מאזדה 3 ושברולט קרוז אך הושקו בארץ, וכבר השלכנו אותן לעימות בלפיינל פור מול יריבותיהן בשוק הליסינג, טויוטה קורולה ופורד פוקוס. את ההתרשמויות הראשונות – של כל אחת מהן – כבר סיפקנו לכם בכתבות העבר, כך שבוא נגיע לעיקר – כיצד הן מתמודדת אחת מול השניה כמו גם מול יריבותיה לקבוצה?

מבחוץ
קשה שלא לשבח את הצלחת מעצבי מאזדה 3 בהשגת מראה מזוהה מידית כמאזדה – שונה ומודרני, נעים לעין וזורם, שני בקבוצה זו רק לקרוז מבחינת האפקט הויזואלי.
ועם כבר נגענו בקרוז – קשה להתעלם ממנה ולא רק בגלל גל הפרסומות ששוטף כל עיתון, אתר ושלט-חוצות במדינה. היא פשוט בולטת – במיוחד בצבע האדום בו התייצבה למבחן – עיצובה דחוס, עתיר קווים זוויתיים שנותנים תחושה שרירית וחסונה ומגבים כראוי את החרטום המשפחתי המאסיבי.
הקורולה עדיין מצליחה להראות גדולה יותר ממה שהיא באמת ורק הפגושים המגודלים פוגעים במה שאחרת היה זוכה לאדישות חיובית בסך הכל.
הפוקוס היא הפחות חדשה בקבוצה הזו, למרות מתיחת פנים שעברה בשנה שעברה – וזה בולט. העיצוב החיצוני משדר כבדות ומכובדות – וזה יכול להיות טוב, אם זה מה שאתם רוצים.
צילום: תומר פדר
מבפנים
עמדת הנהג ב-3 עוטפת, כמו תא טייס ומתקשרת עם המוטיב הדינמי בעיצוב החיצוני. כצו האופנה, סביבת הנהג והנוסעים כוללת שקע 12V, חיבור לנגן ושפע תאים. אומנם עדיין אהבנו יותר את חומרי הדיפון הרכים בפוקוס, ועיצוב הקוקפיט בקרוז מושך ומקורי יותר, אך ה-3 החדשה מציעה את השילוב הטוב ביותר כאן בין איכות לעיצוב.
גם שברולט קרוז מצטיינת במראה מודרני. ברור מיד כי הושקעה מחשבה רבה בעיצוב חזית התא, כולל פתרונות מקוריים כגון הבד שממשיך מדיפון הדלתות אל מרכז הדשבורד. גם לאיחסון פריטים שונים הוקדשה מחשבה רבה – עם שפע כיסים, תאים ומחזיקי כוסות בכל רחבי התא.
את הקורולה והפוקוס כולנו כבר מכירים ובכל זאת נציין כי רמת החומרים בקורולה – למרות שלא בוצע שום שינוי למיטב ידיעתנו – השאירה רושם חיובי יותר מבמפגשי העבר. אלו עדיין חומרים פשוטים יחסית וקשיחים ברובם, אבל ההרגשה תחת פרקי האצבעות פחות חלולה ודקיקה – והפעם אף חלק לא נשאר לנו ביד.
אל מול שפע התאים בשלוש המתמודדות האחרות מגיעה הפוקוס בידיים ריקות. אין תא בין המושבים, אין מחזיקי בקבוקים בדלתות ואין מחזיקי כוסות מאחור. יש שניים מלפנים וזהו. גם עיצוב הפנים של הפוקוס נראה מיושן וחסר מעוף מול התחרות כאן. מצד שני, החומרים דווקא איכותיים – הכי איכותיים בקבוצה הזו – איכות ההרכבה טובה וכך גם בנוגע לסעיף האבזור (בדגש על בקרת האקלים המפוצלת).
צילום: תומר פדר
מידות ומשקלות
ישיבה בתא הנוסעים של ה-3 תחשוף את המחיר שיש לשלם על דבקות בפלטפורמה הישנה: כמו הקודמת, המרווח מאחור סביר ולא יותר אפילו לשני מבוגרים ממוצעים. תחושת הצפיפות עוד מוחמרת בשל חלונות הצד הקטנים (גם מפתח הדלת הצר לא מעודד איכלוס המושב על ידי מבוגרים). הוסיפו לזה בליטה גדולה במרכז המשענת, וקיבלתם את המכונית הפחות מומלצת כאן להובלת שלושה מבוגרים. לפחות מרווח הראש שופר והמושבים, לפנים ואחור, נוחים ותומכים.
