטמוספרי שמייצר 150 כ"ס, ומשודך לתיבת שישה הילוכים אוטומטית (200 קמ"ש, 10 ש' למאה). מולה ניצבת הוולוו עם תפריט עכשווי, שאומר מנוע טורבו קטן וחזק (1.6 ליטר, 180 כ"ס), שמשודך לתיבה כפולת-מצמדים עם שישה הילוכים (225 קמ"ש, 8.5 ש').
זינוק ראשון ב-X1 מפתיע. הוא מרגיש נמרץ, עם תגובות נחושות למצערת ותחושה חיונית. על הכביש הרכב לא מרגיש איטי משמעותית מהוולוו, ונראה שההבדל האמיתי הוא שהוולוו אינה צריכה להתאמץ כדי לטפס למהירויות גבוהות, בעוד הב.מ.וו כן. לא נורא. צליל המנוע נחמד ויחידת הכוח הגרמנית ששה לעלות לכיוון ה-6500 סל"ד. תיבת ההילוכים בב.מ.וו נעימה יותר, אך מרגישה מעט איטית בחצי מצערת (זה משתפר במצב ספורט). אבל על המסלול סימנה וולוו את התמונה האמיתית, ולא הותירה כל סיכוי לבווארית, אותה הביסה בפער עצום. הוולוו מהירה וזה בולט גם בגרסה זו. כיאה למנוע טורבו היא אינה זקוקה למאמץ כדי לשמור על קצב והדחף זמין תמיד. הוא נותן תחושה ששווה לטפס במעלה הסל"ד. לאורך כל המבחן הייתה הוולוו (שחמושה במנגנון עצור והתנע) חסכונית יותר. תחת עומס הפער הצטמצם ל-7.8 מול 8.6 ק"מ לליטר, אך בשיוט גדל ל-12 מול 14 ק"מ לליטר. הממוצע עמד על 10.3 מול 12.9.
צילום: תומר פדר

שנצא לסיבוב?
למרות שהיא נשענת על ה-V40, מתלי הקרוס-קאנטרי מכוילים באופן פחות נוקשה, והתחושה הראשונית רכה ופחות מרוסנת ודינאמית. בפניות רכינת המרכב מוחשית, ויחד עם הגה שמשלב בין תגובה מהירה לחוסר תחושה במרכז, התוצאה אינה נוסכת ביטחון. היא דורשת הסתגלות, אבל כשלומדים לבטוח בה מגלים שהיא מסוגלת להרבה יותר ממה שנראה.
רכב הפנאי הקטן של ב.מ.וו מזכיר את סדרה 3 הקודמת, עם מרכב מרוסן, תחושה רהוטה מהמתלים, והגה בעל משקל נכון ואפילו מעט כבד. היכולת בפניות מפתיעה עבור כלי פנאי, והרכב יכול להעלות שפע חיוכים בזכות ההתנהגות. למרות הגובה אין לו את הרכינה של הוולוו. הוא נוקשה ומגיב מהר להגה וגם לזה צריך להתרגל. על הכביש, למרות ההנעה ובגלל היכולת והכוח הצנוע, צריך להתאמץ כדי לאתגר את בקרת היציבות. גם ההיגוי המהיר והמדויק טוב אך שינויי המשקל בתוך פניה, ובייחוד על פני גלים, מפריעים.
מבחינת נוחות הפערים אינם גדולים. למרות הרכות, הוולוו קצת פחות נוחה מהצפוי, בעוד שבב.מ.וו הקשוחה המתלים משדרים פעולה נכונה. הוולוו מסתדרת מעט טוב יותר על מהמורות קטנות וקצת פחות על הגדולות ולכן בכביש בין-עירוני משהו בב.מ.וו מרגיש יותר עסוק. וזה ממשיך גם לעיר, שם הוולוו מעט עדיפה על מפגעים קטנים אך מתקשה על הגדולים. הוולוו מרגישה רגועה וקלה יותר לנהיגה במהירות גבוהה על כביש שאינו מושלם. הב.מ.וו שקטה יותר מבחינת רעשי הכביש (משמעותית), אך מעט יותר רועשת מכיוון הרוח. לבלמים בב.מ.וו פעולה מדויקת ונחושה יותר.

רגע, לא סיימנו
הסיבה ששני הכלים גובים פרמיה מסוימת היא הפנאי ולכן ירדנו לשבילים שחידדו את יתרון הב.מ.וו. על שבילים מחוספסים ה-X1 הרגיש הרבה יותר נכון ומוצק. המתלים שלו עבדו ושידרו תחושת ביטחון שאפשרה לנוע בקצב הרבה יותר מהיר. הוולוו הרגישה שברירית ונחבטת במצבים אלה, ולמעט על שיבושים קלים, לא שידרה נוחות וחייבה האטה. הקינוח נשמר לשבילים המפולסים והמהירים של צפון הנגב. אנחנו רגילים לנהוג בכלי פנאי 4X2 עם הנעה קדמית אך ה-X1 שונה. יש לו הנעה אחורית שהופכת את השבילים לחוויה. הקרוס-קאנטרי משתפרת על שבילים אלה וחוזרת להציג נוחות טובה ויכולת מהירה, ובכל זאת על בורות או שיבושים גדולים יותר (שעלולים להגיע) היא נחבטת ומרגישה פחות חסונה.
צילום: תומר פדר

מסכמים עניינים
הפעם לא היו ספקות לגבי ההכרעה. הקרוס-קאנטרי נעימה, יפה, טובה ועם ביצועים מפתיעים, אבל היא לא נראית כמו רכב פנאי, לא יוצרת אשליה כזו ובסופו של דבר מרגישה רוב הזמן כמו V40 רגילה. לכן, לא מצאנו הגיון ממשי בלהעדיף אותה על פני ה-V40 הדינאמית והזולה יותר. ה-X1 אולי אינה נאה במיוחד, אבל היא משדרת מסר ברור ונכון יותר לקהל היעד, זה שרוצה מראה פנאי וישיבה גבוהה. כבונוס מתקבלת התנהגות מהנה ואופציה נדירה לחוויה מוטורית כאשר יורדים לשבילים.