מיני קבריולההמיני המקורית היתה פתרון הנדסי נפלא ששינה את פני תעשיית הרכב, שרד עשרות שנים בייצור והפך לקאלט אמיתי. מיני החדשה אולי פחות מהפכנית מהבחינה המכאנית, אבל גאונית מהבחינה השיווקית, ובמידה רבה היא אחראית לגל המיני-פרמיום-מעוצבות ששוטף אותנו בשנים האחרונות. ב.מ.וו הבינו לפני כולם שיש כאלו שרוצים מכונית קטנה, אבל לא מכונית זולה לתחושה, ונתנו להם בדיוק את זה, תוך שהם מנצלים עד תום את הרוח הנוסטלגיה. ועכשיו אני במינכן, עיר הבירה של ב.מ.וו, להיכרות בזק עם מתיחת הפנים שעבר הדור השני של המיני החדשה. שמיים אפורים מעל ממטירים גשם רצוף – באמצע אוגוסט! – ואופציית ההנעה היחידה שעומדת לבחינתנו היא דיזל ידנית. אירופה היא מקום מוזר.
שחור אלגנט
הדיזל החדש הוא גרסה מוקטנת של מנוע ה-N47 בנפח שני ליטר שמשרת מגוון דגמים של החברה האם. הוא הותאם להתקנה רוחבית (במקום האורכית בב.מ.וו), ונעשתה עבודה רבה להקטין את משקל המאסות הנעות כדי להפחית למינימום את הרעידות מבלי להשתמש בגלי איזון. כששאלתי למה להם בכלל להשקיע הון בהליך פיתוח יקר כשזמינים להם מנועי דיזל - עם נתונים זהים פחות או יותר – מהשת"פ עם PSA, המבטים נהיים אטומים והתשובות מעורפלות. הם נהיים אטומים עוד יותר כשאני שואל אם זה קשור להכרזה של ב.מ.וו כי הדור הבא של ה-1 יהיה עם הנעה קדמית.
צילום: ניצן אביבי/יצרן
מיני קבריולה
אז החלטתי לצאת לסיבוב. אני מקבל את המפתחות לגרסת מיני קופר D (עם 112 כ"ס לעומת 90 בגרסה הרגילה) ידנית במרכב רגיל – יחד עם אייפון דור שלישי. כשאני רומז שיש לי טלפון משלי, הבחור מאחורי הדלפק מסביר שזה כדי שאוכל להתרשם מפונקצית ה"מיני קונקט" החדשה, עוד עניין שנמצא בראש גאוות הבאוורים.
שינויי העיצוב מבחוץ קלים, וטוב שהכינו לנו חוברות עם תמונה חצויה - צד אחד לפני, השני אחרי. אחרת הייתי מתקשה לגלות כי הרשת בגריל קיבלה דוגמת כוורת או שקווי המתאר סביב פנסי הערפל הקדמיים הפכו למודגשים יותר. שיהיה. בגרסת הקופר נוספו צמד כונסי אוויר קטנים לחצאית, כך שקצת קל יותר לזהות כי מדובר בגרסה המעודכנת, אבל רק קצת. ובאמת, למה לגעת בעיצוב מוצלח?
תא הנוסעים מקבל אותי באווירה שחורה יותר ממה שזכור לי – ואכן, רוב החלקים הכסופים בתא הושחרו מתוך אמונה כי שחור זה הצבע היוקרתי החדש. לי זה פשוט נראה שחור מדי. זו גם הפעם הראשונה בה אני נתקל בגרסה עם מסך הניווט הגדול – שתופס את רוב שטחו של מד המהירות, משאיר רק שוליים דקים לספרות ולמחוג, מה שהופך את האלמנט בגודל צלחת-חג הזה לבלתי שמיש בעליל (ולכן יש צג מהירות קטן בתוך מד הסל"ד שמאחורי ההגה).
