שייט ביבשה הוא לכאורה אוקסימורון – משפט שיש בו ניגוד מובנה, אבל הוא למעשה בא לציין שיטת תחבורה עתיקת יומין: נסיעה ביבשה, בעזרת כוח הרוח. כלי הרכב שמשמשים ל'שייט' ביבשה ידועים כיום באנגלית בשמות הלא כל כך קולחים "יאכטות יבשה" (LAND YACHTS) או "יאכטות חול" (SAND YACHTS). אנחנו ניסינו למצוא שם יותר מתאים בעברית, אבל נאלצנו להסתפק, בשל היצירתיות המוגבלת שלנו, ב"סירות יבשה", הרע במיעוטו.
סירות היבשה מושטות בדרך כלל בצורה מאד דומה לסירות מפרש קטנות, להוציא את העובדה שההיגוי נעשה גם על ידי מפרש וגם על ידי הגלגל הקדמי. השייט ביבשה – בדיוק כמו בים – הוא במיטבו ברוח ערה, באזורים שטוחים וחלקים. תחרויות ומפגשי חובבים ברחבי העולם נערכים בעיקר בחופי ים רחבים, מסלולי המראה של מטוסים ומישורים נרחבים ושטוחים במדבר.
"נהגי הרוח" שהגיעו לרמה טובה בשליטה בכלי רכבם ולאנרגיה שמניעה אותם, יכולים – ממש כמו בים – להגיע למהירות גבוהה פי שלוש או ארבע ממהירות הרוח. אגב, ספורט דומה שנקרא "סירות קרח" (ICE YACHTING) מתקיים בחורף באגמים ובנהרות קפואים, כאשר את הגלגלים מחליפים להבי החלקה.

כדי שלא ישעמם
אז כדי לעשות קצת סדר, 'סירות היבשה' מתחלקות כיום על פי פדרציית המרוצים העולמית (FISLY) לשבע קבוצות, שלכל אחת יש אליפויות, תחרויות וליגה בפני עצמה. הגדולה ביותר שייכת לקבוצה 2 והקטנה ביותר קבוצה 7 שהיא לא יותר מסקייטבורד עם מפרש.
קבוצה נוספת של 'סירות היבשה' – עליה נדבר היום – מכונה 'בלוקארט' וההבדל העיקרי בינה לבין סירות היבשה האחרות, הוא בשיטת הייחודית של היגוי ידני באמצעות כידון בדומה מעט לזה של אופניים, ולא כמקובל בשאר סוגי 'סירות היבשה' על ידי דוושות ברגליים.
מוצאו של ה'הבלוקארט' הוא מניו-זילנד, מולדתם ומשכנם של הרבה המצאות משובבות נפש בתחום "מה אני כבר יכול לעשות בטבע המגניב הזה שמסביבי, על מנת שחס ושלום לא אשתעמם..."
הבלוקארט פותח על ידי ברנש חביב בשם פול באקויט, שחשב לפשט את יכולות התמרון של סירת היבשה הקיימות וליצור כלי שהוא יותר פשוט לשליטה, יותר פשוט לשימוש ומייצר עונג בכמויות כמעט בלתי מוגבלות, על פי מהירות הרוח כמובן. 'בלוקארט' מסוגל לפתח מהירות מכובדת וברוח מתאימה (מטורפת) הוא משיג מהירויות של קצת מעל למאה קמ"ש!
מר באקויט תכנן מערכת היגוי שמשלבת בעזרת כידון דומה לשל אופנים, גם מפרש בדומה מאד לגלשן רוח והיגוי דרך הגלגל הקדמי. אומנם הוא לא תכנן במקור את 'הבלוקארט' עבור נכים שמשותקים ברגליים, אבל בגלל ההיגוי הידני, הוא הפך עד מהרה לנפוץ מאד בין קהילות הנכים העוסקים בספורט אקסטרים.
