קיה ריו דלתות המעלית נפתחו בתחנה הסופית ב'מינוס 4'. מולי, במעיל אדום ובקידה עמוקה, התגלה נציג
קיה כשידיו מורות לכיוון היציאה היחידה מהמסדרון. צעדים ספורים לאחר מכן נעמדתי ליד שורה של דגמי ריו חדשים ובוהקים באור ניאון חניוני. ספרות גדולות בקצה העליון של כל שמשה קדמית הודיעו לי שעלי להתקדם לריו הרביעית בשורה. הושבתי את עצמי בתוך המכונית ונציג קיה בתלבושת האדומה, שזה אתה בקע מתוך הרכב שלשמאלי, תחב את ראשו לרכב שלי כדי להסביר לי על מערכת הניווט והמסלול המתוכנן. כשהשמשה הקדמית נתגלתה מחדש לא יכולתי שלא להתרשם מבליל המעילים האדומים שנעו לכל הכיוונים בסדר כאוטי. עוד כמה דקות של התרוצצויות והאות ניתן לתזוזה. סוללת מעילים אדומים נעמדה בשורה ארוכה כשרק תוך כדי התקדמות הבנתי עד כמה אינסופית היא. לאורך ארבעת קומות החניון נעמדו נציגים במדי קיה כשבידיהם זוגות לפידי כיוון חשמליים מוארים באדום. שובל אנושי שלא יבייש גדוד צה"לי בפריסה. האבסורד בכל הסדר הזה הוא שחלק מאותם חיילים בצבא קיה גם נצטוו לכוון את התנועה ברמפה הלוליינית בחניון – מקום תחום בין קירות ללא הצטלבויות בדרך ועם יציאה אחת בקצה... נחיל דגמי
קיה ריו עשו את דרכם מחוץ לחניון ובסדר מופתי נעמדו בפקקי התנועה של שעות הבוקר בסיאול. כך החלה ההכרות הרשמית עם הריו החדשה.
צילום: מנהלנציגי קיה בהכנות אחרונות לקראת היציאה "הגדולה" מהחניון
כמו שעון קוריאניההזדחלות האיטית וצמודת הפגושים, בתוך שפע דגמי קיה של תושבי הבירה סביבנו, רק עזרה לחדד עוד יותר את הקשר המשפחתי בין הריו לשאר הדגמים. צבר הפנסים האחורי בריו דומה לזה של הפורטה, אלא שבריו הוא נראה מודרני יותר; הקורה האחורית מזכירה את זו שבספורטאז', רק שכאן היא פחוסה יותר, והחרטום... טוב, כאן עם הגריל המוכר כ"אף הטיגריס" אין אפשרות לטעות. אבל שלא תחשבו שמדובר בסלט עיצובי, שכן בניצוחו של המעצב פיטר שרייר (ראו מסגרת), המוצר המוגמר נאה מאוד. התנועה הכבדה בכבישים הותירה לי מספיק זמן כדי לזהות את השיוך המשפחתי גם בתא הנוסעים, כמו הקונסולה המרכזית המפוצלת למערכת השמע ולמערכת המיזוג, גלגל ההגה בעל ארבע חישורים או לוח המחוונים המחולק לשלושה אזורים. הביצוע בהחלט נאה, גם אם אינו מרחיב את הדעת. יחד עם החומרים המעט פשוטים והחלולים למגע, הריו משדרת תחושה מאוד תכליתית ונטולת הידור, אפילו בגרסה המאובזרת. וזו בהחלט הגיעה מצוידת בכל טוב: מפתח חכם, מתג התנעה, ריפודי עור, גג שמש, מחברי USB ו-iPod, חיישני גשם כשברשימת האופציות עוד נמצא בקרת אקלים, תפעול למערכת השמע ולבלוטות' מגלגל ההגה ועוד. בקיה ישראל טרם החליטו במה לצייד את הגרסאות שיגיעו לישראל, אך לפחות בכל הנוגע לבטיחות הם מבטיחים מפרט מלא הכולל בין היתר: 6 כריות אוויר ובקרת יציבות. מפרט שלאחרונה העניק לריו 5 כוכבי בטיחות במבחן הריסוק של יורו NCAP.
תנוחת נהיגה טובה מצאתי די בקלות הודות לשפע הכיוונונים למושב ולהגה, אולם המושב עצמו חסר תמיכה צידית וככל שחלפו הקילומטרים התגלה גם כלא ממש נוח. המושב האחורי נוח עוד פחות; בסיסו קצר ונמוך ויחד עם קו חלונות גבוה ותקרה שיורדת בחדות מתקבלת תחושה קלסטרופובית במעט. המרחב מלפנים ומאחור בהחלט מספק לראש ולברכיים, אך במפתיע גרסת ההאצ'בק מציעה פחות מקום לראשו של היושב מאחור.
