מרצדס R קלאס בתערוכת דטרויט 2001 חשפה
מרצדס את הוויז'ן GST (גראן ספורט טורר) – רכב תצוגה שרמז על מיניוואן יוקרתי קצת אחר. ארבע שנים אחרי הוצג ה-R, שיועד בעיקר לארה"ב. מרצדס לא הייתה היחידה בין יצרניות היוקרה לדבר על מיניוואן, אבל היתה היחידה שמימשה את הרעיון. אולי בגלל הבסיס שיצרו האחים הקטנים, ה-A וה-B, ואולי בכלל השותפות עם קרייזלר, אלופת המיניוואנים באמריקה, היא שהדביקה אותה בהתלהבות.
רמת המכירות הבינונית של
מרצדס R קלאס בעולם מבהירה אולי מדוע לא נכנסו לזירה גם יצרניות היוקרה האחרות. מזל, מבחינת האנשים בשטוטגרט, שההשקעה בפיתוח הדגם החדש לא היתה עצומה – הוא חולק פלטפורמה עם ה-ML וה-G, ומיוצר בארה"ב לצידם. למרות שיתוף הפלטפורמה, ל-R בסיס גלגלים ארוך יותר מלרכבי הפנאי – 298 ס"מ בגרסה הקצרה הם שבעה יותר מב-ML, ו-321 ס"מ בגרסה הארוכה זה לא רק 14 ס"מ יותר מב-GL, אלא גם בסיס הגלגלים הארוך ביותר במכוניות מרצדס, יותר מהגרנד-וויאג'ר, וכמעט באורך הכללי של סוזוקי אלטו...
מרצדס R קלאס עבר בשנה האחרונה מקצה שיפורים, שכלל אימוץ המראה החדש של מרצדס, וכתשובה על הביקורת זכה למחירים תחרותיים מבעבר.
צילום: תומר פדר
עם החלפת הסבכה, יחידות התאורה ומכסה המנוע, החרטום מציג חזית כוחנית יותר מבעבר שמשתלבת היטב עם הקו האלגנטי והמאוד מיוחד של הדופן הארוכה, כאשר השמשה האחורית המעוגלת מסייעת לרכך את תחושת הגודל. מאחור צמד מפלטים ומבנה מעניין לדלת מייצר מראה מושך, ולטעמי הצד החזק של ה-R. באופן מעניין, למרות מימד גובה מיניוואני לחלוטין של 167 ס"מ, האורך הרב ומבנה השמשה גורמים ל-R קלאס להיראות נמוך יחסית, מזכיר יותר סטיישן מאשר מיניוואן. כך או כך, המידות והפרופורציות יוצרות נוכחות מאוד בולטת בכביש, שמושכת הרבה מאוד מבטים ושאלות.
הדלתות הארוכות, בייחוד האחוריות, מסגירות את הגודל ויחד עם מפתן נמוך יחסית יוצרות כניסה מאוד נוחה לרכב. בפנים מתגלה סביבת נהג אופיינית למרצדס, עם איכות גבוהה ושילוב גוונים נאה. אבל היא שייכת בבירור לדור קודם, ופחות מודרנית מזו שפגשנו בבנות המשפחה הצעירות (למשל משפחת ה-E קלאס). זה בולט במראה המחוונים ובסוג הפלסטיק, אך גם במערכות המידע/שמע והצגים שלהם. על צד החיוב נרשם גג הזכוכית הפנוראמי, שתורם לתחושת המרחב.
כרגיל במרצדס, תיבת ה-7G-טרוניק מתופעלת ממנוף מימין להגה, מה שמצופף על מנוף אחד משמאל להגה תאורה, איתות ומגבים, כשלידו מנוף קטן לבקרת השיוט. שנגיד שוב שאנחנו לא מתים על הסידור הזה? אמרנו – ונוסיף שגם הסידור של בלם חניה מופעל ברגל לא הכי חביב עלינו.
מלפנים קל לייצר תנוחת נהיגה טובה בעזרת התפעול החשמלי, למרות שרוחב המושב יתאים יותר לאנשים רחבים. המראות לטעמי מעט מוגבלות בכיסוי עבור רכב כה גדול. והראות לאחור? נראה שצריך משקפת או פריסקופ כדי להבין מה קורה שם...
צילום: תומר פדר
אחד החלקים המוצלחים של ה-R נמצא מאחור עם מרחב מעולה בשורה השנייה, כיוון מלא למושבים ושליטה מלאה בבקרת האקלים (יש שם גם ארבעה פתחי אוורור). באופן מעט מוזר המושב המרכזי צר מדי והשניים שמצידיו מאוד רחבים. חבל, כי בזכות הרצפה השטוחה יחסית (למרות מבנה הנעה אחורית) ניתן היה ליצור שם מושב נוח. קל להיכנס לשורה השלישית ולמרות שהמרחב שם מתאים יותר לילדים, ניתן למקם שם גם מבוגרים במידות בינוניות, בעיקר בגלל שהמושב אינו נמוך מדי ויש מקום לכפות הרגליים מתחת לשורה השניה. ה-R קלאס מצויד כמובן בדלת אחורית חשמלית וגם כשכל המושבים במקומם נותר מקום למטען.