בשנת 2007 יצאו עשרה נהגי רוח מקצועניים רכובים על 'הבלוקארט' שלהם, במסע מטורף לחציית מדבר גובי במונגוליה, מרחק של 2000 קילומטרים. מדבר גובי נחשב בעל תנאים קיצוניים במיוחד, בזכות הרוחות החזקות הצליחה החבורה האמיצה, לחצות אותו בשמונה ימים בלבד!
'הבלוקארט' מפליגים ביבשה בשתי גרסאות – רגילה ותחרותית, כאשר בגרסה התחרותית חלקים רבים עשויים מסיבי פחם חזקים וקלים וכן ישנם מספר תוספות אווירודינמיות להגדלת המהירות.
חוץ מזה, אפשר לבחור בארבעה גדלים סטנדרטים של מפרשים שמאפשרים לנהג לבחור את גודל האופטימאלי של המפרש עבורו, בהתאם לתנאי הרוח ומשקלו.

עושים רוח
באחד מימי הקיץ היותר חמים של השנה, הזמינו אותנו זוג חולי רוח מדופלמים לרדת לחוף הים באזור חוף הכרמל ולבדוק צמד 'בלוקארט' שהיגרו לכאן מניו-זילנד הרחוקה ושכרגע היו מקופלים בתיק שלהם, בתא המטען של המכונית.
דני דותן ואנטוניו פוליקוב, כחובבים מוצהרים של מהירות וספורט אקסטרים (אנטוניו הוא צנחן חופשי), לא יכלו שלא לשים לב לחיות המוזרות והלא מוכרות שטסו עם מפרש לאורך החופים של חיפה ונראה היה שהנהגים שלהם מייצרים טונות של כיף.
דני ואנטוניו לא הצליחו ליצור קשר עם אותם 'נהגי רוח' וגם לא ידעו על כך מאומה, אבל זה רק גירה יותר את דמיונם. הצמד התחילו לחפש חומר באינטרנט לגבי הספורט 'הרוחני' הלא מוכר הזה ואחרי צפייה של שעות של סרטונים ביו-טיוב, לפתע קפצו שני החברים ביחד, ואמרו בו זמנית "אני רוצה כזה", ממש כמו ילדים קטנים. הם נדלקו.
דני ואנטוניו התחילו לברר לגבי יצרנים ויבואנים וגם מה נדרש מהם על מנת להפוך יבואנים בעצמם והם גילו שהכלי שרצו – הבלוקארט – מיוצר בניו-זילנד. זוג היזמים יצר קשר עם היצרן ואחרי משא ומתן, הם הגיעו עימו להסכם לגבי שני כלים ראשונים בעבורם, והמשך יבוא סדיר לגבי הישראלים אחרים שמעוניינים.
כשדני ואנטוניו הביאו לגבולות הארץ שני כלים לשימושם העצמי, נאלצו למורת רוחם להתחיל במכס בהליכים בירוקראטיים מסובכים, ששלחו אותם לכל העולם ואשתו על מנת להביא אישורים. אחרי המון בכי ותחינות לפקידים שונים, הם הצליחו להכניס את הבלוקארט לארץ.
מלאי התרגשות חיכו דני ואנטוניו שהרוח תעלה מספיק על מנת שיוכלו לצאת לשטח, אבל למרבה התסכול הם נאלצו לחכות יותר מחודש להבשלת התנאים המתאימים.
דני מספר: "אחרי חודש מדכא ללא רוח, אנטון מתקשר אלי ומדווח שנראה לו שסופסוף יש רוח משובחת. קבענו להיפגש בחוף. למרבה מזלנו, גלים גבוהים שנשברו על החול בלילה שלפני, הקשו אותו והפכו אותו למסלול בלוקארט אידאלי. ירדנו לחול ואחרי חודש ארוך מאד ומתסכל מאד שבו אולצנו להישאר עם תאוותנו בידנו, התחלנו לעוף עם הרוח מכיוון חוף הסטודנטים בחיפה דרומה ועד חצי הדרך לעתלית".
