הם הגיעו מכל קצוות הארץ (צלם: אורי שר)
הכול התחיל ברעיון שעלה במוחי בשעות אחר הצהריים של יום שישי קייצי, עת עזבתי את משרדי אוטו בשעה מאוחרת למדי. המתחם התעשייתי, ההומה בדרך כלל, היה כמעט ריק מאדם ומכוניות. "יהיה נהדר לעשות כאן מסיבה" אמרתי לעצמי. בעיני ראיתי מסיבה של כ-150-100 איש, עם בירה ונקניקיות, כמה מכוניות תצוגה יפות ברקע וזהו בעצם. העליתי את הרעיון לאליק שנדלק אבל רצה לדעת מה הפואנטה. "סתם" אמרתי לו. "אי אפשר בלי פואנטה" פסק בני בכורי, לו כזכור, העברתי את ההגה של אוטו, ושלח אותי לשוב ולחשוב. וממש כמו באגדות הרעיון צץ דווקא במקלחת. "מכוניות יפות" צרח בראשי הקול. "מכוניות של אנשים ומועדונים". מכוניות מכל הצבעים והמינים. חדשות, ישנות, קטנות, גדולות, חדשות, עתיקות משופרות ואורגינליות. העיקר שתהיינה יפות.
עד שהגעתי למערכת, הרעיון כבר היה מוסדר. אנשים יבואו להראות את היפיפיות שלהם ועוד יותר אנשים יבואו לראות אותן. אליק נדבק בהתלהבות, יחד איתו נדבקו גם כל אנשי אוטו. התחלנו לעבוד. הנהלת בית מולדבסקי הסכימה ואישרה. עיצבנו כרזה ופרסמנו אותה באתר ובדף הפייסבוק שלנו באינטרנט. תוך מספר שעות קיבלנו כ-200 אישורים והבנו שפגענו בול. התברר שהצמא של חובבי הרכב האמיתיים בארץ לאירועים, גדול מזה של קורבט משנות השבעים לבנזין עתיר עופרת. הבנו גם שיהיו לנו קשיים בטיפול באירוע גדול מדי ולא המשכנו לקדם את האירוע. ובכל זאת מבול המאשרים הלך וגבר ואיתו הלחץ אצלנו באוטו. יאיר התמנה לרכז את האירוע, יחד תכננו שטחי חנייה נוספים, נקודות שמירה והכוונת תנועה. בזמן הקצר שנותר ישבנו מדי יום, לדיון בפרטים הטכניים, הסדרי הגישה וכולי. במקביל, עליתי לרשת מדי ערב, השבתי על שאלות, הסברתי שבמתחם המרכזי יציגו בעיקר מועדונים לפי הרשמה מוקדמת, ביקשתי מהאנשים סבלנות והאמינו או לא – ניסיתי להנמיך במשהו את הציפיות. הפניתי את אנשי המועדונים לגיא שתכנן את מיקום המכוניות במתחמים המרכזיים.
צילום: ניצן אביבי, אורי שר,שחר אלגזי, GUY. G, אליק מוס, יואל שורץ
פורד מוסטנג GT500 (צלם: אליק מוס)
כשהגעתי בבוקר האירוע למקום, ראיתי את צוותי העבודה משלימים את העבודות האחרונות, חייכתי כשהבחנתי בשילוט הקורא לנהיגה אחראית מול ברזי הבירה והתרשמתי מתשומת הלב לפרטים. זהו, זה באמת קורה. עכשיו צריכות להגיע כוכבות האירוע – המכוניות. בינתיים רק המלכה לבית רולס רויס כבר עמדה במקומה, צפתה במגרש החנייה המתרוקן ממשפחתיות נפוצות, וציפתה באורך רוח. לרגע חלף במוחי החשש שאולי התצוגה לא תעמוד בציפיות, אבל ממש באותו הרגע צפרו ליד מחסום הכניסה שלושה מתוך ארבעת הרוביקונים האימתניים וגירשו בצמיגי ענק ומראה דורסני כל רמז לחשש – אם כך נראים הנציגים של מועדון רנגלר, ברור שהתצוגה שנראה בהמשך תהיה חד פעמית.

השעה הייתה מוקדמת, החניון של המרכול, עדיין המה מכוניות והרוביקונים הצטרפו לרולס והבטיחו חגיגה. מחוגי הזמן עברו להילוך גבוה. קבוצות-קבוצות הגיעו לפני המחסום והופנו על ידי אריאל לגיא שכיוונן למיקומן. מועדון אלפא מובל על-ידי מונטריאול יפיפייה, הרודסטרים חסרי הגג, המזראטי הלבנה עם הקלשון הענק בחזיתה, מועדון אלפא קלאסיק, ניסאן GTR, בייקר עם רפליקה של הפורד מרקורי 47 ששימשה את סילווסטר סטלונה בסרטו קוברה. אין רגע לנשום.
