את אבשי מרגולין (50) בן המושבה יקנעם פגשנו בחצר המשק שלו. "בוקר טוב, תנו לי רגע לשתות משהו כדי לפתוח את הבוקר" אמר לנו, אגב חיוך בזווית הפה. הכוונה לא הייתה למי מעיינות זכים אלא לכוס בירה צוננת. לאבשי יש תיאוריה מורכבת עד כמה בירה בריאה אם שותים אותה במידה הנכונה. הבירה בכבודה מונחת - ויש כבוד - מאחר שאנו הגענו בשעת בוקר מוקדמת לשיפולי הכרמל עם מטרה אחרת לגמרי.
מגיל צעיר התעניין אבשי בהרכבה ולא פחות בפירוק כלי רכב ויש לו פטיש שורשי לכלי רכב וטרקטורים מהימים ההם של ראשית ההתיישבות. ברבות השנים הפך הפטיש לפרנסה כספק של כלי רכב קלאסיים לתעשיית הקולנוע. כך הצטברה כמות הכלים שבראשותו לכ-100 במספר. חלקם במצב עבודה וחלקם מפורקים, רובם טרקטורים חקלאיים ולכל אחד מהכלים יש סיפור חיים, אבשי מצידו לא חוסך בפרטים והכול בזיכרון ראוי לציון (לטענתו בזכות הבירה הזורמת בעורקיו).
ישנו למשל סיפור על טרקטור עם ידית הילוכים הממוקמת במיקום אסטרטגי כזה שיכול לענג כל אישה בתנאי שהיא יושבת על הכסא והמנוע פועל, לטענת אבשי באחד הסרטים על הסט התפתח ויכוח בין שתי נשים מי תזכה לחסדי אותו טרקטור. קוריוזים ואנקדוטת לא חסרות אבל גם לא לשם כך הגענו ליקנעם באותו בוקר חמים. מתוך מבחר הכלים שחנו במגרש בחרנו בג'יפ וויליס מדגם DJ-3A בעל הנעה אחורית בלבד וטנדר פורד מדגם F1.
לאחר בדיקה סטנדרטית של שמן ומים יצאנו ליערות מנשה לתת בגז, אם כך ניתן להגדיר זאת במקרה של כלים מלפני יותר מ-50 שנים. הג'יפ התניע בקלות יחסית לאחר שידול קל מכיוון דוושת הדלק, הפורד מנגד התגלה כ"סרבן" בתחילה ולא מטעמי מצפון, אבל לאחר דין ודברים עם אבשי ניאותה המכונה להתעורר לחיים. לאחר שיצאנו לדרך, הרגשתי כמו חייל במלחמת העולם השנייה ורק רובה בריטי וכובע פלדה שיכול להפוך לסיר וחגור היו חסרים לי ברשמ"צ.

מכונית בזול
היה לי נורא מוזר למצוא ידית הילוכים אשר בניגוד לכל הוויליסים המוכרים, ממוקמת על עמוד ההגה בדומה לפיג'ו 404. בניגוד לגיר דווקא זוויות המרכב הן "ג'יפיות" בעליל וכדי להוכיח לנו את העניין אבשי מדגים לנו ירידה לתוך ערוץ נחל תלול ועליה - מה שלא היה מתאפשר ללא זוויות המרכב, הכלי ביצע בצייתנות את מה שהתבקש אגב התחפרות קלה.
צילום: פז בר
קפיצי העלה הישנים שכבר ידעו ימים יפים יותר וקופצניים יותר מאותתים לך בכל באמפ ומהמורה אפשרית במהירויות הנמוכות. המנוע חזק דיו להזיז את הכלי אפילו למהירויות תלת ספרתיות.
יחסי ההעברה בגיר מרגישים מאוד ארוכים ובהעדר הילוך כוח השטח אינו "השטח" הטבעי של הכלי. למרות תצורתו ייעודו המקורי היה מתן שרות לכוחות הלוחמים ו/או לחלבן השכונתי לכן כונה גם "Mail Jeep".
וגם אם בעבר היה בעל תפקיד מוגדל מאוד, הרי שקצת קשה להבין את מהות הרכב. במושגים של ימינו הוא בבחינת פרווה, לא בשר ולא חלב (לא שטח ולא כביש) בנוסף, מרכז הכובד הגבוה יחסית אינו תורם ליציבותו של הכלי בנסיעת אספלט רגילה ומנגד העדר הנעת 4X4 וכן תיבת הילוכים מתאימה אינן תורמות להיותו חיית שטח.
