קאן-אם קומנדר ופולריס RZR
"גז, גז, פחות גז!" צועק לעברי דני. אני, שנמצא בזווית של 75 מעלות בערך, ישוב בתוך סבך צינורות וספון בתוך מושב באקט שלוחץ עליי יותר משאני לוחץ על הגז, לא ממש מקשיב ומועך את הדוושה לעוד שבריר שנייה. עכשיו אני כבר במה שמרגיש כמו 90 מעלות, עם לב בתחתונים, כשמלפני נשקפים רק שמיים כחולים, ממלמל תפילה קטנה לבורא – בכל זאת אנחנו כאן קרוב, בהרי ירושלים. בסופו של תהליך, שנמשך רק שניות בודדות, אני מטפס מעל קבוצת הבולדרים שנראתה כמו אתגר בלתי עביר בעליל, אבל התבררה כחטיף קליל לכלי שמתחתיי ומסביבי. מסדיר את הנשימה ודוחף את הלב חזרה למקומו הטבעי. האדרנלין הזה תפס אותי בביצים ויש לי הרגשה שלא הוא, ולא אני, רוצים לשחרר. איזה כיף.
קאן-אם קומנדר – התשובה הקנדית
יבואנית פולריס, וסיבותיה עמה, סירבה בתוקף לספק רייזר למבחן. לוותר לא התכוונו, אז פנינו לאדם נפלא בשם דני פרל (לא מאמינים לנו? גגלו "דני פרל", כאן קצרה היריעה מלספר הכל), שנרתם בשמחה למשימה, ומביא איתו את ה-RZR הפרטי שלו. בכלי של דני נעשו כמה שינויים כיאה לייעודו התחרותי: הותקן כלוב בטיחות תיקני ומושבי מרוץ של ספארקו עם חגורות ארבעה עיגונים. הוא גם ניתק את התגבור החשמלי להגה עקב העדפה אישית, ובתור בונוס הגיע מצויד בערכת קפה וסט כלים וחלקים עשיר. זה יתגלה כחשוב מאוד בהמשך... שאר המכלולים – מתלים, מנוע ותיבה – נשארו נאמנים למקור.
צילום: מערכת אוטו, נטי לוי "גז, גז, פחות גז!"
היוםקאן-אם הקנדית, חלק מקונצרן הענק בומברדייה, צפתה בעיניים כלות בהצלחת הרייזר של פולריס שהושק ב-2009, ולא הייתה לה שום כוונה להשאיר את שוק ה-Side-by-Side הספורטיביים ליריבתה הגדולה. זה לקח לה שנתיים, אבל התגובה שלה הייתה כמיטב המסורת האמריקאית (והקנדית, מתברר) – גדול יותר, חזק יותר, מאובזר יותר. למשפחת הדגמים החדשה היא קראה קומנדר, ולמרות הרושם הראשוני, מבט מעמיק מגלה הבדלים רבים בין הקומנדר לרייזר – הקומנדר קצת פחות ספרטני, קצת פחות ממוקד בתחום הספורט והכיף.
שימושיות היא שם המשחק כאן: ארגז המטען האחורי גדול בהרבה ומתרומם (הייבר) בהינף ידית. הוא מאפשר העמסה של 272 ק"ג, כשמתחתיו נחבא לו תא מטען סגור – רעיון שימושי שיכל להיות יעיל הרבה יותר אם היה מציע אוזני קשירה ולא היה שוכן ממש מעל האגזוז, מה שמביא את תכולתו לטמפרטורת רתיחה. יכולת הגרירה עומדת על כ-680 ק"ג מכובדים. בקאן-אם מתגאים בתא הנוסעים, ובצדק – אין כאן את הספרטניות חושפת הברזלים של ה-RZR. הוא מרווח מאוד, מאובזר (יש תא כפפות שימושי, תא אכסון בין המושבים ואפילו מחזיקי כוסות!) ומגומר היטב. המושבים עצמם נאים ונוחים, והאלמנט המגניב בהם הוא היותם ניתנים לפירוק – שימושי בהפסקות קפה, בין אם אתם עובדים או סתם מתפרעים בשדות. רק נציין כי אופציות אבזור וזיווד הקומנדר רבות ומגוונות, ויש גם הכנה לכננת.
צילום: מערכת אוטו, נטי לוי ההגה הנאה למראה ניתן לכיוון לגובה אבל לא למרחק. הנוסע מקבל ידית אחיזה נוחה ממולו, כאשר בינו לבין הנהג ניצבת ידית אחיזה נוספת, דמוית ג'ויסטיק. לוח המחוונים ייתן לכם נתונים לרוב: מהירות, סל"ד, מד חום מנוע (עובד, בדקנו...), מד דלק, חיווי על מצב התיבה, שעון – ואפילו הודעה על היותכם לא חגורים! ואם אתם טיפשים מספיק בשביל לרצות לנהוג בכלי כזה לא חגורים, דעו שהקומנדר לא טיפש כמותכם, ויגביל אתכם ל-30 קמ"ש. עוד כולל הקוקפיט כפתור התנעה, מתג "ספורט", ושילוב להנעה כפולה ועוד אחד לנעילת דיפרנציאל.
