קיה ספורטאז'
אם לכם, כמוני, לא יצא עדיין להיות בדרום קוריאה, חשוב שתדעו משהו – היא מעצמה. המדינה הזו התאוששה במהירות ממשבר שפקד אותה בסוף המילניום שעבר, והיום היא אחת משמונה הכלכלות החזקות בעולם. לסיאול יש קו רקיע שגורם למנהטן או לונדון להראות כמו כפר דייגים. כמעט. ואם מכוניות מדברות אליך, תמצא שם ערב רב של אקזוטיקה ויוקרה בכמויות נדיבות. מטיול ברחובות סיאול עושה רושם שמרצדס מייצרת רק מייבאך ו-AMG. רחוק מאוד מהתדמית המקובלת למכונית קוריאנית. אבל צריך לזכור כי הם צועדים קדימה בצעדי ענק. בפעם האחרונה שנתקלתי בקברניטים של קיה, בהצגת הקארנס האפרורי לפני כמה שנים, הם דיברו על שיפור המוצר, בנית מותג וצמיחה שלא עוצרת. השקת הספורטאז' היא הזדמנות טובה לראות מה נשתנה.
מחפשים אופי
בחמשת הימים שביליתי בקוריאה כאורחה של
קיה, התבהרה עובדה פשוטה – חברת הבת של
יונדאי מנסה למצוא אופי וזהות, אבל זה לא פשוט בשל הצורך להשתמש בפלטפורמות של חברת האם. הבעיה חריפה מכיוון ששני המותגים ממוצבים בצורה דומה, והמוצרים שלהם מתחרים ישירות זה בזה. מה עושים? לפי חברי ההנהלה, הם מסתכלים על המודל האירופי, ובמיוחד על זה של קונצרן
פולקסווגן. אם יונדאי תהיה פולקסווגן של קוריאה, אז קיה תהיה
אודי. וזה מביא אותנו למעצב קיה, פיטר שרייר, שהגיע (איך לא) מפולקסווגן. אם לשפוט לפי הספורטאז' החדש, הוא שם את קיה בכיוון הנכון והשיפור מורגש – בעיקר אם נזכרים במראה הגמלוני והמאולץ של הספורטאז' הקודם. הדגם החדש נראה מודרני ואלגנטי, והוא גם ארוך יותר בתשעה ס"מ, נמוך יותר בעשרה ס"מ ובעל מראה פרופורציונאלי ותכליתי יותר.
בניגוד לדור הקודם, הוא לא נראה כ"גרסת מדבקה" ליונדאי טוסון (אז) ו-ix35 (היום), אלא בעל מראה שונה, אלגנטי ונקי. קווי המתאר הכלליים אומנם חושפים את הקשר המשפחתי, אך העיצוב נקי יותר, ללא עומס קווים וזוויות. שרייר טיפל היטב גם בקו החלונות ובקורה האחורית, והצליח לחבר הכל באלגנטיות לחזית המשפחתית החדשה של קיה. התוצאה, לטעמי, נאה ונעימה יותר לעין, ורק החלק האחורי מאכזב קלות.
גם בפנים הקו הכללי מזכיר את האח התאום
יונדאי ix35, אך האווירה מודרנית והקווים ארוכים ואלגנטיים. איכות החומרים וההרכבה נעים מטוב לבינוני ככל שיורדים, ולאורך ההשקה הופיעו מדי פעם צקצוקי פלסטיק שמקורם לא ברור. אם כי יש לזכור שמדובר במכוניות השקה. ההגה – עם ארבעה חישורים שנראים כמו שלושה – עבה יחסית ומוסיף נופך ספורטיבי.
למרות הצמיחה בממדים, הספוראטז' החדש קל מקודמו ב-91 ק"ג (1,492 ק"ג). בסיס הגלגלים צמח (264 ס"מ) ומאפשר מרווח משופר בתא הנוסעים. גם תא המטען גדל ומציע נפח מרשים: 564 ליטר.
