שברולט אורלנדו
היסטוריה יכולה להיות משהו חיובי, והיא יכולה להיות משהו שמעדיפים לשכוח. שברולט משלבת בין שניהם - הצד האמריקאי טרח לציין ברוב הדר את יום-הולדת מאה, למרות שההיסטוריה שלו נראית כמו כביש ברמת הגולן – הרבה פניות, הרבה עליות ולא מעט ירידות – אבל בסוף היום היא מצטלמת נהדר. מהצד השני יש את שברולט קוריאה, שהיתה שמחה מאוד להעלים משורשי העץ המשפחתי את דייהו, שלא מהווה בדיוק תרומה לתדמית.

והאמת שהגיע הזמן להפסיק ולהזכיר לקוריאניות הללו איך קראו לסבתא שלהן, משום שסוף סוף הוחלף לחלוטין היצע הדגמים ממורשת דייהו, ואיתו לא מעט מהגנטיקה השלילית שאפיינה אותן. דוגמא טובה לכך הוא נושא הבטיחות – פעם סיבה למבוכה במסדרונות שברולט, והיום הדגמים הקוריאנים מחזיקים באחד הממוצעים הטובים ביותר. ועכשיו מתייצב בגאון המיניוואן הקומפקטי החדש של שברולט, וגם לו, באופן לא ממש מפתיע, אין במה להתבייש.
צילום: מערכת אוטו, יצרן

היבואנית מנסה למצב את שברולט אורלנדו עם קריצה לרכבי הפנאי. אבל בפועל מדובר במיניוואן-מין-המניין, לשבעה נוסעים, ולא יותר. נכון, יש לו סמל של שברולט והעיצוב הרבוע יכול להזכיר רכב פנאי אם ממש מתאמצים, וזהו. העיצוב הקופסתי דווקא מצא חן בעיננו, ומצליח ליישם קווים וזוויות ישרים בצורה נאה למדי, כשהגריל הגדול דואג לזיהוי המשפחתי.

האורלנדו מוצע בחו"ל עם מבחר מנועי דיזל ובנזין, אבל אנחנו מקבלים לארץ החלב-ומצה גרסת הנעה אחת – דיזל 2.0 ליטר בגרסתו החזקה יותר, עם 163 כ"ס בשידוך לתיבת הילוכים אוטומטית, ובשתי רמות אבזור, החל מ-170,000 שקלים או 179,000 שקלים לגרסת ההדגמה המאובזרת שמוסיפה גג שמש וחישוקי 17 מול 16 אינץ'.

כניסה לתוך תא הנוסעים מזכירה לנו שהאורלנדו מבוסס על שברולט קרוז, ונראה שיש לא מעט חלקים שנלקחו הישר משם. תא הנוסעים מקבל את פנינו עם שפע של צבע שחור בכל מקום שגורמים לו להיות מעט קודר, אם כי העיצוב עצמו נחמד. הפלסטיקה פשוטה בכל מקום, במקום מפל האיכות הרגיל – מאיכותי ועבה למעלה לפשוט ודק למטה. גם איכות ודיוק ההרכבה לא הרשימו, עם רווחים לא אחידים וצקצוקים מזדמנים, ולא נראה לנו שאפשר להאשים בהכל את המתקינים המקומיים.
צילום: מערכת אוטו, יצרן

אבל יש גם לא מעט דברים חיוביים. המכונית מרגישה מרווחת ורחבה. המרווח מלפנים טוב בכל המדדים, מעבר לשורה השניה מגלה שוב מרווח טוב אבל לגבוהים יהיה חסר מעט מקום לברכיים – ובאופן מפתיע אי אפשר להזיז את המושבים מעט לאחור כדי לשפר את המצב. לפחות אפשר לכוון את זוית המשענת ולהנות ממשב אוויר קר מיציאות המיזוג היעודיות. הכניסה לשורה השלישית דורשת מעט גמישות, אך המקום שם מספק גם למבוגר ממוצע, אם כי המושב עצמו מעט נמוך מדי. ואם מושבים, אז אלו שבשורה השניה היו נוקשים מדי לטעמנו ותלונה נוספת נגעה לנוחות מושב הנהג לאורך זמן ולמיקום משענת היד.

