מצלמת מהירות ממש השנה בתי הבכורה עלתה לכיתה א'. אחרי 6 שנות משחקים, היא נאלצה להתרגל לכללים חדשים ומציאות שונה לחלוטין, כמו: ישיבה מסודרת בשיעורים, תרגולים, שיעורי בית וכו'. למזלה, היום מתודות החינוך בבתי הספר שונות מאשר לפני 50 שנה, כך שאין סיכוי שתחזור הביתה עם אצבעות כואבות ממכות סרגל רק כי צחקה באמצע השיעור. השנה גם אנחנו, הנהגים, "עולים כיתה", ונצטרך להתרגל לכללי משחק חדשים. הכוונה היא כמובן לתחילת ישום התוכנית הידועה בשם א'-3, או '
פרישת מצלמות הגאטסו' בשמה המוכר יותר.
למי שלא ממש מעורה בתחום נספר כי מדובר בתוכנית לפרוש במשך שנתיים 400 מצלמות דיגיטאליות חדישות שיחוללו מהפכה באכיפה האוטומטית בארץ. בניגוד למצלמות המוכרות, שמצלמות על סרטי צילום שדורשים איסוף, פיתוח ופיענוח – תהליך ארוך ואיטי – המצלמות החדשות יודעות לזהות את מספר המכונית, שולחות מיד את הקובץ האלקטרוני למוקד, והדו"ח יגיע אל בית העבריין תוך ימים ספורים. הן גם לא עובדות בעזרת רדאר, שאת פעולתו אפשר לזהות מרחוק, אלא בעזרת לולאות הטבועות בכביש, שמאפשרות זיהוי מדויק יותר של המכונית שביצעה את העבירה.
שיטת החינוך של פעם
כי כן, בגופים האמונים על אכיפת חוקי התנועה עדיין מאמינים בשיטות החינוך של פעם. מה שלא הולך בשוטים, ילך בעקרבים, והם נחושים – כך הם מצהירים מעל כל במה – לחנך את נהגי ישראל לנהיגה זהירה ובטוחה, ולהלחם בתאונות הדרכים. הצהרות תקיפות בטון מלא פאתוס, והמטרה ללא ספק מכובדת וראויה. אלא שמשהו בכל זאת מציק לי. דברים לא מסתדרים באופן ביצוע הפרויקט. לגויים יש אמרה talk is cheap – הרי אין שום בעיה להצהיר שאתה מאמין שכך וכך, או שאתה עושה משהו בשם מטרה כזו או אחרת. אבל המעשים בדרך כלל מגלים את האמת. ומה יש לנו בגזרת המעשים בפרויקט א'-3?
צילום: מנהל
פריסת המצלמות המתוכננות, נכון לאוגוסט 2010
נתחיל מחלוקת המשאבים. 300 מתוך 400 המצלמות, רוב מוחלט לפי כל קנה מידה – הן מצלמות מהירות. רק 100 הן מצלמות רמזור – למרות שעבירת אי ציות לרמזור אדום גורמת להרבה יותר תאונות דרכים והרבה יותר נפגעים מאשר עבירות מהירות, (לפי תיקי תאונות הדרכים של המשטרה עצמה). וזאת למרות עיוות מכוון שמחבר בין מהירות מעבר למותר (מה שאוכפות המצלמות) למהירות גבוהה מדי לתנאי הדרך (המשמעותית יותר), שאף מצלמה לא יכולה לאכוף. אם באמת רוצים המכובדים לחנך את עם ישראל, להרתיע ולמנוע תאונות דרכים, מדוע לא להתמקד בעבירת הרמזור האדום המסוכנת בהרבה?
