פלטפורמות הרכב שעליהן מבוססים הדגמים השונים של מותג רכב, הן המקבילה ההנדסית ל-DNA האנושי. מעקב אחר מקורן יכול לגלות תמונה מרתקת גם של השורשים ההנדסיים של מותג הרכב, וגם של התהפוכות העסקיות שפקדו אותו במהלך השנים. כלומר, מי תרם לו "גנים" ומי השפיע על התפתחותו.
עיון ב-DNA של אלפא-רומיאו, למשל, חושף תמונה מרתקת של הכלאה בין גנים עסקיים והנדסיים. דגמי הליבה הנוכחיים של החברה מבוססים על פלטפורמות שפותחו במשותף עם ג'נרל מוטורס, בתקופת הרומן שלה עם קבוצת פיאט. הרומן אמנם הסתיים לפני שנתיים בגירושין שעלו ל-GM כ-2 מיליארד דולר, אך הוא הותיר מאחוריו מטען גנטי ארוך טווח.
אלפא-רומיאו MITO החדשה היא תוצר קלאסי של אותו DNA. היא מבוססת על הפלטפורמה של הפיאט פונטו, וזו כשלעצמה מבוססת על פלטפורמה משותפת שפותחה על-ידי פיאט והחטיבה האירופאית של GM.
פרופיל שבלוני
העיצוב החיצוני של ה-MITO הוא אלפא-רומיאו נטו, והוא ללא ספק האטרקציה המרכזית. יש למכונית מראה קלאסי וחושני, שמשלב בין קימורים עגלגלים ותפיחות מלפנים, ליציבה רחבה עם "שרירים" דרוכים מאחור, משהו בנוסח "היפה והחיה" תחת מרכב אחד. הפרופיל הצדדי אמנם שבלוני למדי, אבל זה לא הפריע למכונית המבחן שלנו להפוך בכל מקום למוקד תשומת לב, בעיקר של הדור הצעיר. במהלך נסיעת המבחן שלנו היא צולמה ברחוב ללא הרף בטלפונים סלולריים, ומספר הודעות ה-SMS הנרגשות שהוחלפו בגינה, הציב תחרות רצינית ל"כוכב נולד".
מעצבי הפנים עשו מאמצים לא מבוטלים כדי להעניק למכונית תחושת פרימיום ולטשטש את שורשיה העממיים. התוצאה היא עיצוב פנים מתוחכם, שמשלב בין צגים אדמדמים זורחים נוסח אאודי, מתגים כסופים וטקסטורות דיפון ספורטיביות; לבין קימורים קלאסיים בלוח המחוונים, ופתחים עגולים של מערכת האוורור. המושבים העמוקים תומכים היטב בגוף בפניות, וגם ההגה הספורטיבי מכניס את הנהג לאווירה הנכונה.
מרחב הפנים מלפנים מכובד, אך מרווח הברכיים מאחור אינו עולה על זה של סופר-מיני טיפוסית, והגג המקומר משתפל קרוב מדי לעבר ראשיהם של נוסעים גבוהים. תא המטען עמוק ומכיל 270 ליטר, אך סף ההטענה הגבוה והצר מגביל את השימושיות. איכות הייצור משדרת תחושה מושקעת עם דלתות כבדות, מתגים מוצקים ובידוד רעשים טוב. אך, איכות חומר הדיפון, שכוללת בעיקר משטחי פלסטיק קשיחים, לא תגרום לאנשי אאודי התקף קנאה.
כמו סופר-מיני
כל יצרני הרכב האירופאים נמצאים כיום תחת מכבש לחצים להפחתת פליטת ה-CO2 ותצרוכת הדלק. הפתרון אותו מאמצים רובם הוא שימוש במנועים קטנים ומתוחכמים עם מגדש. פתרון זה שומר על חיסכון ופליטה ברמה של מנוע קטן, יחד עם ביצועים של מנוע גדול ורציני, כשעולה הצורך.
לזן זה שייך המנוע של ה-MITO, עם נפח של 1.4 ליטר בלבד, וצריכת דלק רשמית מרשימה של 15.4 ק"מ לליטר. אך בסיוע מגדש טורבו הוא סוחט 155 כ"ס מכובדים ומומנט בריא של 23.5 קג"מ, ומסוגל להאיץ מ-0 ל-100 ב-8 שניות בלבד בדרך ל-215 קמ"ש.
יכולת דואלית זו מושגת באמצעות שליטה אלקטרונית מתוחכמת. את המפתח למעבד המרכזי העניקו לנהג באמצעות מתג אלקטרוני קטן, שמשנה את תכנות תגובת הדוושה ואת רמת ההגדשה. במצב הרגיל המכונית מרגישה כמו סופר-מיני מקובלת ונטולת ריגושים, עם ביצועים מתונים. אבל במצב ספורט מתחדדת תגובת הדוושה, הלחץ במגדש עולה והיא חוזרת לשורשיה האיטלקיים החמים, עם טיפוס מהיר במעלה קשת הסל"ד ותאוצות ביניים מענגות שמלוות בצליל עמוק ונעים, אך לא צליל אלפא מסורתי.
