מבחן ארוך טווח – דיווח רביעי (כמעט 21,000 ק"מ) רנו פלואנס איך שגלגל מסתובב לו – לפני שנה עזבתי את 'אוטו' לטובת טיול-מוטורי באמריקה והשארתי את רכב המערכת העיקרי, ששימש אותי כרכב הת"ש אישי (סיטרואן ברלינגו מודל 99' עם 320,000 ק"מ...), לרשות הכלל. לא עברו חודשים ספורים וקיבלתי הודעה שסוס העבודה העייף-אך-אהוב (רק רז אהב אותו) שבק חיים והושבת, ושבמקומו מגיעה
רנו פלואנס חדשה (?!) למבחן ארוך טווח. ממש חזון הציריות היבשות.
מספר חודשים לאחר מכן כבר הייתי ספון במושבה של אותה פלואנס בדרך דרומה, בנהיגה הראשונה שלי ברכב המערכת החדש, מדחיק את זיכרונות הברלינגו ומתמסר לנוחות ולנינוחות שלה. בניגוד ל"ברל'ה" זצ"ל, כאן לא צריך לבדוק את מד החום באופן תדיר, לא צריך לחשוש מכל מיני רעשים ורעידות ולא צריך להתכונן ולתזמן את ההילוכים באופן מושלם כדי לטפס עליות תלולות. הפלואנס שקטה ומבודדת, נוחה ומנתקת – ופתאום מצאתי את עצמי מתעסק בכל דבר פרט לנהיגה, שהייתה משעממת לחלוטין בפני עצמה.
חוויות חדשות
הדבר הראשון שחייב "התעסקות" היה מערכת השמע, שמצוידת בשקעי Aux ו-USB נוחים (אך גלויים לעין כל, עניין המחייב ניתוק הנגן בעת חניה כדי להימנע מגניבה), אבל סבלה מאיכות שמע בינונית. הסיבה לכך התבררה במהרה – הממשק שלה כל כך מסורבל ולא ידידותי למשתמש, עד כי רוב חברי המערכת התייאשו מלנסות לכוונן את הצלילים והשאירו אותה בכוונון המקורי. גם בקרת האקלים סובלת מהתופעה הזו ומצוידת במספר כפתורים (מצב Fast ו-Soft) שהשפעתם על התפקוד מוגבלת, כאשר את הטמפרטורה לנהג ולנוסע אפשר לכוונן רק בנפרד (וזה מעצבן כמו שזה נשמע). עם זאת, יכולת הקירור בהחלט מרשימה גם בימי החמסין שבאו עלינו לרעה.
צילום: ניצן אביבי, תומר פדר
כשסיימתי לכוונן את המערכות השונות, כבר עליתי לכביש 6 והמהירות טיפסה בהדרגה, הבליטה את רעש המנוע בשיוט. עד 110 קמ"ש העניינים שקטים ונעימים למדי, אבל משם ואילך העסק מייצר נוכחות ווקאלית די מטרידה – במיוחד כשמנסים לגלות מה המהירות המרבית האמיתית (190 על הסקאלה, אם תהיתם). העורך היה מאוד מופתע כששמע את זה, משום מה, וכמעט התפלץ כשסיפרתי לו שלקחתי אותה לכביש המפותל בפאתי סנסנה. הוא כבר טרח להודיע לי שהפלואנס ממש לא-דינאמית, אבל אני, למען האמת, פחות התאכזבתי מהצפוי: נכון, ההגה קל ומנותק באופן פלייסטיישני, המתלים רכים מדי ובקרת היציבות אינה מתנתקת – אבל האחיזה גבוהה וה-Turn in מהיר וחד, שני עניינים המסייעים לצלוח כבישים מפותלים בקצב מהיר להפתיע, גם אם נטול חדווה לחלוטין.
המנוע, כמו שכבר הבנתם מדיווחינו הקודמים, מתחזק משמעותית מעל 3,500 סל"ד (ודי אנמי בטורים נמוכים יותר) בעוד התיבה ששה להוריד קיק-דאון גם במהירויות גבוהות, אך המעבר לא תמיד חלק.
