השקת ה
פיג'ו 3008, הקרוסאובר החדש של היצרנית הצרפתייה, נערכה בקרואטיה. זה הפך למנהג שכיח למדי בזמן האחרון לערוך השקות במדינות קצת-מזרח-אירופה כמו קרואטיה; החברות משיגות את האפקט הרענן והאקזוטי של אתר חדש ולא מוכר לעיתונאי הרכב, מבלי להיכנס ללוגיסטיקות המסובכות והעלויות הגבוהות של עריכת ההשקה באתר אקזוטי באמת. מושלם, לא?
במידה מסוימת, זו גם בדיוק הרוח שעומדת מאחורי ה-3008.
פיג'ו צפו בעיניים כלות בסגמנט רכבי הפנאי הפורח באירופה, שגוזל עוד ועוד לקוחות מהקטגוריות הקלאסיות של האצ'בק וסדאן משפחתיות. כולם רוצים את השיק הרענן של רכב פנאי גבה-פרופיל, אבל לפיג'ו אין מה להציע להם, וגם לא לחברה האחות סיטרואן – והלקוחות נודדים להם לאולמות אחרים. מה עושים?
ב-PSA הגיבו מהר – בשלב הראשון הם פשוט "קנו" מכונית קומפלט – את האאוטלנדר של מיצובישי – ושמו עליו מדים צרפתיים, במיטב מסורת לגיון הזרים. אבל זה לא ממש מספיק – האאוטלנדר גדול למדי, כך שנשאר עדיין חור משמעותי בהיצע של פיג'ו, ולקנות רכב קומפלט מיצרן אחר (או להתחרות בשתי "אחיות" כמעט זהות על אותו פלח שוק...) זו לא בדיוק השיטה להשאיר לעצמך רווח משמעותי במיוחד...
המסקנה היתה ברורה: פיג'ו צריכה רכב פנאי משלה. מה עושים? פשוט – מציצים לקובץ נתוני המכירות של קטגורית הפנאי/קרוסאובר באירופה, ומגלים כי – בשונה מבארץ – רוב המכירות הן של דגמי הנעה קדמית בלבד. מכאן המסקנה כבר מתבקשת מאליה – לחסוך את הזמן והכסף הנדרשים לפיתוח פלטפורמה המתאימה להנעה כפולה, ולייצר רכב פנאי שיקי ואופנתי עם הנעה קדמית בלבד ("אבל תהיה גרסת הנעה כפולה, עם הנעה חשמלית לגלגלים האחוריים, ב-2011!" טורחים המארחים להדגיש שוב ושוב).
אלמנטרי, ווטסון היקר, ולא משנה כמה מוזר הרעיון נראה ללבנטינים!
צילום: מנהל
מדי קרב
אם מקבלים את הטענה שהעטיפה היא העיקר מאחורי הפופולאריות של רכבי הפנאי, אז אין ספק שבפיג'ו נעשתה עבודה יסודית – עם תוצאה לא רעה בכלל. פרופיל ה-3008 גבוה ובולבוסי כראוי, שונה ומובדל על נקלה מזה של אחותו המשפחתית. אישית אני לא ממש משתגע על עיצוב החרטום והזנב – פיסות הפלסטיק השחורות שהמעצבים האירופאים אוהבים להדביק למכוניות מתוך אמונה שזה יוצר להן מראה קשוח – אבל התוצאה הסופית בהחלט נראית כמו רכב פנאי ולא איזו האצ'בק עם התקף אלרגיה קשה.
פסק הדין לגבי פנים הרכב כבר יותר חד משמעי. מעבר לתנוחת הנהיגה הזקופה יותר – עם שפע ראות קדימה בזכות החלון המשופע אבל פחות לצדדים בגלל קו המותניים הגבוה – יש לנו כאן עיצוב שונה לחלוטין, כזה שישתיק מיד כל נימת לגלוג בסגנון "308 מוגבהת". קונסולה בולטת המתחברת ל"מנהרת הינע" גבוהה מאוד, ממש בגובה של משענת יד מקובלת, עוטפת את הנהג באופן אינטימי, אבל במפתיע לא צפוף. התוצאה היא פנים שונה לחלוטין משל ה-
308 ותחושת נהיגה מאוד "בתוך האוטו". ברמת האבזור הגבוהה תחושת תא הטייס מתגברת בזכות תצוגה עילית על מסך קטן המתרומם מעל לוח השעונים (פתרון זול בהרבה מיצור שמשה מיוחדת, כמו שעשו
סיטרואן ב-
C6) וסוללת המתגים השולטת בתצוגה. הטכנולוגיה לא נעצרת בתצוגה העילית – יש התרעת שמירת מרחק מהרכב לפנים (אבל ויזואלית בלבד, ללא צליל), מערכת GripControl – שם מפואר לבקרת משיכה בעלת מספר מצבים מוגדרים, שאמורה להרחיב את מעטפת היכולות של הרכב, ומערכת שיכוך הידראולית מתוחכמת על הסרן האחורי שעוזרת למתן את קצב הגלגול בפניות. כולן, אגב, אופציונאליות.
המושב האחורי נהנה גם הוא מהצמיחה לגובה והזדקפות הנהג, ובאמת שקשה להתלונן על המרווח שם או על איכות המושב. תא המטען זכה גם הוא לסידור שימושי – הדלת מפוצלת לשניים, עם חלק תחתון שנפתח להטענה נוחה או כדי לשמש כספסל (שיכול לשאת 200 ק"ג – מין סטנדרט לא ברור בנושא) ויש מדף הניתן לקיבוע בשלושה גבהים שונים והמחלק את תא המטען בצורה נוחה. על דופן תא המטען ניתן למצוא את כפתורי קיפול המושב האחורי – המפוצל, כמובן – שיוצרים משטח אחיד עם רצפת תא המטען. לא חשבנו אחרת.
