יונדאי סנטה-פה היא מוותיקות סגמנט הפנאי אצלנו. היא החלה את דרכה בדגם כעור, אנמי ורך עוד באלף הקודם, אבל קנתה לעצמה הרבה אוהדים בזכות נוחות הנסיעה, אמינות טובה וסחירות מצוינת. הדור החדש הציב כבר עיצוב נאה לכל הדעות, מן הפנים והחוץ, הציע מנוע דיזל מודרני וגרסת בנזין שהייתה בעיקר שקטה וחלקה בנסיעה. ברמה הוויזואלית, השינויים דקים למדי בין מתוחת-הפנים לגרסה הקודמת. פנסי חזית דקים וצרים יותר, פגוש קדמי שונה עם פנסי ערפל משולבים בתוכו. מאחור תראו שתי סופיות-מפלט מעוצבות, יחידות תאורה שונות במעט וזהו. גם הפנים כמעט ללא שינויים. האם מתיחת הפנים טיפלה בנקודות התורפה?
אבזור
גרסת ה
לקצ'ורי הנבחנת כאן כוללת בין היתר מפתח חכם, פנסי קסנון, סונטו בברטר, חשוקי גלגל "18, ריפודי עור על כל שבעת המושבים, מערכת מולטימדיה הכוללת הכל ומנוהלת במסך מגע, מושבים מחושמלים, מזגן מפוצל עם פיקוד לשורה השלישית, בקרת שיוט, מצלמת רוורס משולבת במראה הפנימית ועוד. הכל מקורי למעט תוכנת הניווט המקומית.
לא מתיחת הפנים ותוספת האיבזור הם הסיבה להימצאותה כאן, אלא יחידת הנעה משופרת הכוללת מנוע טורבו-דיזל חדש ותיבת הילוכים חדשה בת שישה יחסי העברה. עם מערכת הזרקה משופרת, טורבו בגיאומטריה משתנה וניהול מתקדם, מפיקה יונדאי מדיזל 4 ציל' בנפח 2.2 ל', 197 כ"ס ו-45 קג"מ, בתחום יעיל שמתחיל מ-1,800 סל"ד ועד לשיא ההספק ב-3,800.
נוחות
חייבים לציין לשבח את המיתוג שעל גלגל ההגה; לכפתורציה הזו יש טקסטורה שונה לכל מתג ולא עובר זמן רב עד שאינך צריך עוד להציץ כדי לראות על איזה מתג ללחוץ כדי להגביר את הווליום במערכת או להוריד מהירות בבקרת השיוט – חכם ופשוט ליישום. משקל ההגה טוב אבל מדרגה ווירטואלית ביציאה מהמרכז מעצבנת קצת. קוטר הסיבוב קטן ושימושי מאוד ובסופו של דבר ההגה יותר מסביר. המושבים נוחים ומרווחים למדי עם הטרוניה הרגילה לגבי תמיכה ברגליים והעכוז. אפילו השורה השניה מרווחת ותספק נוסעים בוגרים ואילו השלישית לילדים בלבד. סף ההטענה מיישר קו עם שפת הפגוש וכששורת המושבים השלישית מקופלת לתוך הרצפה מתקבל תא מטען עתיר נפח בעל אוזני עגינה ושקעי מתח.
ביצועים/התנהגות
הסנטה-פה מהירה. היא הפתיעה עוד בתחילת הנסיעה בעיר עם תגובת מצערת חדה והשהייה מינימאלית, והתאוצה כשל מכונית פרימיום אנרגטית. איכות הנסיעה עדיין על הצד הקשה של הסקאלה ורמת הבידוד מפני כביש משובש לא ממש ברמה של הטובות שבסגמנט. מהמורות ממש רעות אף יחשפו ציקצוקים לא נחמדים.
התאוצות חדות מכל מצב ומהירות. קל מאוד למצוא עצמך מהיר מדי ביחס לתנועה ומהיר מספיק למשוך תשומת לב. תיבת ההילוכים מבית יונדאי (וזה לא דבר פעוט בעולם הרכב), מתפקדת מצוין עם העברות חלקות, חלוקת יחסי העברה נכונה והגנה קנאית על המנוע שלא יעלה מעל לסל"ד המועיל שלו. בכביש המהיר ובמהירות שיוט אירופאית, חשה יונדאי סנטה-פה בבית ואפשר ללטף ולמזמז את מערכת המולטימדיה בנחת.
בטיחות
אחיזת הכביש טובה מאוד, גלגל ההגה מעט דק – הייתי מוסיף עוד שני מילימטרים לעוביו כדי לחזק את תחושת החיבור למכונית. הבלמים חזקים אך הנשיכה הראשונית לא מאוד איתנה. בנוסף, תמצאו בקרת יציבות – מעט אגרסיבית – ובקרת משיכה – מועילה מאד בשטח, והנעה כפולה שהופכת לקדמית בלבד מעל 50 קמ"ש. זה סידור נהדר כדי לצאת מהמקום בתנאים חלקים ובוודאי בזינוקים בעליה, בהם כל הגלגלים מניעים. תגובת המערכת אינה מיידית (אלא אם לחצתם מתג) אך זריזה מספיק כדי לעשות את העבודה ביעילות. מניין כריות האוויר כולל שש בסך הכל כששתיים מהן הן ווילונות.
צריכת דלק
למנוע תפוקה מרשימה מאוד לצד צריכת דלק קמצנית ממש של 13 ק"מ/ל' מחוץ לעיר וכ-10 ק"מ/ל' בתוכה, וזה מבלי לוותר במאומה בתחום הביצועים או על מקדם ה"מגניבות" של רכב פנאי.
סיכום
מה שהחל כגיחוך לפני לא הרבה שנים, כש
יונדאי הכריזה על כוונות המובילות שלה, הפך למבט מרצין כשמוצרי היצרן הקוריאני הלכו והשתפרו מדור לדור. עם יחידת ההנעה הזו, תיבת ההילוכים המקורית, בתוך מכלול המוצר שנקרא "סנטה-פה", יכולה יונדאי להיחשב כחברה מן המניין במשפחת יצרני הרכב המובילים.
ההתאמה למשימה כמעט מושלמת עם הסתייגות מנוחות נסיעה ומרווח בשורה השלישית. רמת האיבזור לא תבייש את המיטב של רמת אביב ותהיה תוספת נחמדה ונוחה בערפל החורף של רמת הגולן. יונדאי הצליחה מעבר למשוער.
המבחן המלא והמפורט מופיע בגיליון אוטו מס' 288
צילום: תומר פדר
לכתבה זו התפרסמו תגובות
תגובה חדשה