טאטא eMOמה שנשמע כחלקה השני של קללה ישראלית פופולארית הוא למעשה שמה של מכונית תצוגה מפתיעה מבית טאטא ההודית, ה-eMO, רק שמקור שמה שונה במקצת והנו קיצור של Electric MObility study. אחרי שנרגענו מכל הכותרות והמוצרים שציפינו לראות בדטרויט, קל היה לפספס את הזעירה החשמלית העתידנית הזו של טאטא נחבאת מעל לדוכן הקונצרן ההודי, ובכך יותר ממרמזת שהכוונות להתרחב גם אל מחוץ לגבולות תת-היבשת הענקית עומדות בעינן.
ה-eMO היא בדיוק ההיפך מקללה, בניגוד לנאנו הזולה שעד כה לא עומדת בציפיות; לאחר 2 'רי-קולים' ונתוני מכירות הרחוקים מהתחזיות, קשה לסמן את ההברקה דאז של טאטא כסיפור מוצלח עד כה. טאטא מחזיקה בארה"ב חברה-בת בשם TATA Technologies שעיקר ייעודה הוא ...פיתוח ומחקר טכנולוגיים. לטענת אנשי טאטא ארה"ב, תוך חודשים ספורים הם הצליחו לפתח קונספט חשמלי שאמור להיות מתומחר – אם וכאשר יגיע לייצור – בפחות מ-20,000$. אם מוסיפים לכך סבסוד המוענק על ידי ממשלת ארה"ב עבור כל רכב חשמלי העומד על 7,500$ מדובר במחיר ללקוח של 12,500$ חסרי תחרות בסגמנט. במחיר זה ניתן כיום לרכוש מכונית קטנה, קונבנציונלית ובסיסית עם אבזור מינימאלי.
צילום: מנהל
בטאטא לא משחררים מידע טכני מפורט מדי, וכנראה שזה גם לא לב העניין כאן. ה-eMO היא למעשה רעיון והצהרת כוונות לגבי הדרך בה רואים בטאטא את מכונית העתיד, שיכולה להיות גם נקייה וחשמלית למהדרין ויחד עם זאת ספרטנית וזולה. בפנים נעשה שימוש בריפודים דקים ומינימום אבזור, שלמרות הספרטניות והאפשרות להוזיל את המחיר עדיין יוצרים עיצוב ומראה מודרניים. המרכב תוכנן לניצול מרבי של ממדיו הקומפקטיים יחד עם שמירה על עלויות נמוכות כאשר בין היתר וויתרו בטאטא על דלת אחורית למטען, מה שלבטח תורם לעניין; לטובת הכניסה לאחור – בכלל זה הכנסת והוצאת מטען – תוכננו "דלתות התאבדות" הנפתחות בכיוונים מנוגדים כאשר היעדר קורה מרכזית אמורה להקל על התהליך. מכונית כמו ה-eMO, כאשר תגיע לייצור סדרתי, תהיה מסוגלת – על-פי טאטא – למהירות מרבית של לפחות 100 קמ"ש ולטווח נסיעה בין הטענות של לפחות 160 ק"מ – נתונים שכבר היום הנם ריאליים ללא בעייה.

נראה כי לא בכדי מוותרים בטאטא על הצגת מפרטים טכניים למיניהם או מועד צפוי בו נראה eMO סדרתית; עדיין המרחק בין הצגת הרעיון – הנחמד ויפה בפני עצמו – לבין מכירת משהו דומה לציבור הרחב הוא גדול. למעט עניין האבזור הספרטני ואפילו הוויתור החריג על הדלת האחורית שנועדו להוריד מחיר, מעלה היעדר הקורה המרכזית במרכב כה קטן שאלות מטרידות לגבי תוצאות תאונה והיכולת להגן על הנוסעים. בטכנולוגיה המוכרת כיום, ניתן אולי להגיע לרמת בטיחות סבירה, אך אז יש צורך להשתמש בשיטות ייצור מתקדמות ביותר כמו גם בחומרים קלים ויקרים – מה שלבטח ימנע מחיר אטרקטיבי כפי שמבטיחים בטאטא.
צילום: מנהל
גם אם מדובר בתגובה הנראית נמהרת במקצת לרצות ולהשאיר את טאטא חזק בתמונה של המכוניות הסופר-זולות וחסכוניות, בעיקר לנוכח הבמה בה בחרו בטאטא להציג את ה-eMO – דטרויט – וגם אם הרעיון נראה כאילו טרם הבשיל כראוי, הכיוון בכל אופן ברור. טאטא עלו זה מכבר כיתה בתעשיית הרכב העולמית עם רכישת יגואר ולנד רובר, ומקביל חפצים בקונצרן ההודי לקבוע אחיזה בשוק אותו הם המציאו – שוק המכוניות הסופר-זולות; עתה נותר רק להמתין מה יעלה בגורל הרעיון שנקרא eMO ולקוות שלכשימריא יתרומם גבוה יותר מהנאנו המאכזבת.