בקרוז גילינו טווח תנועה גדול למושבים ולהגה – אפילו טל שביט מצא תנוחה ראויה! עבור משענות הראש הניתנות לכיוון גם קדימה ואחורה מגיע לשברולט ח"ח אמיתי. ובכל זאת, לא היינו מתנגדים לקצת יותר תמיכה צידית במושבים הקדמיים, עוד קצת עומק וגובה במושב האחורי ואולי עוד טיפה מקום לכפות הרגליים מאחור (בשאר הממדים היא דווקא בסדר גמור).
בקורולה נציין את הרצפה השטוחה מאחור המעניקה יתרון עבור מי שרוצה להוביל שלושה אנשים. עם זאת, עדיף שלא יהיו גבוהים מדי – המושב מעט נמוך מדי, מרווח הראש גבולי ומרווח הרגליים לא מבריק. מלפנים דווקא יש מספיק מקום.
המושבים בפוקוס, אם נתעלם לרגע מהריפוד, דורגו על ידי כולם כנוחים, בדגש על המושב האחורי הגבוה והעמוק יחסית. המושב האחורי מציע גם מרווח טוב, הטוב בחבורה, אולם הוא היחיד שלא מחביא בחיקו עיגוני איזופיקס למושבי ילדים. עוד בתחום הביקורת נציין את הצפיפות בסביבת רגלי הנהג – הפוקוס היתה היחידה כאן שגררה תלונות בנושא זה.
צילום: תומר פדר
מה נכנס לבאגז'
למאזדה 3 יש את תא המטען הפחות מרשים בחבורה הזו. פתחו אומנם רחב יותר מאשר בדור היוצא – אבל זה באמת לא הישג גדול. הוא קטן יחסית וצר, ושטיחות רצפתו מופרת על ידי בליטות מתלים. בנוסף, מי שיקפל מושבים לטובת הובלת מטענים חריגים עלול להתאכזב – הפתח הנפער אל תא הנוסעים קטן יחסית.
בקרוז נמצא תא מטען ארוך ורחב במידה, אבל הוא גם הרדוד בחבורה.
התא של הטויוטה זוכה לתואר המעצבן של החבורה – בשל העובדה שהוא נפתח רק מבפנים – כמה כבר עולה כפתור?! אחרי שפתחנו את התא מתגלה תא סביר בגודלו, עם מבנה רחב ונוח להטענה.
הפוקוס מציעה את הנפח השימושי ביותר ברביעייה – אם כי לא היינו מתנגדים לעוד כמה ס"מ ברוחב. הוא עמוק וארוך, רצפתו שטוחה יחסית ופתחו רחב ונדיב. אבל, אם זה מה שמעניין אתכם, אולי כדאי שתפזלו הצידה באולם התצוגה, לפוקוס סטיישן.
יוצאים לדרך
היציאה לדרך ב-3 מבהירה שגם אם תצורת המתלים הבסיסית לא שונתה, הרי שהכיול עודכן ועודן, והם הפכו מ"נוקשים" ל"מהודקים". ההתמודדות עם שיבושים קטנים וחספוסים בכביש השתפרה משמעותית, אולם ההתמודדות עם שיבושים גדולים יותר עדיין לוקה בחסר.
בעיר ועם נהג בודד היא מרכיבה את מאסף הנוחות במבחן הזה, יחד עם הקורולה אבל בתוספת משקל – למשל שלושה נוסעים – היא מצמצמת מאוד את הפער אל הפוקוס ומצליחה לעבור את הקרוז, בעיקר בנסיעה מעט מהירה יותר (נניח קטע בין עירונית) על כביש משובש.
השהיה בתא של ה-3 שקטה ונעימה מבעבר הודות לבידוד מוצלח של המנוע ורעשי רוח. רק סעיף רעשי הכביש דורש עוד טיפול, והיא טובה יותר רק מהפוקוס בסעיף זה.
אותו תהליך התבגרות שהועיל לנוחות משיג אפקט הפוך כשמדברים על התנהגות דינמית. הבידוד העדיף והכיול הסופג יותר של המתלים פוגעים בתחושת החיבור לכביש ולמכונית, וההגה החשמלי – מדויק ככל שיהיה – לא מצליח לספק את אותה רמת תקשורת של ההגה ההידראולי הקודם. היא עדין מרגישה הקלה והזריזה בחבורה כאן – מה שקנה לה אוהדים ופילג את הבוחנים בינה לבין הפוקוס – אבל פחות מחוברת ומלהיבה מהדור הקודם.
