ראלי יוון 2013 הסתיים היום ואין ספק שהצוותים הישראלים שהתחרו נחלו הצלחה. רז הימן והלל סגל מצוות פוינטר חוזרים עם המקום הראשון בזמן הכללי ובקטגוריית ה-T1; שי שפירא והראל גולסט לוקחים את המקום הראשון ב-T2 ורביעי סה"כ; ניצן ועידו שקל מגיעים למקום השלישי בקטגוריה ובדרוג הכללי.
ראלי יוון, אחד מהאירועים בסבב הבלקן, הסתיים (יום שישי) עם הצלחה גדולה של הצוותים הישראליים. 100% מכל 7 כלי הרכב, אופנועים ומכוניות, בעלי לוחית הזיהוי הצהובה/כסופה עברו את קו הסיום. בניגוד ל"הצלחות הכבירות" שמדינת ישראל צוברת בענפי הספורט כמו למשל כדורגל, בספורט המוטורי ספורטאים ישראלים זוכים להערכה רבה מאוד והמרוץ הזה אכן נתן עוד חותמת.
רשימת המתמודדים בראלי השתנתה עד הרגע האחרון, אבל סה"כ על קו הזינוק עמדו כ-130 אופנועים וטרקטורונים, 9 מכוניות מקטגוריית T1 ועוד 3 כלים ב-T2. הראלי עצמו בנוי בצורת כוכב. כל הצוותים שוכנו בעיירה ציורית על חוף הים בשם נפפקטוס. בכל יום יצאו הצוותים לשני מקטעים מדודים עם הפסקה באמצע למתן שירות. למרות שראלי יוון הוא אירוע יחסית צנוע שאינו מכיל קבוצות יצרן או את אריות התחום, הפעם הגיעו כמה כלים מעניינים ובנוסף לצלילי סימפוניית הצילינדרים התפתחה תחרות בחוד ה-T1.
את רשימת הישראלים הובילו צוות פוינטר, רז הימן והלל סגל על גבי הרכב הצהוב מהעמק. עוד לפני האירוע יצאה הצהרה ברורה. "לא נסתפק במקום כלשהו על הפודיום, אלא רק במקום הראשון." הם אמרו בפה מלא במסיבת העיתונאים. אז בשלושת הימים הראשונים הם מילאו את השורה השנייה בטבלה. הם אמנם נדבקו למתחרה היווני על גבי הפאג'רו הלבן, אך נשארו במרחק קבוע ממנו עם צמצום זמנים קל מסטייג' אחד לשני.
ביום החמישי חל המפנה ופאנצ'ר קטן ורגיל הכריע את המתחרה היווני. במקום להחליף את הגלגל בכמה דקות, נתקע הצוות עם מגבה נוזל שמן וחוסר יכולת להרים את הפאג'רו הלבן ולהוציא את הגלגל. 20 דקות, ובדיעבד גם מרוץ שלם, עלה להם הג'ק המנוזל. אל היום האחרון הם זינקו עם אוברדראפט של 11 דקות, המון זמן במונחים של סטייג' אחד בן פחות מ-100 קילומטרים. בנוסף, מולם ניצבים שועלים ותיקים ולמודי ניסיון מספיק כדי לא ליפול בדברים הקטנים, בטח לא בסוף ועוד שהם מובילים. ביום האחרון, עקב הלחץ והרצון לסגור את הפער, הצוות היווני עשה טעות במעבר צר. פגיעה בסלע שברה את הג'אנט האחורי וקברה את הסיכוי להגיע לפודיום הנכסף. הצוללת הצהובה שוב חוזרת הביתה עם גביע ולא סתם אחד, גם המקום הראשון בקטגוריית ה-T1 וגם הרכב המנצח באירוע כולו.