צילום: ניצן אביבי, אורי שר,שחר אלגזי, GUY. G, אליק מוס, יואל שורץ
התנועה זורמת (צלם: אורי שר)
צפוף ליד השער – ילדים עם מצלמות, מבוגרים עם מצלמות, מצלמות עם מצלמות. אני משתדל לפנות קצת את הכניסה למורגן מדהימה שהחליפה את הסופר 7 שלקתה בשפעת. מספיק לברך כמה חברים לשלום ורץ הלאה למקם מאך 1 בחלק האחורי של הסופרמרקט. האנשים זורמים בהמוניהם, בירה פירוני זורמת מהברזים ושני בני מנצחים על תזמורת סדרני התנועה שמזרימה את התנועה קדימה, קדימה: למתחם המרכזי, לחניון המשופרות, וגם ליד המדרכות. מזל שלא חם מדי. האם ראיתי עושר כזה של מכוניות על שטח כל כך קטן? לא בטוח. לאיפה שלא מפנים את הראש רואים מכוניות מדהימות, הפורשה הלבנה של יעקב אלטר, הפרארי 308 של זומר, C63 AMG ו... היי, מה זה, ס-ו-ס-י-ת-א? לצידן שלל מוסטנגים ישנים – אחד אורגינלי משנות ה-60', "אלינור" שרירית ושתיים חדשות לגמרי. ויש את מועדון אבארט עם פתוחה וסגורה ושתי טריביוטים. עצור זמן, עצור! למה אתה ממהר דווקא עכשיו כאילו היית אודי R8 V10 שמגיח מול עיני.
צילום: ניצן אביבי, אורי שר,שחר אלגזי, GUY. G, אליק מוס, יואל שורץ
וואסם עם "קיט" – רפליקת אביר על גלגלים (צלם: אליק מוס)
אני עובר ליד השבי פיק-אפ 54 של דורון, ששודרג בצבע תכלכל והוא מרהיב מתמיד. מאחוריו אני רואה בימרים שחורים, חלקם נושא את סמל ה-M הנחשק, את מועדון STI, מרקיורי ירוקה עם זנב ארוך ופרופורציות שהיו מקובלות ואינם עוד. אוהבי רכב משולהבים עוצרים אותי – הם הגיעו מהצפון הרחוק ורוצים להגיד תודה וצילום למזכרת. לוקח אוויר. הנה מועדון פאל רייסינג. חייב לעצור ולהחליף מילה עם האנשים אותם פגשתי לראשונה בדף האירוע בפייסבוק. זה מועדון המאגד יהודים וערבים באהבה אחת משותפת, האהבה למכוניות. עוצר לרגע כדי לחבק ולחלום יחד איתם על גשר של שלדות, מנועים וצמיגים שיגשר בין העמים הקרובים כל כך וגם רחוקים כל כך האחד מהשני. ולהשתאות מול וואסם שגנב את ההצגה מכולם עם "קיט" שלו – רפליקה מופלאה של 'אביר על גלגלים', אותה הרכיב בעצמו מטרנס-אם וקיטים שונים. אני יוצא לרגע מהמתחם הסגור לראות עם החזון שלי על מכוניות שחונות גם בחוץ מוכיח את עצמו. נתקל בארבעה וולסטרים כל אחד בפסטלי אחר, שלוש מכוניות עם כנפי ברבור המונפות באוויר, יגואר XK חדישה וענתיקה גבוהה כולה בשחור. לא מספיק לעמוד קצת יותר על קנקנן של אלו וחוזר לשאת ברכות במיקרופון אותו הצליח סופסוף הדי-ג'יי לחבר למערכת המוסיקה.
צילום: ניצן אביבי, אורי שר,שחר אלגזי, GUY. G, אליק מוס, יואל שורץ
לחבק ולחלום (צלם: ניצן אביבי)
סיבוב נוסף מגלה שבסיבוב הראשון החמצתי את היופי הנוסטאלגי של הסובארואידים, את האלגנטיות של תצוגות PSI ו-PCR, את החיפושיות-על-סטרואידים ליד מועדון VAG וטופ קארס. רוצה להמשיך ולטייל, אבל ביציאה מתחיל אקשן המזכיר את סרטי מהיר ועצבני. לא רוצה לסיים את האירוע בטעם מר, וניגש לכולם כדי לנסות ולעשות קצת סדר. וזה נגמר. המגרשים ריקים, האדרנלין אזל. אני יושב ליד ברז הבירה היבש (עברו דרכו 300 ליטר במהלך האירוע), מסתכל בעייפות על אנשי הניקיון שמחזירים את המצב לקדמותו וכבר מתחיל לגבש בראש את האירוע שיבוא. כמו שנהג לענות אנזו פרארי זצ"ל לשאלה "איזו פרארי אתה הכי אוהב" – "את הפרארי הבאה". אינשאללה ושנה טובה לכולכם.