צילום: תומר פדר
לקרוז אחיזה גבוהה והיא תספק כל צורך הגיוני. מצד שני היא מנותקת לחלוטין, לא מדויקת ולא עקבית. אין תת היגוי בולט, או חלילה היגוי–יתר, אבל המכונית מבהירה בכל דרך אפשרית שזו לא כוס התה שלה, והיא הפחות טובה כאן בכביש המפותל. בתנועה ממשיכה הקרוז להשאיר רגשות מעורבים – מצד אחד, הרושם הראשון הוא שהמתלים רכים ונעימים, ואז פתאום הם מאבדים את הצפון על רצף מהמורות קטנות והרכב מווברץ בחוסר שביעות רצון – רק כדי לספוג באדישות מכסה ביוב בולט או שקע גדול שניה אח"כ.
הקורולה מציעה מתלים סבירים, שאינם מצליחים להבריק בהשוואה הזו – הרכב זז קצת יותר מדי על השיבושים הקטנים, והריסון על גלים יכל להיות טוב יותר. ההגה בקורולה מהיר יחסית ומשקלו סביר, אבל הוא אילם לחלוטין, בדיוק כמו השלדה, ותחת עומס החרטום – שדווקא מגיב יפה להפניה הראשונית של ההגה – מקבל חיים משלו, מרחיב קווים שוב ושוב בלי קשר למה שהנהג מנסה – או האלקטרוניקה. אגב, מפתיע לגלות כי הבלמים התחילו להעלות עשן ולאבד יכולת כבר בסבב הראשון בירידה, בעוד המכוניות האחרות צולחות מקצה אחר מקצה מבלי להגיע לאיבוד בלמים. לא לעניין.
היציאה לדרך בפוקוס חושפת רעשי כביש נוכחים יחסית, בעיקר במושב האחורי, אם כי לא מדובר בקטסטרופה.
בעיר ובנהיגה רגועה הפוקוס מציעה נוחות טובה בפני עצמה והכי טובה במבחן הזה. היא מתמודדת בכבוד עם שיבושים קטנים כגדולים, במהירות איטית וגבוהה, ורק רצף של גלים, מצליחים להוציא את המתלים מדעתם וגורמים לפוקוס לנתר בחוסר שביעות רצון. אבל הרכות הזו, והמהלך הארוך, לא באים על חשבון היכולת הדינמית – נהפוך הוא. השלדה וההגה מתקשרים ברמה הגבוהה ביותר כאן, והשלדה (אולי דווקא בזכות הרכות והמהלך הארוך) היא הממושמעת ביותר למשחקי העברות משקל, עם הדוושה או ההגה, לא משנה.
צילום: תומר פדר
מנוע גיר (אוטומטי) וביצועים
תגובת הדוושה הראשונית ב-3 מהירה וחדה, נותנת תחושה של מכונית חזקה משהיא באמת. לא שהיא חלשה – אבל יתרון הקורולה בעליות ארוכות ברור, והמאזדה לא מצליחה לספק ביצועים עדיפים משמעותית בהשוואה לפוקוס והקרוז. אלה אגב, מרגישות עצלות בהרבה בשל תגובת הדוושה האיטית למרות שהבדל הביצועים, כפי שנמדדו במנחת ועל ידי ה'דריפטבוקס', לא גדולים.
לתגובת הדוושה החדה יש מחיר – בדמות צריכת דלק. זו של ה-3 היתה הגבוהה במבחן באופן עקבי, בנסיעה בינעירונית רגועה יחסית או בסשן דינמי סוער, בצמוד לקרוז שלא הבריקה גם היא. יכול להיות שהאשם הוא גם בהילוכים הקצרים יחסית – 2,750 סל"ד במאה קמ"ש.
על הנייר היה אמור להיות כאן מרחץ דמים, בו טובחת תיבת הקרוז באחרות בזכות יתרון של שני הילוכים. במציאות התיבה מציגה אופי לא רהוט. רוב הזמן היא בסדר, אלא שמדי פעם היא תתקע בהילוך או תחליף בחבטה. לפחות השליטה הידנית מושלמת, כמו במאזדה.