צילום: ניצן אביבי/יצרן
מיני קלאבמן
לפחות המסך חד ובהיר, ולמרות שאיננו מסך מגע הוא מתפקד היטב בהצגת מפות הניווט, מצלמת הרוורס וכמובן התפריטים השונים. בין השאר, הוא מציג גם את תפריטי הקונקט - אחרי שתשתלו את האייפון (ואך ורק אייפון, לפחות כרגע) בתושבת שבתוך משענת היד (הנמוכה והקצרה מדי), ותפעילו את האפליקציה המתאימה באייפון שלכם, תתעורר לחיים מערכת הקונקט שמאפשרת לכם, תוך כדי נסיעה, לחפש בגוגל את המסעדה הקרובה, להאזין לתחנות רשת או לעדכן את הטוויטר שלכם. "למה לא אפשרתם לתפעל גם את מד ה-G המובנה באייפון, הרי המיני אמורה לפנות לקהל ספורטיבי ברוחו?" אני תוהה, "זה עלול לעודד אנשים לנהוג חזק, וזה עשוי ליצור בעיה בטיחותית" היתה התשובה - כאילו שלשלוח עדכונים לטוויטר תוך כדי נהיגה זו לא בעיה בטיחותית...
משאר הבחינות זו פחות או יותר אותה מיני שהכרנו – מי שאהב יאהב, ומי שלא, לא ישנה את דעתו.
לא רלבנטי ללבנטי
שילוב של מנוע דיזל ותיבה ידנית לא ממש פופולאריים בארץ באופן כללי, במיני בפרט. עם התיבה הידנית - עניין חסכוני מטבעו - מוצעת מערכת עצור-סע חדשה לתגבור החסכנות. מנוע הדיזל החדש אינו נמנה על השקטים (אם כי צלילו נעים) או החלקים. ויברציות קלות עוברות לנהג בעיקר דרך הדוושות, ובשום שלב אין ספק כי מנוע הצתה עצמית פועם בחרטום. אופי הכוח הוא דיזלי קלאסי – לא הרבה קורה לפני שהטורבו נכנס לפעולה (בערך ב-1,500 סל"ד; שיא המומנט ב-1,700 ומשם העניינים באמת רצים) ויש השהיה קלה בין הלחיצה על הדוושה לביצוע. בנסיעה רגועה, למרות שמדובר בכבישים צדדיים עם רמזורים ותנועה שצריך לעקוף, מחשב הדרך מדווח בשמחה על 16 ואפילו 17 קילומטרים לליטר. לא הנתון הרשמי, אבל עדיין מכובד. מערכת הכיבוי האוטומטי עובדת באופן צפוי, אבל מורגש – קשה להניע מנוע דיזל בצורה חלקה וחרישית, במיוחד ברכב קטן יחסית.
צילום: ניצן אביבי/יצרן
מיני קופר D
בתנאי הגשם ששררו ביום ההשקה קשה היה להתרשם מרעשי כביש או רוח, כך שגזר הדין בנושא יאלץ לחכות ליום אחר. מצד שני, הכבישים החלקים אפשרו ליהנות מהאופי הקרטינגי של המיני – תודה לאל שזה לא "שופר"! ההגה מהיר והתגובה לו תזזיתית, כשהזנב מצטרף לחגיגה על הכבישים החלקים עם הרמז הקל ביותר. מצד שני, היא עדיין קשה כמו קרש גיהוץ. שוב – מי שאהב יאהב, ומי שלא לא ישנה את דעתו.
מינימלי
העדכון שעברה המיני מינימלי בהחלט, במיוחד בהקשר הישראלי – ולא היתה להם סיבה אמיתית לעשות יותר מזה. לפי האגדה, הפתגם "אם זה לא שבור לא מתקנים את זה" שייך בכלל למתכנני קלאסיקה מוטורית אחרת, הווספה, אבל הוא נכון גם כאן. מתיחת הפנים הזו מביאה עדכונים קלים, פוליש אחרון לפני השטח המבריקים גם כך, אבל לא משנה במאום את האופי הבסיסי של המכונית – היא עדיין פריט שבו העיצוב קודם לפונקציונליות, שנשפט במדדים של עולם האופנה והטרנדים ולאו דווקא של עולם השימוש. בעצם, בדיוק כמו האייפון...