יגואר XJ החדשה. פרידה מעיצוב הרטרו
יגואר XJ זכתה בתואר מכונית השנה 2011 של מגזין אוטו. לכבוד הזכייה, החלטנו לצלול להיסטוריה העשירה של אגדת היוקרה הבריטית, ולהביא לכם את סיפורה המעניין. אחרי הכל, יותר מ-40 שנות יוקרה לא הולכות ברגל.
ה-XJ המקורית, זו שהפכה כבר מזמן לאגדה, הוצגה בשנת 1968 ובדרך יוצאת דופן שמרה על מעמדה במשך יותר משלושה עשורים, עם שפע מתיחות פנים ומקצי שיפורים. בדומה לדגם החדש, גם ה-XJ המקורית שברה את קו העיצוב ביגואר, עם מראה חדשני. כל כך חדשני, עד ש
יגואר לא הצליחה להיפרד ממנו במשך ארבעה עשורים. ה-XJ המקורית החליפה ארבע מכוניות של יגואר: ה-MKII היפהיפייה, ה-S, ה-420 וה-MK X.
ודאי יפתיע אתכם לגלות שפרויקט ה-XJ, ראשי תיבות של Experimental Jaguar (יגואר ניסויית), יצא לדרך מתוך מטרה לייצר מחליפה עם ארבעה מושבים ל-E טייפ הספורטיבית. זו הסיבה שהוא גם כונה XJ4. בהמשך הוחלט להפוך אותה למכונית סאלון, ואז נוספו שתי דלתות אחוריות ועיצוב החרטום והאחוריים שונה. וכך נולדה אגדה, ומכונית אחרונה שעוצבה עם השפעה של מייסד החברה וויליאם ליונס.
שישה צילינדרים תחילה
התוכניות למנועי V8 ו-V12 התעכבו, והמכונית הוצגה בתחילה עם מנוע שישה צילינדרים בטור ותיק, ומכאן גם כינוייה - XJ6. מנוע ה-4.2 ליטר ייצר אז 245 כ"ס, ועם תיבה ידנית הציע ביצועים מצויינים: זינוק מעמידה ל-97 קמ"ש (60 מייל לשעה) בתוך תשע שניות, ומהירות מרבית של 200 קמ"ש. במקביל הוצגה גם גרסת 2.8 ליטר פשוטה יותר.
צילום: מנהל יגואר XJ מ-1986 עד 2003
בשנת 1971 הוצגה סוף-סוף גרסת V12, עם מנוע בנפח 5.3 ליטר ורק שמונה כ"ס נוספים (253 כ"ס). שנה לאחר מכן הוצגה גרסת בסיס הגלגלים הארוך, שהוסיפה עשרה ס"מ לנתון המקורי של 249 ס"מ.
חמש שנים אחרי השקתה, בשנת 1973, ה-XJ עברה שיפור ראשון: שינויי התקנות בארה"ב חייב את מהנדסי יגואר להגביה את הפגוש הקדמי, להחליף את יחידות התאורה וליצור סבכה קדמית צרה וספורטיבית יותר למראה. הבריטים ניצלו את ההזדמנות לביצוע מקצה שיפורים גם לתא הנוסעים, ולביטול בסיס הגלגלים הקצר, שבמונחים של היום מספיק בקושי למכונית סופרמיני ממוצעת. עם זאת, הם שמרו אותו לגרסת קופה כושלת שהופיעה בהמשך (XJC).
בתערוכת ז'נבה של 1979, הוצג הדור שלישי - עוד מתיחת פנים למקור. על העדכון הופקד הפעם מעצב העל האיטלקי פינינפארינה, שהצליח ליצור מראה קלאסי ובזכות עיצוב חדש לגג ולקורות גם מרחב משופר, נושא בעייתי תמיד ב-XJ. עיצוב זה הפך את סדרה III להצלחה גדולה.
צילום: מנהל
יגואר XJ מהדור האחרון בעל עיצוב הרטרו (X350)
השיפור הבא בסדרה הגיע שש שנים מאוחר יותר (1985), וכונה בשם הקוד XJ40. היה זה נס שיגואר, שהייתה אז בקשיים כלכליים כבדים, הצליחה בכלל לפתח את המכונית. אבל למרות שהוצגה, ה-XJ40 סבלה מהיעדר מנוע חדש ובעיות איכות קשות, ואף לא הותאמה למנוע V12 הנדרש בפלח היוקרה. מנוע זה הותאם רק בשלב מאוחר יותר, ואולי אף מאוחר מדי.
בזכות פורד
פורד רכשה את יגואר ב-1989, ועמדה מאחורי השדרוג הבא שכונה X300 וראה אור ב-1994. בהשראת חברת האם, הושם דגש על ייעול הייצור ושיפור האיכות. הבריטים חזרו לעבר, וקיבלו השראה לעיצוב מהדור השלישי. שמועות מאותם ימים טוענות כי התכנון של הבריטים העקשנים מנע במכוון שימוש במנוע קיים של פורד, מה שלבטח לא הוזיל את עלויות הפיתוח. מנגד, בדור זה ה-XJ הצטרפה לעולם הספורט-סאלון, עם גרסת XJR ראשונה ומעניינת. בשנת 1997 הגיע שדרוג נוסף (X308), שזכה למנוע V8 חדש וסימן את סוף דרכם של מנועי השישה בטור וה-V12.
שש שנים אחרי התייצב לתפקיד הדור שביעי. הדמיון לדגם היוצא היה מוגזם ומאכזב (גם כאן הדור השלישי שימש השראה), אך מתחת לעור הוא היה חדשני ומתקדם בהרבה. זו הייתה ה-XJ הראשונה שהייתה חסרת קשר למקור שראה אור עוד ב-68'. היא נבנתה מאלומיניום, עם שילוב של הדבקות אפוקסי וניטים, כמו בתעשיית התעופה, וכללה קפיצי אוויר ובולמים נשלטים אלקטרונית.
צילום: מנהל ה-XJ החדשה. פרידה מוחלטת מהעיצוב הישן
אבל את המהפכה האמיתית, שכללה זניחה מוחלטת של העיצוב הקלאסי של ה-XJ, ביצעה יגואר רק רגע לפני שנפרדה מפורד, ועברה לידיים הודיות (טאטא). את הזינוק לשנות ה-2000 בעיצוב ביצעה ה-XJ החדשה, עם מראה מודרני ושונה לגמרי מזה של ה-XJ6 המקורית. צעד אמיץ של יצרנית הרכב, שנסמכה במשך עשרות שנים על עיצוב רטרו, ונדרשה לאזור אומץ ולנסות משהו חדש לגמרי. ואם תשאלו אותנו, הניסיון הזה נחל הצלחה של ממש.