ריבוי ההילוכים גם גורמים לכך שכל תאוצה בכביש בין עירוני דורשת מהתיבה הורדה של שני הילוכים או אפילו שלושה – ואת זה היא, כאמור, לא תמיד עושה מהר או חלק במיוחד.
יתרון שהיא לא מבזבזת הוא סל"ד השיוט הרגוע – רק גרוש מעל 2,000 סל"ד – אלא שצריכת הדלק שלה עדיין לא מבריקה, גם בשיוט רגוע היא מתמקמת צמוד ל-3 והרחק מהפוקוס והקורולה.
מנוע הקרוז מציע ביצועים סבירים אבל הצליל שהוא משמיע תחת עומס אינו נעים במיוחד. כנראה שציפינו ליותר מדי נוכח דף הנתונים.
לקורולה תיבה אוטומטית שלמרות פשטותה, משחזרת את תהילת טויוטה בנושא תיבות הילוכים. היא מצליחה למצות היטב את המנוע עם חלוקת הילוכים המתאימה היטב לעקומת המומנט ומייצרת את התחושה הזריזה ביותר כאן.
המנוע נושם ברהיטות בסל"ד גבוה, וגם אם צלילו לא מלהיב הוא לפחות לא מעונה (כמו בקרוז) או מעט אסמטי (כמו ב-3).
המיאוצים הרשמיים מעט משקרים, ומסתירים את יתרון הטויוטה שמגיע בעיקר במהירויות הגבוהות יותר, המנוע לא רק חזק, הוא גם חסכוני, וככל שתסעו עדין יותר, כך הפער יהיה ברור יותר על פני המתחרות. אולם יתרון המנוע מתבזבז על השלדה הזו שהיא בעלת התנהגות קורולה קלאסית.
תגובת הדוושה הראשונית האיטית בפוקוס, גורמת למכונית לצאת ברכות מהמקום ומספקת תחושה איטית ועצלה מעט. אלא שעימות ראש בראש במבחני תאוצה מפריכים את ההרגשה – הפוקוס שומרת על פיגור זניח מאחורי הקורולה וה-3, כשהקרוז כמעט זהה לה.
האמת היא, שהביצועים הפתיעו אותנו, בעיקר בהתחשב בעובדה שהיא מהכבדות שבמשפחתיות, ועם הילוכים ארוכים יחסית – 2,500 סל"ד למאה קמ"ש. בסעיף צריכת הדלק היא שניה רק לקורולה.
צילום: תומר פדר
פסוקו של יום
הרושם העיקרי שנשאר איתנו מהמבחן הזה הוא כמה המכוניות האלו, כולן, הן כלי תחבורה מוצלחים למדי למשימה המשפחתית. לכל אחת יתרונות וחסרונות בתחומים שונים, אך אין מפסידה מוחלטת, כזו שלא נצליח להבין למה לכל הרוחות מישהו העדיף לקנות אותה ולא אחרת. אולם בכל זאת, יש טובות יותר וטובות פחות. הקורולה והקרוז מרכיבות את המאסף – האחת לוקה באבזור הבטיחות (4 כריות אוויר בלבד) והבלמים, ולא מצליחה להצטיין בתחומים החשובים של מרווח ונוחות. השניה מרווחת ונוחה רב הזמן, אבל מצליחה לעצבן מדי פעם עם התנהגות לא בוגרת – ושתיהן מאבדות את הצפון בנהיגה תובענית, ולו במקצת.
מי מתוכן רביעית ומי שלישית תלוי בהעדפות הפרטיות שלכם – אנחנו דירגנו את הקורולה אחרונה, בעיקר בגלל מפרט הבטיחות החסר והבלמים המתעייפים.
גם בחוד התחרות צמודה – הפוקוס מרווחת ונוחה יותר, אבל המאזדה3 מציעה עיגוני איזופיקס ולא מפגרת בהרבה בנושא הנוחות. הפוקוס מתקשרת יותר, ה-3 מרגישה זריזה יותר. איכות החומרים בפוקוס עדיפה – ל-3 עיצוב צעיר ונאה יותר... קשה, קשה להחליט. ובכל זאת, הפור בסוף היום נופל על הפוקוס, בפוטופיניש צמוד ביותר, בזכות תא המטען העדיף, המרווח בשורה השניה וצריכת הדלק העדיפה.
להשוואת דפי הנתונים של ארבעת המשפחתיות לחץ כאן