מנוע "רוטקס" בתצורת וי-טווין בנפח 1,000 סמ"ק – שמותקן, בניגוד למקובל, באמצע הכלי, בין הנוסעים ולא מאחור (וכן, כמו תא המטען הסגור והאגזוז, הסידור הזה מתאים יותר לקנדה הקפואה מאשר לישראל בשיא הקיץ) – אחראי להנעת 585 ק"ג, לפני נוסעים ומטען. וזה, המנוע, הוא זה שהופך את הרייזר שכאן יותר לנקודת יחוס מאשר להשוואה ישירה. כי עם 85 סוסים, הקומנדר 1000 פשוט טוחן, עושה רכבות ומשאיר אבק (במלוא מובן המילה) לרייזר בכל מבחן תאוצה שתבחרו ומשאיר אותו הרחק מאחור גם במהירות הסופית – היכן שהרייזר כבר רק צובר מהירות, הקומנדר עוד מאיץ.
צילום: מערכת אוטו, נטי לוי בורחים מהאבק
על קטע כביש ישר ראינו גם 120 קמ"ש על השעון. פולריס, כמובן, לא יכלו לעמוד בבושה – והוציאו את הרייזר 900, שחזק עוד יותר... השאר דווקא דומה למה שיש ברייזר – תיבת העברה רציפה (עם מצב ספורט) מעבירה את עדרי הסוסים אל צמד הגלגלים מאחור, כאשר בלחיצת כפתור קלילה תוכלו לעבור להנעה כפולה. נעילות הדיפרנציאל מלפנים (מצמד ויסקוזי) ומאחור אמורות לעזור בשטח טכני – עוד נחזור לזה. המתלים – עצמות עצה כפולות מלפנים (כמו ברייזר, אבל קצרות יותר) וזרועות עוקבות מאחור (בניגוד לעצמות עצה ברייזר) – משתמשים ביחידות קפיץ/בולם מתוצרת פוקס (HPG), עם מיכל מלאי נפרד, ומציעים אפשרות כיוון לשיכוך הכיווץ ולעומס הקפיץ. מהלכם עומד על 25.4 ס"מ, כשמרווח הגחון עומד על 27.9 ס"מ מכובדים.
בוקרמתחילים לזוז, ואני מתיישב לצידו של דני ב-RZR. דני מייצר מיידית קצב שמעורר, אצלי לפחות, פחד-פליאה-הפנמה-הערכה, ורצון עז לעבור אל מושב הנהג – ניצן, אגב, טוען עד עכשיו שהוא רק נתן לנו להתרחק כדי לשמור על מרווחי אבק. כנראה שעשינו ממש הרבה אבק... אני לא מחכה הרבה ומפציר בדני להעביר אליי את המושכות. זו הפעם הראשונה שלי ברייזר, ואני מבין מיד מה הפך אותו ללהיט. היכולת שלו לגרום לך להרגיש נהג-על, לא משנה אם על השביל המהיר או במכשולי עבירות, פשוט ממכרת.
אני עובר מה-RZR של דני אל הקומנדר, וההבדלים בולטים עוד לפני שזזנו מילימטר. התחושה היא של כלי גדול וגבוה יותר, והמושבים המקוריים נוחים יותר – אבל אוחזים פחות, כמובן. התנעה, שילוב קליל ל-H ליטוף של דוושת הגז ואני מתוגמל בניעור חד. תגובת דוושה חדה מדי בתחילת מהלכה (ציפיתי ליותר מדוושת העל-חוט הראשונה בקטגוריה) ומצמד חסר ליניאריות בועטים ביציאה מהמקום ומהצד השני מייצרים בלימת מנוע חריפה מאוד בעזיבת דוושה. זה יתגלה בהמשך כבעיה בתנאים טכניים, אבל רק מעצים את תחושת ה"מנוע מפלצת".
צילום: מערכת אוטו, נטי לוי אנחנו עדיין על השבילים הקשים והמחורצים של השפלה, טסים לכיוון לטרון ומשם הלאה על דרך בורמה. הקומנדר מהיר מאוד, כשהמתלים הקשיחים שומרים על ריסון המרכב אבל במקביל מטלטלים וחובטים בנוסעים הרבה יותר מאלו שברייזר. זה לא מה שזכור לנו מההשקה, וטלפון ליבואנית מגלה כי אכן, מישהו (בעל נטיות מזוכיסטיות, ללא ספק) הקשיח משמעותית את המתלים. החזרת הבולמים לכיול המקורי ריככה אותם משמעותית, אך עדיין לא מדובר בריחוף הרייזרי. מצד שני, הם שומרים את הגחון גבוה יותר מעל הקרקע. בסופו של יום זה עניין של טעם – ניצן מעדיף את הביטחון שהם מקנים בתקיפת רצף מכשולים. אני מעדיף את הכליות שלי שלמות.