צוות טלפארמה/מגע בביטוח סבל לאורך הראלי כולו מתקלות קטנות ומעכבות אך לא משביתות. זה החל בשדה ראייה שצומצם בגלל תנועה מוגבלת של המגבים, המשיך בתקלות טכניות קטנות שכללו חלקי מתלה כמו תפוח הגה, משולשים אחוריים, זרוע רדיוס ועוד כמה תקלות שטופלו על ידי הצוות הטכני בשעות הערב המאוחרות. את היום האחרון החלו האב ובנו, ניצן ועידו שקל, במגמה לשמור על המקום ולהגיע לקו הסיום. טעות קטנה בניווט חייבה אותם לנוע לאחור, אבל המראה שנשברה יום קודם והעובדה שעידו הנווט הביט בספר הדרך בזמן שניצן הנהג משוכנע שהוא מביט לאחור, גרם להם להיבלע בהפתעה לתוך שדה נמוך בצד השביל. הרכב הכחול נשכב על הצד והמתין למושיע. וזה לא אחר להגיע. צוות עמי גולסט הגיע לאחר כמה דקות. המחשבה על איבוד המקום בכלל לא עברה בראשם, הרצועות נשלפו והכחול הוחזר לעמוד על הגלגלים לא לפני שהשלים גלגול מרשים. מה שבעיקר הרשים הוא שהוא התייצב על המדרגה השלישית בקטגוריית T1 ובדרוג הכללי.
חוזרים אל הפאג'רו האדום, צוות עמי גולסט, הגיעו אל האירוע כחלק ה"ירוק" בחבורה, פעם ראשונה עבורם בראלי בינלאומי ואם לשפוט, הם הציבו לעצמם סטנדרט גבוה מאוד לפעם הבאה. מהיום הראשון הבינו שי שפירא על ההגה והראל גולסט על הטרא-טריפ וספר הדרך, איך עובדים נכון בניווט. ניהול זמנים נכון ונהיגה חלקה הציבה אותם בטופ כבר בהתחלה. ביום החמישי הם סבלו משני פאנצ'רים שעיכבו אותם ומשאבת הגה כח ששבקה. ביום השישי החילוץ מהפסקה הקודמת עצר אותם לזמן רב, אך דבר לא מנע מהם את המדרגה הגבוהה בפודיום ה-T2 ואת המקום הרביעי בדרוג הכללי.
גלעד בנאי, כפי שכבר כתבנו בימים הקודמים, לא הגיע עד יוון כדי לטפס על פודיום, הוא בא כדי ליהנות. כל תוצאה שכוללת את סיום המרוץ נחשבה כהצלחה מבחינתו. מקום 63 בדירוג הכללי ו-27 בקטגוריה על 450 סמ"ק.
דורון וינטר הוא היחיד מבין כל האופנוענים שהצהיר בתחילת השבוע שהוא בא להתחרות. הוא לא הסכים לתת תשובה מוחלטת מה ייחשב כהצלחה ועל מה נוכל לתת לו ציון נכשל וכמו שהדברים נראים, אחרי שבוע של תחרות, מקום 11 בקטגוריית M2 ו-35 מבין האופנוענים, האיש לא נראה מדוכדך או מאוכזב והרף לאירוע הבה הוצב.
יוסי לוי וניר קלומק הצטרפו לקטגוריית האדוונצ'ר, קבוצת אופנוענים שנעה על המסלול אך עושה זאת בעזרת מכשירי GPS וללא מדידת זמנים, אצלנו זה נקרא רייד. שניהם סיימו את הראלי מבלי לסבול מתקלות מיוחדות (למעט 60 ק"מ שנסעו בטעות באחד הימים). אגב, לפחות לאחד מהם זה דגדג לחזור לבלקן, אך יחד עם כולם כמתחרה.
ואי אפשר לסיים כתבה על ראלי בינלאומי כל כך מוצלח מבלי להזכיר את האנשים שעמדו מאחורי הקלעים ונתנו לצוותי המרוץ את השקט, טיפלו בלוגיסטיקה, סייעו בתיקון תקלות ובעיקר תמכו מוראלית. על הצד הטכני אמנו ויקו אסולין, אריה גולסט וקובי שייער. על הקשר עם הארץ והתפוצות, איריס סגל. על הסעת העיתונאים וסיוע בצילום, אורית ונטע שקל ונועה הימן.