עוד עניין שדרש הסתגלות היו הדוושות: בעוד שהמצערת נטולת תחושה לחלוטין, דוושת הבלם עצבנית (כמקובל ברנו) ודורשת מינון מדויק כדי לא לטלטל את שאר יושבי הרכב בכל בלימה עדינה – עניין מעט בעייתי כשאתה חוזר מערד לאזור המרכז עם באגאז' מלא בצלחות וסכו"ם...
חוויות מצטברות
החודש השלימה
רנו פלואנס בדיוק חצי שנה במערכת, ועל מד המרחק הצטברו לא פחות מ-21,000 ק"מ. צריכת הדלק הממוצעת שנרשמה מאז הדיווח הקודם עומדת על 10.8 ק"מ לליטר – די מרשים בהתחשב באופי השימוש ברכב – וכן, היה לנו עוד פנצ'ר, השלישי במספר מאז שקיבלנו את הרכב...
בינתיים – טפו-טפו – לא נרשמו תקלות של ממש, אך מספר בקיעים באיכות הגימור והחומרים כבר נחשפו. הבולט מביניהם הוא ציפוי העור של ההגה, שפשוט התחיל להתקלף לאחר חשיפה ממושכת לחום הישראלי (בהתאם לרוח הבדיקה, הרכב חונה בדרך כלל בחניה לא מקורה, ובלי סוכך) ולידיהם המסוקסות של חברי המערכת. לאחר ביקור במוסך הובטח לנו כי גלגל ההגה יוחלף בחדש במסגרת האחריות – אבל לא ברור מה יקרה אם וכאשר הבעיה תחזור אצל הלקוח הבא, לאחר תום האחריות. בעיה נוספת שנוגעות לאיכות ההרכבה היא מרווחים גדולים בין פנלים במקומות שהינם פחות בולטים לעין. ובעניין קרוב – פקק התדלוק פשוט 'יושב' על פתח התדלוק, ולא מתברג בצורה הדוקה, מה שמאפשר לדלק ליזול בשילוב של מיכל מלא ופניות חדות. מוזר מאוד.
עניין מעט מטריד שהפך בולט בעת האחרונה הוא העברות הילוכים חובטות מהרגיל, בעיקר במעבר בין הילוך ראשון לשני כשהרכב קר – עוד עניין שראוי לתשומת לב בטיפול התקופתי.
שתי הבנות של העורך, הנוסעות המתמידות במושב האחורי של הפלואנס, התלוננו שקו החלונות גבוה להן ומקשה על הראות החוצה, והמסיע המתמיד שלהן התלונן כי חיבור האיזופיקס שקוע מדי במושב ואינו נוח לשימוש. הנ"ל גם הלין על כך שקורות הצד עבות ופוגעות בראות בצמתים ופניות הדוקות, שהמשקוף הקדמי נמוך יחסית ומקשה מעט על הכניסה לרכב ושהמצב האוטומטי של המגבים מתקשה להתמודד עם טפטוף חלש.
צילום: ניצן אביבי, תומר פדר
קו חלונות גבוה מקשה על הראות החוצה
אבל לא רק תלונות הצטברו בספר הרכב, אלא גם כמה תשבחות: את תא המטען הענק, למשל, עדיין לא מיצינו עד תום, ובמבחן המיאטות בגיליון 291 הצלחנו אפילו לדחוף אליו ארבעה צמיגי דריפטים; העובדה שהסטריאו והאורות נותרים דולקים מרגע כיבוי הרכב ועד פתיחת הדלת ליציאה, היא מבורכת ושימושית, וכך גם צפצוף ההתרעה על מפלס דלק נמוך – וכמובן, נוחות הנסיעה ובידוד תא הנוסעים המצוינים המשיכו להרשים את כל הנהגים והנוסעים שבילו ברכב.
בפרק הבא
נכון לעכשיו, הפלואנס בהחלט מצליחה לרשום עמידות ואמינות מרשימות, למרות שסימני בלאי קלים כבר נרשמים – בכל זאת, 21 אלף ק"מ בידיהם של מספר נהגים אינם עניין של מה בכך. בדיווח הבא נספר אם הוחלף גלגל ההגה ואולי אפילו נספיק לטפל בבעיית העברות ההילוכים הגסות.