ההגה אינו מתוגבר כלל ומשקלו כבד למדי. זה לא עוזר לו להעביר אליכם פידבק או דיוק ברמה מספקת, והמצב הופך לטבעי פחות כשתרתמו את הגלגלים הקדמיים למשימת ההנעה. בלימת המנוע החזקה מתגלה כחלק אינטגרלי מכלי הניהוג – עזיבת דוושה לפני הכניסה לפנייה מעמיסה את הפרונט והפניית הגה קלה היא כל שנדרש כדי לשים את הקומנדר על הצד. המנוע כבר ידאג לעניינים משם ועד לאן שתעזו... עם קצת תרגול כל פניה נלקחת בהחלקת כוח מרוממת אגו (ופיסות קרקע) משל הייתם לואב כשלאטוולה נושף בעורפו. אין ספק שבידיים מיומנות הקומנדר ישאיר הרבה מאוד אבק (ואבנים מתעופפות) כמעט לכל כלי שתחשבו עליו. ועם יכולת כזו, טוב שיש ארבעה דיסקים מאווררים (214 מ"מ), שאומנם לא מצטיינים ברגש, אך לא חסרים עוצמה ועמידות.
צילום: מערכת אוטו, נטי לוי השמש עכשיו ישירות מעלינו, והקסדה הופכת לקדירת עור-מח-עצמות. אני חוזר לרייזר, 10 דקות של השתחלות והירתמות וקדימה ל"משלט 21". דני מוביל אותנו בקצב מהיר ואני מתרכז בלשמור על עקבותיו. ה-RZR מתקשר איתי טוב יותר דרך הידיים (הגה), הישבן (שלדה) והרגליים (דוושות). מגיעים לתחילתה של העלייה הידועה לשמצה ואני חוזר אל הקומנדר. כאן, בתוך סבך הסלעים והדרדרת במעלה ההר, לכוח יש פחות חשיבות, ייאמרו לכם המומחים, מאשר היכולת להורידו לקרקע. אולם אם אתם מגלים פתאום שמישהו החליט לנתק את נעילת הדיפרנציאל בכלי שלכם, טוב שעומד לרשותם מנוע חזק מספיק כדי לפרפר את דרככם מעלה. זה אפילו יוצא פוטוגני יותר מהנונשלנטיות שבה מטפס ה-RZR הנעול למשעי מעלה, כשמספיק גלגל אחד עם אחיזה כדי להמשיך ולהתקדם. ועם מהלך מתלה של 30 ס"מ, יש בדרך כלל יותר מגלגל אחד ששומר על מגע טוב עם הקרקע. בהמשך דאגנו לסיבוב נוסף בקומנדר עם נעילה תקינה. ההבדל כמובן אדיר, אך חוסר היכולת למנן בעדינות את הכוח עדיין גורמים לקומנדר להיות הכלי הפחות טוב בתנאים הללו.
אלא שבזחילה הזו, בחום הישראלי, אנחנו מגלים שלא רק אנחנו סובלים מהחום. נורת "Check engine" נדלקת בלוח השעונים, יחד עם כיתוב "Limp home". בדיוק הזמן לעצירת קפה בצל אחד העצים. הקומנדר מתקרר ואנו ממשיכים בטיפוס.
בשורה התחתונה, שני הכלים מאוד מרשימים ביכולתם הכוללת. אמנם תוואי המבחן לא הגיע לדיונות עמוקות – וגם לא מצאנו בוץ עמוק משום מה – אך אין לנו ספק שהכלים הללו יוכלו להגיע מהר יותר ורחוק יותר מכל כלי עם הגה שנמכר בארץ, ואם נעצרתם זה רק בגללכם.
צילום: מערכת אוטו, נטי לוי שביתה קנדית
בין ערבייםהאמת שלא רצינו להפסיק לנהוג וניצן עוד תכנן על סשן צילומים באור ערביים. אבל לקומנדר היו תוכניות אחרות – דווקא בקטע מנהלי, בדרך למטה מההר, החליט בורג אחד שנמאס לו – והשאיר אותנו בלי היגוי. מיטב כישורי האלתור הצליחו בסוף להוריד אותנו מההר, רק כדי לחכות שעות לחילוץ שנתקע בפקקים כבדים בשער הגיא. הזדמנות מצוינת לנתח בראשי את המבחן.
ערב ולילהשוק רכבי ה-SBS נמצא בנסיקה בעולם ואצלנו, ולכך אחראי במו גלגליו התפוחים ה-RZR של פולריס, שנהנה עד עתה מהיעדר תחרות רצינית. לא עוד. הקומנדר של קאן-אם הוא כלי מרשים, אפילו מאוד, שמציע שימושיות ואיכות חיים עדיפה על הרייזר. אלא שזה מגיע עם מחיר בדמות משקל וגודל. המנוע האדיר הוא ספק חיוכים בלתי נדלה, אך כדאי שקאן-אם ילטשו עוד קצת את תגובת הדוושה הראשונית. השלדה והמתלים מגבים בהצלחה את הצ'קים שרושם המנוע, והתוצאה היא כלי מגוון ורב יכולת – ולא פחות חשוב מהנה ומלהיב. הבעיה היא שהמחיר גבוה לא פחות מהיכולת. 130,000 טבין ותקילין! איזו באסה...