בנסיעהתחום המנועים עבר שיפור מהותי במתיחת הפנים – אבל בעיקר בגזרת הדיזל. אלינו מגיע ה-R עם המנוע שאנחנו מכירים מה-ML: מדובר במנוע 3.5 ליטר שמייצר 272 כ"ס, ששייך לסדרה הוותיקה יותר של מרצדס, לפני המעבר להזרקה ישירה.
יציאה ראשונית מהחניה מגלה רכב שקט, רגוע ומאוד סולידי. התגובה הראשונית למצערת מעט מנומנמת, ובגלל האופי הנעים של התיבה מרגישה לפעמים אפילו רגועה מדי. בתמרוני חניה זה מתבטא גם בחוסר רצון מטריד של ה-R לזחול קדימה.
אבל אם לוחצים חזק יותר על המצערת, ה-R בהחלט יכול לייצר ביצועים. יחידת הכוח אינה חזקה וחלקה כמו מנועי ה-V6 החדשים של היצרנית (שמן הסתם יגיעו גם לכאן בהמשך) והמשימה העומדת בפניה אינה קלה, הענק הזה הרי שוקל 2,150 ק"ג – אבל היא מספקת. זה בולט בייחוד בעליות, שם מעיכת המצערת תגלה קצב מפתיע. וזו הדרך לייצר כאן תחושה נמרצת יותר. גם מצב ספורט בתיבה מסייע לתחושה יותר נמרצת.
צילום: תומר פדר
מה שברור הוא שעם משקל כזה והנעה כפולה ה-R יתקשה להיות חסכוני, ונס פח הדלק אינו קורה כאן. בשיוט נינוח תתקשו להוציא תוצאה טובה מ-10 ק"מ לליטר, ותחת עומס או בנסיעה עירונית תגיעו בקלות גם לאיזור ה-6.5. סביר להניח שהממוצע יעמוד על איזור ה-7.5 ק"מ לליטר.
מרצדס R קלאס מרגיש במיטבו בנסיעות ארוכות על כבישים מהירים, שם הוא נע בנינוחות משכרת ונעימה (למרות רעש צמיגים בולט ורחש מנוע). בשניות הראשונות בעיר התחושה רכה מדי ונראה שהוא נע על ציר האורך באופן בולט, אבל כשעולה הקצב מהדק ה-R את מנהגיו. למרות הניסיון לשוות לו מראה ספורטיבי ואגרסיבי, ברור שעם מידות כאלה זה לא בדיוק הכיוון. בכבישים מעוקלים הוא מרגיש מגושם וגדול, ובכל זאת, בזכות ההנעה הכפולה, מפתיע עם התנהגות מאוד מאוזנת ובטוחה שמאפשרת לצלוח פניות במהירות גבוהה למדי בלי דרמה. ההגה, שבחניה מרגיש כבד לעיתים אך בתנועה הינו קל מדי, מקבל בעומסים כאלה פעולה טובה יותר למרות שהוא עדיין מנותק וחסר תחושה. גם הבלמים יכולים היו לייצר יותר תחושה ונשיכה.
קפיצי האוויר של מרצדס מבטיחים לרוב נוחות נסיעה טובה, וה-R קלאס עומד בכך בדרכים בין עירוניות. בעיר הוא לא תמיד מצליח לסנן הכל – הוא נעים רוב הזמן, אבל שיבושים מסוימים חודרים את המתלים, והפער בין שני מצבי הרוח בולט ומעורר לעיתים גם קרקושים קלים. אגב, ההבדל בנוחות ממושב הנהג לעומת החלק האחורי בולט. בעיר הוא גם מרגיש כמובן גדול מאוד, וזה יכול להפריע ברחובות הצרים.
צילום: תומר פדר
ייחודיבסופו של דבר, מרצדס R קלאס מתגלה כרכב ייחודי ומעניין ללא תחרות אמיתית בין מותגי היוקרה. האם חוסר התחרות נובע מביקוש נמוך לסוג כזה של מכוניות? שאלה טובה. כי באופן ברור התפיסה הזו נראית פחות סקסית ממה שאוהבים במותגים אלה, גם אם במרצדס הצליחו לעטוף אותה במראה מעניין.
ה-R קלאס מפצה על התחושה המגושמת ועל יכולת דינמית לא מלהיבה במרחב פנים מצוין, שבעה מקומות ושימושיות, אבל לא ברור אם זה מספיק ללקוח האופייני ועד כמה יש ביקוש לרכב כזה בארץ. מה שכן ברור הוא שעבור מי שמחפש מיניוואן גדול מאוד ויוקרתי, וזקוק לשבעה מושבים, יש כאן בפירוש אלטרנטיבה מעניינת במחיר הוגן יחסית למקובל במרצדס.