עניין שני הוא מיקום המצלמות – אם באמת רוצים הקברניטים להלחם בתאונות הדרכים, ההיגיון אומר כי ישבו ויחשבו היכן באמת המהירות מסוכנת – למשל בכבישים צרים ועמוסים, בהם הממהרים מתפתים לעקיפות מסוכנות או ליד בתי ספר בערים – וינקדו את מוקדי הסיכון במצלמות המהירות החדשות והמתוחכמות שלהם. אלא שמעיון זריז ברשימת המיקומים הצפויה בגל הפרישה הראשון, שמבוצע בימים אלו ממש, עולה כי עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש. או שמא עדיף לומר הפנס – הרי מאז ומתמיד אכיפת המהירות התמקדה בחיפוש מתחת לפנס – בכבישים ארוכים, ישרים, סלולים למשעי.
בדיוק המקום בו אין שום סכנה במהירות של 130 קמ"ש, למשל, מהירות שמקובלת ברבות ממדינות אירופה בכבישים כאלו. בדיוק הכבישים בהם הנהג הממוצע מרגיש נוח ובטוח לנסוע במהירות שמרגישה כל כך הגיונית וטבעית. מאז ומתמיד התמקדה האכיפה בכבישים הללו, וזה גם הכלל שמנחה את מיקום מצלמות הגאטסו. הן ימוקמו בקטעי ישורות מהירים ופנויים על כביש 1, כביש החוף, איילון, כביש 4, כביש 40 וכביש 44. כולם כבישים איכותיים, רחבים וישרים, שלמרות שהסטטיסטיקה המפורטת לא נחה מול עיני, אני מוכן להמר כי כמות התאונות שנגרמה בהם בשל מהירות מופרזת זעירה. ובטח שנסיעה במהירות של 20 קמ"ש מעל המותר בהם – עניין שיזכה אתכם בדו"ח ודאי – לא מהווה סכנה.
פנו מקום במשכורת ל"מס מהירות"
המסקנה האפשרית היחידה אחרי שבוחנים את העובדות היא שלמרות שמשרד התחבורה הוא זה שאחראי לפרישת המצלמות, מי שבאמת היה אמור לפקח על הפרויקט הוא בכלל משרד האוצר. כי מדובר פשוט במכשיר גביית מיסים חדש – ליד מס ערך מוסף, מס בולים ומס הכנסה, פנו מקום במשכורת ל"מס מהירות". ולפי חישובים שונים שנערכו, מדובר בסכומי עתק. מאות אלפי דוחות בשנה שיכניסו מאות מליוני שקלים לתקציב המדינה מדי חודש. ולא, לנסוע על 90 קמ"ש בכביש מספר 1 ליתר ביטחון או כהפגנה איטלקית זה לא פתרון שמקובל עלי, משום בחינה. זו מהירות איטית מדי ביחס לתנאי הכביש, שתיצור עומסי תנועה מיותרים ותחבל בזרימה הטבעית של התנועה. כנראה שהאופציה היחידה היא פשוט להכין את הארנקים – אם לתשלום הדו"חות ואם לאמצעי המניעה השונים (בעיקר גלאים מבוססי GPS עם מפות פרישה מעודכנות, כגון הצ'יטה או הפספורט, או כל אופציה אחרת שתהיה אמיתית ומעודכנת).
צילום: מנהלאחת מאפשרויות ההתגוננות, גלאי מיקום מבוסס GPS מדגם Cheetah C50
ואולי יש נחמה מסוימת בעובדה שאפילו בבריטניה – מי שהייתה חלוצת גישת האכיפה האלקטרונית, והציפה את כבישיה בסבך צפוף ובלתי אפשרי של מצלמות מהירות – הגיעו לאחרונה למסקנה כי
המצלמות אינן תורמות לבטיחות בדרכים והחליטו לצמצם את מספרן. ואולי אני סתם אופטימי, ומרגע שתגיע לארץ האווזה מטילת ביצי הזהב הזו, שום דבר כבר לא ישכנע את המדינה לוותר עליה, גם אם השכינה עצמה תרד ותוכיח באותות ובמופתים שהמצלמות לא רק שלא עוזרות, אלא אפילו מזיקות.