אנטוניו מוסיף: "אתה פשוט מקבל רוח מערבית, סוגר מפרש וטס כמו משוגע על החוף וכל הדרך, אתה שואג שאגות של עונג בתוך הלב שלך פנימה. זה ממכר, ברגע יש רוח אתה לא יכול להפסיק או לרדת מהבלוקארט, אפילו שאתה מותש, מיובש וצריך נואשות להשתין, אתה פשוט רוצה להמשיך עוד ועוד..."

תופסים רוח
הבלוקארט בנוי משילדת צינורות משולשת, שמייצרת יציבות מאד גבוהה, חרף הכוחות השונים שמופעלים עליו. שני הגלגלים האחוריים נושאים כמובן ברוב העומסים – כולל נהג במשקל מרבי של עד 100 ק"ג. ההיגוי מתבצע מלפנים על ידי הגלגל הקדמי, שבמקרה שלפנינו הוא גלגל רחב שמיועד בעיקר לנסיעה בדיונות. קיימת אופציה נוספת לגלגל צר יותר המיועד לנסיעות בשבילי עפר והוא מצויד בבלם דיסק מכאני שעוזר לבלום ביעילות בשטח מוגבל אחיזה. המפרש הוא מודולארי והוא מגיע בגדלים של שניים וחצי, שלושה, ארבעה, וחמישה מטר רבוע. דני ואנטוניו בחרו במפרש בגודל של ארבע מ"ר, שמתאים לרוחות עד 35 קמ"ש. מעבר למהירות הזאת כדאי להוריד גודל מפרש כדי לא לעוף, פשוטו כמשמעו.
ההיגוי מאד חד, במיוחד במהירויות גבוהות וכל נגיעה קלה בהגה, מטיסה את הבלוקארט ימינה ושמאלה והופך סבסוב במקום ועשיית צלחות לעניין קל מאד לעשייה. זה מדהים כמה מהר אתה לומד לשלוט בבלוקאט; לא צריך קורס ארוך ומסובך, רק מספר דקות של הסתגלות למערכת ההיגוי ולמפרש, ואתה כבר מוכן לצאת לטוס בחולות.
ההרכבה פשוטה ומהירה מאד, האחסון הוא פשוט וכשבא לך לצאת לדהור עם הרוח, אתה פשוט מכניס את התיק שמכיל את הבלוקארט (השוקל בסך הכול 29 ק"ג) לתא המטען של המכונית ונוסע לדרכך. כלי כיפי שקל לחיות עמו.
צילום: תומר פדר
צילום: תומר פדר
צילום: תומר פדר
צילום: תומר פדר

רוצה גם
דני ואנטוניו מסכימים לשווק את הבלוקארט בישראל בצורה אישית, פרטנית ובכמויות קטנות. מעבר לכך כבר נדרשת תקינה מטורפת ממשרד התחבורה שהתיש אותם. אבל הם מבטיחים שאנשים שיהיו מעוניינים להיכנס לתחום, יוכלו בעזרתם ליצור קשר עם היצרן ולרכוש בלוקארט. מחיר הכלי לא זול והוא בסביבות ה-12,000 שקלים הכוללים מפרש על פי בחירה, עלות הובלה יקרה מניו-זילנד, תשלום מע"מ ובנוסף גם 11.5% מכס, שבשלב זה המדינה דורשת שתשלמו, למרות שמדובר בכלי ספורטיבי שברגיל היה פטור מתשלום.
דני ואנטוניו ישמחו שיהיו יותר אנשים שיטוסו על החוף בכוח הרוח, הם מדברים על הקמת מועדון בדומה לקיים בחו"ל, קיום מרוצים, אירועים, מפגשים וכדומה. השמים הם הגבול או במקרה שלהם – מהירות הרוח (והבירוקרטיה הישראלית).
מי שנדלק על הספורט המיוחד הזה ורוצה לרכוש 'בלוקארט', יכול ליצור קשר ולקבל עזרה דרך הנייד של דני דותן 050-6261373, או דרך הכתובת האלקטרונית שלו:
 dannydo@netvision.net.il
צילום: תומר פדר