צילום: ווי דה מין
מנועים
בהשקה מוצעים שלושה מנועים כמעט זהים לאלו שב-iX35 – טורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר עם 177 כ"ס ו-40 קג"מ, בסיוע טכנולוגיה מהשורה הראשונה, כולל מזרקים פיאזו-אלקטריים וטורבו בגאומטריה משתנה. 2.0 ליטר בנזין מפיק 166 כ"ס בעזרת תזמון שסתומים משתנה גם לשסתומי הפליטה. ומנוע 2.4 ליטר בנזין מפיק אומנם רק 177 כ"ס, אבל מציע על הנייר גמישות עדיפה, תודות ל-23.1 קג"מ לעומת 20.1. יש שתי תיבות ידניות – עם חמישה או שישה הילוכים – שלא ממש רלבנטיות עבורנו, ותיבת שישה הילוכים אוטומטית חדשה, שפגשנו כבר ביונדאי.
כמקובל בקטגוריה, את הספורטאז' ניתן לקבל עם הנעה קדמית או כפולה. זו האחרונה מבוססת מערכת צימוד מרכזית, וזה אומר שהכוח מועבר במלואו לגלגלים הקדמיים. רק אם מתעוררת בעיית משיכה ישותפו הגלגלים האחוריים. ניתן לנעול את המערכת לחלוקה שווה של הכוח בין הצירים, אך הנעילה מתבטלת אוטומטית במהירות גבוהה מ-40 קמ"ש. עוד במפרט גם מערכת סיוע לזינוק בעליה, ומערכת ששומרת על מהירות קבועה של 8 קמ"ש בירידות. ואם כבר נגענו בנהיגת שטח, מרווח הגחון עומד על 17 ס"מ בלבד.
נהיגה מבוקרת
עושה רושם שקיה חוששים מאנשי המזרח התיכון. זה ההסבר היחיד לעובדה שהם סרבו לשחרר את העיתונאים מלבנון, סוריה, ירדן, ערב הסעודית, אירן, ישראל ועוד נציגים מהאיזור הנפלא הזה, לנהוג לבדם בכבישי סיאול והסביבה. כך שמצאתי את עצמי בשיירה ארוכה ואיטית על כבישים עמוסי תנועה. כבישי צדדיים? קטע שטח? לא בתוכנית – וההתרשמות מוגבלת בהתאם.
רכבי המבחן היו מאובזרים עד הגבות, כרגיל. זה נחמד כשמדובר במושבי עור חשמליים ומאווררים, קצת פחות כשמדובר בגג השמש הכפול שפוגע במרווח הראש. המושב עצמו נוח, קצת צר, קצר וחסר תמיכה בסיסו, לפחות לאנשים במידות גדולות במיוחד. גם ההגה, שמתכוונן רק לגובה, לא תורם ליצירת תנוחת נהיגה אידאלית. מרווח דווקא לא חסר, גם מאחור.
צילום: ווי דה מין
קל מאוד לתפעל ולהתמצא בתא הנוסעים של הספורטאז'. גרסת הבנזין 2.0 ליטר אוטומטית עם הנעה קדמית או כפולה, הייתה היחידה באירוע ההשקה. 166 כ"ס הוא הספק מכובד, אך המנוע מרגיש קצת קטן על רכב הפנאי החדש. הוא שקט יחסית בסל"ד שיוט (כ-1,900 סל"ד ב-100 קמ"ש), אבל דרישה לתאוצה תוציא ממנו רעש מתכתי ותגובה מחוספסת ומהוססת. תפקוד התיבה טוב, היא מעט איטית לעיתים, אבל החלפות ההילוכים נעימות רוב הזמן. בשיוט מפריעים רעשי גלגלים – בעיקר בגלל מידות הצמיגים המופרזות ברכבי ההשקה (235/55-18), וגם רעשי מתלים. בגרסת ההנעה הכפולה הייתה הנוחות טובה יותר, וההיגוי הרגיש מהודק ומשרה בטחון – מפתיע בהתחשב בכך שאנשי קיה התעקשו שאין הבדל בכיון המתלים. הבלמים הציעו פעולה ליניארית אך עוצמתם הכללית לא מספקת, ובנוסף נרשמה דעיכה משמעותית ביכולתם לאחר שלוש בלימות חירום בכביש ה"מהיר".
יש תוכן?
במשך ימי ההשקה שמעתי שקיה רוצה להפוך ליצרנית בעלת תדמית דינאמית, ספורטיבית וצעירה. הספורטאז', עם העיצוב של פיטר שרייר, בהחלט מקדם אותה לשם.
הוא לא רושם מעלות או חסרונות משמעותיים והוא נראה טוב. אך אם קיה רוצים לצקת משמעות אמיתית לערכי המותג החדשים, הם יצטרכו לעשות יותר מכפי שהתרשמנו מהספורטאז'.