הריו מציעה שפע תאי אכסון, כולל תא כפפות ענק ומקורר בנפח 15 ליטרים. תא המטען בגרסת הסדאן נדיב בנפחו (388 ל') אך פתחו מעט צר והוא אינו נפתח מבחוץ, אלא רק מתא הנוסעים או באמצעות השלט. גרסת ההאצ'בק מציעה תא מעט קטן יותר (295 ל'), אך הוא נוח יותר לשימוש וגם נפתח מבחוץ.
צילום: מנהל השיירה מגיחה ממעמקי האדמה
משחקי שליטהשום צפצוף לא נשמע כאשר שיירת הריו הבלתי נגמרת השתלבה בתנועה או כאשר נהגים קוריאנים "חתכו" בפזיזות את אחיהם לאומה. "סדר" הוא שם המשחק בקוריאה, ושליטה (גם עצמית) היא הכרח במציאות הפקוקה לעייפה של סיאול. שליטה בה ניתן היה להבחין למין הרגע הראשון – מסאגת היציאה מהחניון (באירופה פשוט נותנים לך מפתח ושולחים אותך לדרכך), דרך ההקפדה שלא נלך לאיבוד למרות שכל רכב צויד במפה, GPS וסלולר מקומי למקרה חרום, וכלה בכך שעל כל חמש מכוניות מבחן מונו "מבוגרים אחראיים" בזוג דגמי ספורטאז'. ספורטאז' ראשון מוביל את השיירה, השני סוגר, כאשר כל ניסיון מרד (למשל מחשבות על עקיפה) מדוכא באיבו. ואם זה לא מספיק, הוסיפו למשוואה התנהלות במהירות מוגבלת (עד 100 קמ"ש) בנתיב על טהרת הכבישים המהירים באורך של 85 קילומטרים בלבד – פחות ממחצית מהמקובל בהשקות. כך שמעט קשה להתייחס לדגימת הנהיגה הזו כאל מבחן דרכים ממצה, או בכלל. ועדין, יש כמה תובנות.
יחידת הכוח המתוכננת לישראל מורכבת ממנוע 1.4 ליטר ותיבה אוטומטית בעלת ארבעה יחסי העברה (ותהיה גם גרסת דיזל, ידנית בלבד, שלא נכחה בהשקה). הצמד מצליח להזיז את הרכב בצורה סבירה, אך יש לכך מחיר: רעש. בכל האצה נמלא תא הנוסעים בשאון מנוע טורדני. ההגה אנמי לחלוטין וקל משקל ותצרוכת הדלק בגרסה האוטומטית לאורך מסלולון ההשקה, שכלל בעיקר פקקים ושיוט בינעירוני, עמדה על 13 ק"מ לליטר.
מתלי הריו התקשו להתמודד אפילו עם כבישי קוריאה הסלולים למשעי. היא קיפצה וחבטה בנוסעים על שיבושים כמעט בלתי נראים, והחישוקים המופרכים (17 אינץ') והחתך ההזוי לרכב שכזה (45), בוודאי שלא תרמו לנוחות. בכל מקרה, אלינו הריו צפויה להגיע עם חישוקי 15 או 16 אינץ' וחתך שפוי יותר, כך שהמצב צפוי להשתפר.
צילום: מנהלנראית מצוין גם מאחור
הכל עבר בשלוםההשקה הקצרצרה השאירה אותי עם הכרות שטחית בלבד עם
קיה ריו החדשה, אך עם לא מעט תובנות לגבי העם הקוריאני, שזקוק לסדר ושליטה במידה בלתי נתפשת. אחרת אין הסבר הגיוני לצלילים שבקעו מתוך מערכת הניווט למשל: התרעה על כל עקומה זניחה בכבישים המהירים, צווחת תינוק ההולכת וגוברת ככל שחורגים מהמהירות המותרת או שלוש הודעות עוקבות לפני כל פס האטה. טירוף. אבל האובססיה עם סדר ושליטה הם אלה שהובילו את קיה ליצור את הריו החדשה; מכונית טובה לאין-שיעור מקודמתה; מכונית שנראית מצוין ומורכבת היטב; מכונית שאולי אינה פורצת גבולות אולם בנויה בדיוק לפי הספר מכל בחינה. כמובן שהיא אינה חפה מחסרונות, אולם מול עיקר מתחרותיה במגרשי ציי הרכב בישראל – יונדאי i25, מאזדה 2 ושברולט סוניק– בהחלט יש לה מה להציע.