הרעיון שעמד מאחורי הרכב נבע מהצורך להשתמש במכללים שהיו קיימים "על המדף" אחרי מלחמת העולם ה-II ולא להשקיע בפיתוחו של רכב חדש ובקיצור "אוטו בזול" מאוד בזול. הרעיון התיישב בקנה אחד עם הכלכלה העירונית שהחלה צומחת אחרי המלחמה ולאור הביקוש לרכב זול ואמין, ומה יותר מתבקש מאשר, לעשות שימוש במרכב הקיים של CJ-3A הדגם המוכר של וויליס שהינו גרסת 4X4 רגילה וגם במנוע הקיים L-134 בנפח 2.2 ל'.
פרד אמריקני
לגבי הטנדר של פורד הסיפור היה שונה בתכלית. מדובר בטנדר מגודל או בכינויו הלועזי full-size pickup truck. ה-F1 הוא למעשה מייסד השושלת רבת המכר. הוא הוצג לראשונה ב-1948 והיה חמוש במנוע 3.7 ל' בעל 6 ציל' המפיק 90 כ"ס. גם ב-F1 הייתה תיבה הילוכים של 3 הילוכים בלבד.
צילום: פז בר
ה-F1 נחשב מודרני בצורתו וגם במרכב שפותח במיוחד עבור הסדרה החדשה ולא התבסס על מרכב קיים מהדגמים הקודמים, גם בסעיף הקוסמטיקה פורד לא חסכה משאבים, השמשה הקדמית הייתה אחודה ולא חצויה כנהוג באותה התקופה והפנסים היו חלק אינטגראלי מהגוף. הטנדר בו נהגנו צויד בהנעה אחורית בלבד, למרות שהיו קיימים גם דגמים של 4X4 בייצור סדרתי עד שנת 1959. הנסיעה בפורד התגלתה כברוטאלית בעליל (כשהמנוע היה נקי מסתימות דלק) למרות השנים שחלפו נשארו קפיצי העלים קשיחים כסלעי הגרניט ביוסמיטי, מתוכננים לשאת משקל של כחצי טונה (כמחצית מזה של טנדר יפני בן זמננו).
כוח המנוע מפתיע לטובה למרות השנים שחלפו. הרעש והחום בתוך הקבינה מורגשים היטב (מי שמע בכלל על מזגן בטנדר אז?). לאחר נסיעה בשבילי יערות מנשה אנו עוצרים להפסקה, המארח שלנו מסביר לי בחיוך שזו מכונה אהובה במיוחד ואני חושב לעצמי שאכן מדובר בכלי עם אופי אמיתי, כזה שהייתי רוצה לעמוד איתן ברמזור ולהסתכל בזלזול בכלי הרכב שעומדים לידך.
שעשוע במנשה
אחרי ההפסקה החלטנו לבדוק את הג'יפ בצורה יסודית יותר (עם כל הכבוד לפורד, המילה JEEP עושה את העבודה). השארנו את הפורד אי שם ביער - במילא אף אחד לא יצליח להניע את הרכב למעט המאסטרו בכבודו ובעצמו.
אז התחיל הכיף האמיתי, התיישבתי במושב הסמוך לנהג - מוטרד מהעדר חגורת בטיחות, אבשי מצידו נתן בגז ואני חייב להודות שהרכב במהירות גבוהה סופג בצורה מפתיעה מהמורות ובורות, וזאת בניגוד להתרשמותי מנסיעה מתחת למהירות 50 קמ"ש.
צילום: פז בר
למרות גילו המופלג של האקסמפלר, מדובר בכלי שעשוע נחמד בעיקר לנסיעת שבילים ועבירות קלה יחסית, ולא טכנית במובן הכבד של המילה. אבל יותר מהכול מדובר ברכב אספנות נדיר יחסית במחוזותינו אשר מסב גאווה גדולה לבעליו, הדואג להזכיר זאת בכל הזדמנות. לגבי הטנדר של פורד, אני חייב להודות שלא הצליח לדגדג את סף הריגוש שלי, אולי בגלל האוריינטציה הפחות "סקסית" שלו ואולי בגלל התנהלותו הגמלונית.
בכל מקרה, עזבו אתכם מפלדה אמריקאית מחלידה, מומלץ לטייל ברמת מנשה, התפאורה לא פחות חשובה מהכלי, ובמקרה הזה מעניינת הרבה יותר. ואם אתם צמאים לצ'יזבטים או לבירה, קפצו למושבה יוקנעם ואתרו את אבשי, האיש המתאים בנוף המתאים, מה שבטוח משעמם לא יהיה לכם.

התפרסם בשטח 51 (גיליון מרץ 2009)