יונדאי ix35 FCEV
יונדאי אולי לא נתפסת כמותג חדשני או פורץ דרך, אך יצרנית בסדר גודל כזה לא יכול להרשות לעצמה לפגר מאחור בכל מה שקשור לטכנולוגיה בכלל, ולהנעה אלטרנטיבית בפרט. וכדי לעמוד בדרישה העמידה יונדאי תקציב ענק למרכזי הפיתוח שלה ברחבי העולם, ובמיוחד למרכז הראשי בקוריאה, בו ביקרנו.
בשער הכניסה עולים לאוטובוס אנשי הביטחון הקוריאנים עם קופסה גדולה ודרישה חד משמעית – להשאיר איתם את כל המצלמות שלנו. את הטלפונים משאירים לנו, אבל לא לפני שעובד מסור מדביק מדבקה שחורה על עדשות המצלמות המובנות במכשירים הסלולאריים. מיד אחרי השער גם מתברר שהזהירות הקוריאנית לא הייתה מוגזמת – כל כמה רגעים אנו נתקלים במכונית עטוית הסוואה שחורה. חלקן דגמים שאו-טו-טו יצאו לשוק, חלקן מכוניות שרק מנסות טכנולוגיה חדשה – ואת התמונות של כולן היו שמחים לקבל עורכים ברחבי העולם. אבל אנחנו כאן בעיקר כדי להכיר מקרוב יותר את התוכניות של יונדאי לגבי העתיד הפחות מיידי, זה שבו ישחק החשמל תפקיד הולך וגדל.
וראשית כל – אל חדר ההרצאות. לשמוע מפי האתון מי, מה ולמה. עיקרי הדברים לא שונים ממה ששמענו מיצרנייות רבים אחרות – הנעה חשמלית מבוססת סוללה מתאימה למכוניות עירוניות: מכוניות קטנות יחסית המיועדות לטווח נסיעה קצר. מכוניות גדולות יותר, שיצטרכו לכסות טווחים ארוכים, יצטרכו לבחור בשיטות הנעה אחרות. בטווח הקרוב מדובר בעיקר על טכנולוגיות היברידיות – שכבר מיושמת בסונטה האמריקאית – ובטווח הארוך יותר על טכנולוגית תאי דלק.
צילום: מנהל המחסומים העיקריים העומדים בפני יישום רחב של טכנולוגיית תאי הדלק במכוניות הם מחיר יחידת תא הדלק, שעדיין גבוה מאוד, ופריסת תשתית התדלוק במימן. בשני הסעיפים חלה התקדמות רבה בשנים האחרונות – יש כבר סטנדרט מקובל למערכת תדלוק מימן ותפוצת התחנות נמצאת בעלייה מתמדת: בסביבת סיאול יש למשל כבר כ-30 תחנות תדלוק במימן, והפריסה באירופה היא כזו שרכב ניסוי של יונדאי הצליח לחצות את היבשת מצפון לדרום תוך התבססות על תחנות קיימות בלבד. ומה לגבי הבטיחות? אנשי יונדאי טוענים שלחששות הרחבים שמעורר המימן בציבור אין בסיס – הם ביצעו שורה ארוכה של ניסויים בהם ריסקו ושרפו מכוניות עם מיכלי מימן, ובכל המקרים המכוניות הראו בטיחות, משמע נטייה נמוכה יותר לשריפה או פיצוץ, עדיפה על פני זו מכוניות עם מכלי בנזין.
ולא סתם ערכו אנשי החברה ניסויים נרחבים – ביונדאי עמלים בימים אלו על הליטושים האחרונים ל-ix35 מונע תא דלק, שיוצג עוד השנה ויוצע למכירה לציבור הרחב. או בעצם, לציבור לא כל כך רחב – רק 1,000 מכוניות ייוצרו בשלב הראשון, ולכן מדובר למעשה בניסוי שטח רחב היקף יותר מאשר יצור המוני אמיתי, אם כי בקנה מידה גדול במיוחד.
אנשי יונדאי מלאים מחמאות לתאי הדלק – הם כמעט ולא מושפעים מתנאי הסביבה, בניגוד לסוללות, ורכבי מבחן עבדו בלי בעיה גם בניסויי שטח בשבדיה, בהם ירדה הטמפרטורה עד 41 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. הם גם מפגינים אורך חיים מכובד מאוד – יותר מ-5,000 שעות עבודה לפני שנרשמת ירידה מורגשת בביצועיהם, מה שמקביל לכ-12 שנות עבודה או 200,000 ק"מ של נסיעה בגוש דן.
ואחרי כל הדיבורים, הגיע הזמן לרדת אל מגרש הניסויים (שם קצת מפואר לרחבת אספלט ארוכה ותו לא) ולהתנסות בעצמנו. מבחינה חיצונית קל לפספס את ההבדלים – אם מתעלמים לרגע ממדבקות הענק שאנשי יונדאי הדביקו על צידו של הרכב – אבל מתחת לעור מדובר ברכב שונה מאוד מה-ix35 המוכר לנו. את מנוע הבעירה הפנימית, תיבת ההילוכים ומיכל הדלק החליפו תא דלק ומנוע חשמלי שנמצאים מתחת למכסה המנוע, סוללת עזר מתחת לרצפה ומיכלי מימן.
צילום: מנהל תא הדלק מפיק 100 קילוואט – כ-135 כ"ס – והסוללה מסוגלת לספק עוד 24 קילווואט – בערך 32 כ"ס – לזמן קצר לטובת סיוע בהאצות. כך שההספק העומד לרשות הנהג מקביל לזה שמתקבל ממנוע ה-2.0 ליטר בנזין איתו מוצע הרכב בארץ. אבל הכוח זמין הרבה יותר, ומתקבל בשקט מופתי. התוצאה היא נסיעה חלקה ושקטה מאוד, עם ביצועים זמינים המקבילים לאלו של הדגמים ה"רגילים". גם משאר הבחינות השימוש ברכב הזה דומה מאוד לשימוש ב-ix35 שאפשר להזמין היום בסוכנות – החלל לנוסעים או למטען לא נפגע ותדלוק "פול טנק" של מימן, המספיק לטווח של כ-400 ק"מ, אורך כ-5 דקות. וזה אולי הדבר החשוב ביותר בטכנולוגיה חדשנית – העובדה שהיא לא דורשת מהנהג לשנות את הרגליו. תא הדלק "שקוף" לנהג הממוצע, וכל מה שהוא ישים לב אליו הוא פתח התדלוק השונה והשקט בנסיעה.
ומה לגבי המחיר? אנשי החברה לא מוכנים לספר כמה עולה לייצר את גרסת התא דלק של
יונדאי ix35, אך מוכנים להתנבא כי הדור השני, שיוצג ב-2015 וייוצר במספרים גדולים יותר, יעלה כ-50,000 דולר (יותר מכפול ממחיר גרסת הבנזין המקבילה) ומתנבאים כי עד 2020, או לכל המאוחר 2025, מחיר גרסאות תאי הדלק ישתווה לזה של גרסאות הבעירה הפנימית. המפתח לירידות המחיר נמצא הן בפיתוחים חדשים שמוזילים את עלות תא הדלק, והן בעצם המעבר לייצור המוני שיוזיל את ייצור התא עצמו כמו גם הרכיבים ההיקפיים ובעיקר מיכלי הלחץ (לאחסון המימן). עכשיו רק נשאר לראות כיצד יתפתחו תשתיות הפקת והפצת המימן מול העלייה במחירי הדלק, ומתי תגיע נקודת האיזון הכלכלית בין השימוש בסוגי הדלק השונים.