תא המטען מאחורי השורה השלישית זעיר, אפילו במושגי הקטגוריה, וגם הובלת שישיית מים תדרוש תשומת לב. קיפול השורה השלישית קל ונוח, ואז מתקבל תא גדול ושימושי.
האבזור טוב – יש בקרת אקלים (אבל לא מפוצלת) ובקרת שיוט ובגרסה המאובזרת שבמבחן הותקנה מערכת מקומית הכוללת בלוטות', מצלמת רוורס, ו-GPS. שלכם תמורת 4,000 שקל שפויים בהחלט.

נוסעים
מנוע הטורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר מספק 163 כ"ס ב-3,800 סל"ד ו-36.7 קג"מ ב-2,000 סל"ד והוא משודך לתיבת הילוכים אוטומטית בעלת 6 הילוכים. המנוע עצמו שקט מאוד, אחד השקטים שפגשנו, ומלבד רעידה קלה מאוד בסרק, לא תרגישו שמדובר בלוגם סולר. התלונה היחידה נוגעת למדרגת הכח החדה יחסית ב-2,000 סל"ד, עם מעט מאוד מתחת והמון מומנט מעל, דבר שמפריע מדי פעם בזינוק מהמקום או ביציאה מפניות איטיות בעיר. אולם מרגע שמגיעים לתחום ה"חי" האורלנדו מרגיש קליל ורב און במפתיע. גם כאשר העמסנו אותו לא היתה בעיה לצאת לעקיפה בעליה ארוכה.
צילום: מערכת אוטו, יצרן

תיבת ההילוכים מתפקדת טוב ברוב הזמן, גם אם באיטיות מה, אך מדי פעם נרשמה העברה לא חלקה. אבל הקלף העיקרי של המנוע הזה אמורה להיות צריכת הדלק, אך זו איכזבה מעט למרות שהייתה טובה מאוד בפני עצמה – פשוט למדנו לצפות להרבה מדיזל. אבל גם 15 ק"מ לליטר בשיוט, 9 ק"מ לליטר בקטעים עירונים יותר וממוצע של 11 ק"מ לליטר לכל המבחן זה נתון לא רע.

בסעיף הנוחות האורלנדו הוא רכב נעים למדי, אבל מחוץ לעיר הוא מעביר יותר מדי מהשיבושים הקטנים לתוך תא הנוסעים, וזה מצטרף ללא מעט רעשי רוח וכביש במהירות גבוהה. המנוע דווקא שקט מאוד בשיוט ב-100 קמ"ש, בו הוא סב על 1,500 סל"ד. בעיר המצב מעט טוב יותר, אבל שוב נרשם חוסר חיבה לשיבושים חדים או קטנים. במפתיע, העמסת הרכב לא עוזרת, אלא להפך, ופוגעת בנוחות. היכולת בכביש מפותל מפתיעה, וכל עוד לא תגזימו תמצאו שותף טוב, למעט הבלמים שהתעייפו מהר מהצפוי אם כי עדיין סיפקו יכולת עצירה סבירה.

קצת-אחר
שברולט אורלנדו הוא רכב שמרגיש יותר טוב מחלקיו. נחמד לנהוג בו, הוא מרווח למדי והוא כמעט חסר מתחרים בגזרת הדיזל-אוטומטי במחיר שפוי. מצד שני, הוא לא מושלם – הוא פחות חסכוני ממה שציפינו, תא הנוסעים יכל להיות מודולרי יותר ואיכות החומרים פחות טובה משל מובילות הקטגוריה. גם תא המטען עם שבעה נוסעים בעייתי (מזל שיש מסילות מטען). אבל אם אתם נוסעים הרבה ומשלמים על הדלק בעצמכם, וצריכים יכולת אמיתית של שבעה נוסעים, אל תדלגו על האורלנדו.