צילום: מנהל
כביש כביש תרדוף
אם היו לכם עוד איזה שהן אשליות לגבי יכולת שטח – הרי בכל זאת יש חוגת אה-לה-טריין-רספונס במיקום בולט בתא הנהג – מספיק לציין את העובדה שמרווח הגחון לא מצוין בשום מקום בחומר שסופק (בתשובה לשאלה ישירה נמסר הנתון 15.5 ס"מ – קרוב יותר למכונית נוסעים מאשר לרכב פנאי). ובכל זאת, בואו נוריד את זה מהמדף – ל-3008, גם עם מערכת ה-GripControl, אין ממש יכולת שטח. המערכת אומנם עובדת, ובניסוי שערכנו על משטח חצץ עמוק הורגש הבדל בין המצבים השונים, אבל זו עדיין הנעה לשני גלגלים בלבד. אם השיפוע גדול מספיק או האחיזה נמוכה מספיק – הרכב יעצר. והאמת? עם מרווח גחון כזה, וזוויות מרכב כאלו, אין חשק לבדוק בכלל. זה רכב לאספלט, ולאספלט בלבד – אפילו יותר מהמקובל בקטגוריה (ופיג'ו מונים בתחרות גם את ה
פולקסווגן טיגואן, למשל, לו יש אופציה לפגוש שטח משפר זוויות).
אז זהו, אחרי שנפטרנו מהנושא המציק והמלוכלך הזה של אבק ובוץ, אפשר להמשיך הלאה. ואז מתברר שה-3008 הוא רכב כביש לא רע בכלל. הוא מספק איכות נסיעה טובה מאוד, מסנן ומחליק את השיבושים הקטנים בנאמנות. "רך, הא? אז הוא בטח מתנדנד ורוכן", אתם בטח חושבים. אז זהו, שלא. אומנם ההשקה לא כללה קטעים דינמיים הארד-קור – יותר מדי מכוניות ושוטרים, פחות מדי שוליים לכבישים – אבל זה ממש לא הרעיון בכלים הללו. קנו
207GTi אם זה מה שאתם מחפשים. אבל בקצב התנהלות נורמאלי הרכב מציג ריסון טוב ומשדר תחושה מוצקה ובטוחה. נראה כי ההצהרות של פיג'ו לגבי שמירה על חווית נהיגה דומה לזו של משפחתית מן השורה אכן מבוססות.
לא רלבנטי
היצע יחידות ההנעה בהשקה כלל אך ורק תיבות ידניות, דבר לא ממש קיים בקטגוריה הזו בארץ, וגם ההיצע הכללי בעייתי מבחינת היבואן. יש תיבה רובוטית, כמו ב
סיטרואן פיקאסו, עם מנוע הדיזל הקטן (1.6 ל', 110 כ"ס) או תיבה פלנטרית משושת הילוכים עם מנוע הדיזל החזק (שני ליטר, 163 כ"ס) – אבל זה לא ממש עוזר, משום שמכירות הדיזל בקטגורית הפנאי בארץ זניחות גם הן. מתי יהיה בנזין אוטומטי? כנראה רק בתחילת 2010 – ובראיון פרטי גם מגלים לנו שזו תהיה תיבת שישה הילוכים חדשה,
ולא ה-AL4 – בשידוך למנוע הבנזין החזק.
כך שכל ביקורת לגבי הביצועים – טובה או רעה – לא תהיה ממש רלבנטית. רעשי רוח ומתלים, לעומת זאת, לא מושפעים מסוג התיבה – ואלו נשמרים ברמה סבירה בהחלט, עם התלות הרגילה של רחשי הצמיגים בסוג האספלט. כך שהבימה נשארת פנויה למערכת הסטריאו (האופציונאלית) האיכותית ועם גג השמש (האופציונאלי גם כן) הענק – שנמשך עד קו משענות הראש של המושבים האחוריים – מתקבלת חווית טיול נעימה מאוד, במיוחד בנופים המדהימים שבין דוברובניק לספליט, כשמצד אחד ים שקוף בגווני טורקיז וירוק ומהצד השני נוף הררי-גלילי, עם טרסות ובוסתנים. אני בהחלט יכול להתרגל לזה...
צילום: מנהל
נחכה ונראה
עד לא מזמן, כל מבין היה קובע חד משמעית שלרכב פנאי 4x2 אין סיכוי במדינת ישראל.
ואז הגיע ה
ניסאן קשקאי, והוכיח כי יש בארץ שוק לרכב... איך נקטלג אותו? משפחתי גבוה? קרוסואבר? רכב פנאי דל הנעה? תבחרו אתם. אבל יש לזה שוק, ואנשים מוכנים לשלם את פרמיית המחיר הנדרשת כדי להתנייד ברכב סקסי יותר. בתנאי שהפרמיה הזו לא גבוהה מדי.
ופה בדיוק עלולה להיות הבעיה של לובינסקי; מנועי טורבו-דיזל הם עניין יקר, כך שהגרסה האוטומטית היחידה בהיצע כנראה שלא תזכה לתמחור אטרקטיבי. יש את הגרסה הרובוטית – אלא שזו מילה שעם ישראל לא כל כך אוהב כרגע – וגם כאן מדובר במנוע דיזל.
נשאר רק לחכות לגרסת הבנזין נטולת המצמד שתגיע בתחילת שנה הבאה, ולקוות שזו תזכה למחיר תחרותי. 