הבחירה במצב ספורט גם מחדדת את תגובת הגה הכוח החשמלי, וההבדל בתחושה דרמטי: מהיזון חוזר עמום ותגובה רכה מדי במצב הרגיל, הופך ההגה לכבד ומהיר ומעניק לנהג שליטה זריזה וחדה בתנודות המכונית. לאחר כמה מחזורי ניסוי וטעייה גילינו שאנחנו מעדיפים להישאר במצב זה רוב הזמן. עם זאת, כדאי לזכור שלמצב הספורטיבי יש שני חסרונות: עלייה דרמטית בתצרוכת הדלק, שנושקת ל-8 ק"מ לליטר בתנועה נמרצת; ותגובות עצבניות מדי של ההיגוי בשיוט, שאמור להיות רגוע על הכביש המהיר.
פרט לטריקים האלקטרוניים של מעבדי הנתונים, ל-MITO יש שלדה שכוילה בידיים מיומנות כדי להוציא את המיטב מהפלטפורמה הבסיסית. נטיית הגוף בפניות הדוקות מרוסנת, אחיזת הכביש גבוהה גם בתנאים קיצוניים, הבלמים חדים ויעילים, ובסה"כ זו מכונית שאינה משחזרת את הדקויות הדינמיות המסורתיות של אלפא-רומיאו, אך עדיין מסוגלת להעניק לבעליה הנאה מואצת-דופק על כבישים והרים מפותלים ופנויים. נוחות הנסיעה לא מזהירה והחישוקים הגדולים, שעטויים צמיגים רחבים, מיידעים את הנהג על בורות וסדקים מכל גודל. אך בהתחשב בז'אנר ובגילם הצעיר ואופיים הסובלני של רוב הנהגים הטיפוסיים להן, הפשרה נסבלת.
האלפא-רומיאו MITO נמכרת עם תיבת הילוכים ידנית בלבד, במחיר שמתחיל בכ-152 אלף שקל. לפיכך, הפוטנציאל המסחרי שלה בישראל יהיה מוגבל לשכבות גיל ולשכבות סוציו-אקונומיות מוגדרות וצרות מאוד. אבל חשיבותה האמיתית היא לאו דווקא מסחרית אלא סמלית. ה-MITO מוכיחה, שכדי לייצר כיום מכונית נחשקת ומאיצת דופק אין צורך בממדי ענק, במנועים גדולים וצמאים או בתקציבי פיתוח בלתי מוגבלים. עם עיצוב נכון והעברת הפיקוד האלקטרוני מהמחשב לנהג, אפשר לחסוך בהוצאות הפיתוח ולייצר מכונית ספורטיבית שהיא גם ידידותית לסביבה ולפקקים עירוניים. ומהבחינה הזו ה-MITO היא רמז עבה לבאות. *
מתחרות
פלח מכונית הסופר-מיני הספורטיבי בישראל קטן אבל מעניין. להלן כמה דוגמאות:
רנו קליאו ספורט
הגרסה החמה ביותר של הקליאו הקומפקטית עולה בישראל 163 אלף ש' לפני הנחות עונתיות. במחיר זה מקבלים מרכב 3 דלתות תפוח ושרירי, תא נוסעים ספורטיבי, שלדה מוקשחת עם גלגלי ספורט גדולים, ומנוע 2 ליטר רעב לסל"ד, שמייצר 197 כ"ס - ההספק הגבוה ביותר בפלח. גם הביצועים נמרצים ביותר: מ-0 ל-100 ב-6.9 שניות ו-215 קמ"ש בקצה הישורת
פיז'ו 207GTI
פיז'ו 207GTI החדשה תוכננה להעביר תחושה של מכונית קומפקטית חמה "כמו פעם". יש לה הגה מהיר וישיר, רפלקסים חדים ותא נוסעים עם סממנים ספורטיביים בולטים. ספיגת הזעזועים שלה נוקשה יותר משל ה-MITO וגם העיצוב לא שונה דרמטית מה-207 הרגילה. ב-152 אלף ש' מקבלים מנוע 1.6 טורבו, שפותח בסיוע ב.מ.וו ומייצר 175 כ"ס. בסיוע תיבה ידנית היא מאיצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-7.6 שניות בדרך ל-220 קמ"ש
פולקסווגן שירוקו
הגרסה הידנית הבסיס של השירוקו עולה בישראל 176 אלף ש'. כמו ה-MITO גם היא מצוידת בעיצוב שגורם להורמונים לתסוס. היא מרווחת יותר, בעיקר מאחור, ויש לה מתלים מפנקים יותר. גרסת הבסיס מצוידת במנוע 1.4 ליטר טורבו, כמו ה-MITO, עם הספק של 160 כ"ס. היא מזנקת מ-0 ל-100 קמ"ש ב-8 שניות
