בואו נשים את זה על השולחן. אני לא שותף ל"הייפ" ההיברידי. רוצים מכונית חשמלית? נהדר. המתינו לחלוקים הלבנים שיצליחו למצוץ עוד טווח נסיעה מהבטרייה, לשרלטני נדל"ן וממון ולתחנות החלפת הסוללות שלהם. מערכות הנעה משולבות? תרומה מעטה לחיסכון בדלק, בלי יתרון אמיתי על דיזל מתקדם. מצטער. מעולם לא הבנתי את הרעש. רוצים לחסוך בדלק ולזהם פחות? תנהגו כאילו בין הנעל שלכם לדוושת הגז מונחת ביצה. לא עובד? תחשבו שיש שם אפרוח.
לג'אז ההיברידית, אם כן, לא חיכו קילומטרים קלים אצלי. מעטים – בגלל אילוצי ההשקה – ועם רגל כבדה על הגז. כך שאת הביצים השארתי בבית.
נגד הרוח
מה חדש? נגיעות עיצוב בפגושים, כנפיים ועיצוב חזית חדש מעניקים לג'אז רעננות ועדכניות לצד היתרונות של התכנון המקורי. כיול המתלים – המערך המקובל של מקפרסונים מלפנים וקורת מתח מאחור – עודכן. הבלמים הם על טהרת הדיסק והגה הכוח מתוגבר חשמל. אנשי
הונדה מספרים על שימוש בחומרי בידוד חדשים להרחקת השאון מתא המנוע. על אלו מוסיפה הגרסה ההיברידית בלמים גדולים יותר מאחור, כיול קשיח יותר למתלים ושינויים במנגנון ההיגוי. ויש גם תוספות ייחודיות למראה החיצוני של הגרסה הירקרקה: שבכה אווירודינמית יותר מלפנים, רקע כחול לפנסים הקדמיים, כיסוי שקוף לאלו האחוריים וחלונות כהים לתא הנוסעים.
צילום: תומר פדר
מחירה של גרסת הבסיס הוא 99,000 שקלים והיא מצוידת במנוע בנזין 1,198 סמ"ק המפיק 90 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-11.75 קג"מ ב-4,900 סל"ד. המשקל הנמוך (1,050 ק"ג) והשידוך לתיבה ידנית בעלת חמש מהירויות מביא את הגרסה הזו למאה תוך 12.6 שניות, בדרך ל-177 קמ"ש. אבל החידוש המעניין הוא בגרסה היקרה ביותר של הג'אז (1,339 סמ"ק, 100 כ"ס, בין 120,000 ל- 128,000 שקלים מופרכים, אם כי מופרך עוד יותר שמדובר בהוזלת מחיר), שזוכה לתיבה רציפה עם אפשרות בחירה ידנית בין שבעה יחסים קבועים מראש במקום התיבה הרובוטית שהייתה.
לג'אז ההיברידית (117,000 ש"ח), אותה יחידת הנעה בדיוק שפגשנו באינסייט – מנוע הבנזין (גם כן 1,339 סמ"ק, אבל רק 88 כ"ס) והמנוע החשמלי (14 כ"ס) מציעים הספק משולב של 98 כ"ס ב-6,000 סל"ד ומומנט נאה של 17 קג"מ ב-1,300 סל"ד.
תן ג'אז
אני ממהר לספיד-דייט שלי עם הג'אז – השקות לא מציעות זמן או קילומטרים לביצוע מבחן אמיתי וממצה. מבפנים נגלה חומרים שונים מבעבר, מסכים וגוונים חדשים ונגיעות שמקפיצות את הגאז' למקום טוב בעשור הזה. המרווח מצוין. מגודלים כמוני ילינו קצת על מימדי הרוחב ועל קורת הצד של הגג מאחור, אבל קשה לחשוב על מכונית מרווחת יותר בקבוצת הגודל הזו. המושב וההגה מתכווננים באופן מלא, אך בסיסו של המושב צר וקצר ולמשענת חסר תמיכה לגב התחתון. איכות ההרכבה ממוצעת, עם מרווחים לא תמיד אחידים. ריבוי המפלסים והמשטחים משדר קצת עומס, אך הנדסת האנוש מצוינת. הפלסטיק קשה, שחור וקשוח ולעומתו הריפוד נעים וקטיפתי. תאי האחסון המרובים – יניחו את דעתו של כל חובב איפון, שתייה ושות'.
את הג'אז ההיברידית קיבלתי לידי אחרי שנסעה מרעננה לחיפה (דרך תל אביב) וצג צריכת הדלק הצביע על כ-24 ק"מ לליטר (בנסיעה רגועה ומתחשבת מאוד). הצגים מתחלפים, נותנים לך ציון (עלים כמו באינסייט) וגוונים (ירוק – כל הכבוד וכחול – אתה הורס את העולם), מראים צריכת בנזין (קורה) חשמל (נדיר) או שילוב של שניהם ביחד (בד"כ). דוושת הגז נלחצת לרצפה וחושפת את נקודת התורפה המשמעותית של הגאז' – רעש ורעידות. תיבת הילוכים רציפה מציבה את המנוע באזור האפקטיבי שלו וזה אומר אמצע רצועת הכוח ושיא הרעש (המשקל הגבוה לא תורם כאן). לא נעים. נסיעה נינוחה יותר בקצב בינעירוני חוקי תרחיק את המיית המנוע (שמסתובב בכ-2,000 סל"ד שקטים במהירות 100 קמ"ש), אבל תחשוף רעשי כביש ורוח.
הונדה ג'אז כלאיים מעדיפה את הכביש העירוני. שם המנוע צורם פחות. בעיר תלונות יעלו מול הנסיעה המטלטלת והלא נעימה על כביש שבור, כשההונדה לא מתאמצת להסתיר את מחדלי האספלט ומעבירה אותם בנאמנות אל הנוסעים.
מהבחינה הדינאמית אין כאן בשורות. רמות האחיזה טובות אך זוויות הגלגול אדירות וההגה קל המשקל מנתק את הנהג מהנעשה ונוטע בו מידה של חוסר ביטחון לגבי תגובת הצמיגים הקדמיים. חוסר הריסון תחת עומס גם הוא לא תורם להרגשה. נסיעה בעומס גבוה ורציף גילתה שגם בתנאים קשים גרסת הכלאיים מסרבת לבלוע דלק. 14.5 ק"מ לליטר בעומס גבוה הם נתון מכובד מאוד – אך נזכיר כי האינסייט עם יחידת הנעה זהה מייצרת נתון צריכה טוב יותר ומזהמת פחות. עניין של אווירודינמיות. הבלמים תפקדו ללא רבב אך לדוושה תחושה דביקה במקצת "תודות" למערכת הרגנרטיבית.
צילום: תומר פדר
דבר הדודה
גרסת ההיבריד תקסום בעיקר לאנשים שמחפשים מכונית קטנה ממותג יפני מוביל, אנשים עם חוש אופנתי מפותח או משפחות עם ערכת קומפוסט בחצר שזקוקים למכונית שנייה בטוחה וירוקה. אז אם הדודה שלך מתייעצת איתך, והיא לא אוהבת לנהוג ואפילו עוד פחות מזה לתדלק, לא תטעה אם תמליץ לה על האפשרות הזו. אבל אם בכל זאת אתה חייב לקחת ג'אז, קח את גרסת הכניסה – מנוע ה-1.2 ליטר עליז במפתיע ונעים יותר, התיבה הידנית מצויינת, ההגה עדיף והמחיר עוד בתחום הסביר לסופרמיני.
